לאומיות אוקראינית

לאומיות אוקראיניתאוקראינית: Український націоналізм) היא אידאולוגיה המקדמת את רעיון איחוד האוקראינים במדינת לאום אחת.

על פי ההיסטוריונים מיכאילו הרושבסקי, אורסט סובטלני ופול רוברט מאגוצ'י נסיכות רוס של קייב הייתה הארגון המדינתי הראשון של האוקראינים. מקור הלאומיות האוקראינית המודרנית נמצא במרידות הקוזאקים ומלחמתם, תחת הנהגתו של בוגדן חמלניצקי, נגד האיחוד הפולני-ליטאי.

גלויה שפורסמה על ידי הבריגדה האוקראינית ב-1920, יחידה שנלחמה נגד הפולנים ונגד הרוסים
מפה של הטריטוריה הנתבעת על ידי האוקראינים ב-1919

ראשית הלאומיות האוקראיניתעריכה

הבסיס לתיאוריה של הלאומיות האוקראינית הונח ב"ספר ההוויה של העם האוקראיני", שנכתב על ידי חברי הארגון הפוליטי הראשון באימפריה הרוסית, "האחים קירילוס ומתודיוס" - ההיסטוריון ניקולאי קוסטומרוב והמשורר טאראס שבצ'נקו. ניקולאי קוסטומרוב הציג תזה על שני לאומים רוסיים, והוכיח את קיומו של לאום "דרום רוסי" נפרד. בשנות ה-30 של המאה ה-19 בגליציה, שהייתה אז שייכת לאימפריה האוסטרית, קם, מה שמכונה "השילוש הרוסי" ("רוסקה טרייציה"), שכלל את מ. ששקביץ', א. וגילביץ' ואת י. גולובצקי. בשנת 1837 פורסם בפשט ספרם "בת הים של הדנייסטר". הספר הפך לאבן דרך חשובה בהתפתחות התנועה הלאומית האוקראינית בגליציה, שכן הוא נכתב בשפה פשוטה, המבוססת על ניבים אוקראיניים מערביים. תנופה חדשה לתנועה הלאומית האוקראינית באימפריה האוסטרית ניתנה על ידי אביב העמים של 1848, ב-2 במאי 1848 הוקמה בלבוב מועצת רוסקי הראשית ("הולובנה רוסקה ראדה"). היא הכריזה על אחדותם של הרותנים של גליציה והאוקראינים של האימפריה הרוסית, ודגלה בחלוקת גליציה לחלקים אוקראינים ופולניים. עם זאת, עם תבוסתה של מהפכת גולובנה רוסקה, הראדה חדלה מלהתקיים.

התקופה המודרניתעריכה

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 נחלקו המצביעים האוקראינים לפי אזורי מגוריהם, במערב אוקראינה ובמרכזה נטו להצביע למפלגות התומכות בקשרים עם מערב אירופה וארצות הברית ובמזרח אוקראינה ובדרומה נטו לתמוך במפלגות התומכות בקשרים עם רוסיה[1].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה