לבנת חבלה
לִבְנַת חבלה (ברבים: לִבְנֵי חבלה)[1] היא מטען חומר הנפץ הנפוץ ביותר בצה"ל. היא נועדה לפיצוצים קטנים (כגון לפריצת דלתות או קירות) וליזימת מטענים גדולים יותר. לפיצוצים גדולים יותר משתמשים בכמה לבני חבלה המוצמדות יחדיו, ואף בארגזים שלמים שלהן.
לבנת החבלה תוצרת ישראל העיקרית שבשימוש צה"ל היא לבנה מספר 10, כאשר בעבר היו נפוצות בעיקר לבנה מספר 3 ולבנה מספר 4. לכל אחת מהן משקל ואופי פיצוץ שונים.
לבנים 3 ו-4 מורכבות מחומר נפץ דחוס וכן ממאיץ, ועל כן יזימתן נעשית בידי נפץ, שהוא המטען המעורר שמפעיל את חומר הנפץ הדחוס בלבנה. את הנפץ ניתן ליזום בצורה חשמלית או באמצעות פתיל השהיה. את לבנת החבלה ניתן להצמיד לקיר או דלת באמצעות מתקן ייעודי או באמצעים מאולתרים.
לבנת חבלה מספר 10 היא לבנה העשויה מחומר נפץ בעל יכולת אלסטית. משקלה 567 גרם כולל עטיפה (537 גרם לא כולל עטיפה ) והיא ניתנת ליזימה בעזרת נפץ בלבד (ללא מאיץ). החל מתחילת המאה ה-21 עבר צה"ל להשתמש בהדרגתיות בלבנת חבלה מספר 10 בגלל יתרונותיה על פני הלבנים 3 ו-4.
