להאסה אפסו
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| ערך ללא מקורות | |
לֵהָאסָה אַפְּסוֹ הוא גזע כלבים המשתייך לקבוצת "כלבי לוויה זעירים". במשך שנים רבות היה הגזע ייחודי לטיבט בלבד. הכלב הראשון מהגזע הגיע למערב רק בשנת 1921. עם הגעתו למערב, נוצר בלבול מסוים וסיווגו אותו בטעות יחד עם הטרייר הטיבטי והשי טסו. בשנת 1934 הוכרו שלושת הגזעים כגזעים נפרדים.[דרוש מקור]
 | |
| ארץ מוצא | טיבט |
|---|---|
| שימושים | שמירה ולוויה |
| קבוצה | כלבי לוויה זעירים |
| תכונות | |
| גובה |
25 ס״מ  |
  | |
מאפיינים גופנים
עריכהגופו של הלהאסה אפסו חסון ויציב, עם מותניים שריריים וגב ישר. ראשו מכוסה בפרווה שופעת שנופלת קדימה ומכסה את עיניו. העיניים כהות, בגודל בינוני. אוזניו שמוטות לצדי הראש, ולעיתים צבען כהה יותר בקצותיהן. פרוותו ארוכה, כבדה וחלקה. זנבו נישא מעל הגב. גובהם של כלבי להאסה אפסו נע בין 25 ל-28 סנטימטרים, ומשקלם נע בין 5 ל-8 קילוגרם.[1]
הופעתו של הלהאסה אפסו מאפיינת את מזגו הנוח. הוא פותח במשך שנים רבות ככלב לוויה ושעשוע נאמן - זהו כלב לוויה פיקח ונחוש, אשר בזכות אופיו הנוח ידוע גם ככלב טיפולי. שנים רבות הייתה זו מסורת בקרב הנזירים הטיבטים אשר חיו במנזרים שבשטחי עיר הבירה להאסה; הנזיר המצטיין זכה במתנה מיוחדת - בכלב להאסה אפסו, אשר שימש לו חבר ומלווה. אסור היה למכור את הכלבים האלה או לסחור בהם, וניתן היה לקבלם רק במתנה.
מקור הגזע
עריכהמקור שמו של הלהאסה אפסו הוא שילוב של שם עיר הבירה הטיבטית 'להאסה' והמילה 'אפסו', שהיא ככל הנראה שיבוש המילה הטיבטית 'ראפסו', אשר פירושה 'זקן עז'. אכן, פרוותו של הלהאסה אפסו אמורה להיות מחוספסת קלות למגע, בדומה לשיער של עז טיבטית. הגזע פותח בטיבט כדי לשמש בן לוויה לנזירים ולשמור על המקדשים מבפנים. בשנת 1901 הביאה עמה מק'לרן מוריסון כמה כלבי להאסה אפסו מטיבט לאנגליה, ושם החלו לראשונה לגדל אותם מחוץ לטיבט. בתחילת המאה ה-20 נוצר בלבול במערב בין הלהאסה אפסו לבין גזעים טיבטיים אחרים, כמו הטרייר הטיבטי והשִי טסו. רק בשנת 1934 הוכרו שלושת הגזעים כגזעים נפרדים באופן רשמי.[דרוש מקור]
ב-1935 כתבה ההתאחדות הכלבנית האמריקנית (AKC) את התקן האמריקני של הגזע, עד שנכתבו התקנים המודרניים יותר, אשר על פיהם מגדלים את הגזע כיום. התקן האמריקני המעודכן נכתב ב-1978, הקנדי ב-1982 והאנגלי והאירופי (F.C.I) ב-1987, ועל פיו הלהאסה אפסו שייך לקבוצה 9, כלבי לוויה ושעשוע. כיום הלהאסה אפסו פופולרי מאוד במערב אירופה ובאמריקה, ובתי הגידול המפורסמים והגדולים לגזע נמצאים באיטליה (דאל'אלבריקו) ובהולנד (אל-מינגס).
כלב טיפולי
עריכהבזכות טיפוח נכון של הגזע קיבל הלאסה אפסו במשך השנים אופי נוח מאוד לאנשים ולילדים. כלב זה קשור לסביבה שבה הוא חי, פיקח מאוד ועקשן, ולכן זקוק למשמעת ולסדר יום קבוע. מכיוון שהלאסה אפסו הוא כלב לוויה קלאסי הוא נוח מאוד, וכמעט אינו מורגש בבית. הוא יכול להישאר שעות רבות לבד, והוא מקבל את בני הבית בשמחה רבה. הלאסה אפסו אינו מותאם בשום אופן לגידול מחוץ לבית. הוא מסתדר מצוין עם בעלי חיים אחרים כמו חתולים וארנבות, אך אינו אוהב כלבים זכרים אחרים בסביבתו. עם זאת, הוא יודע לזהות זכרים חזקים ממנו, ונמנע מ'להתעסק' אתם. כאשר מגדלים בבית שני 'להאסות', זכר ונקבה, הנקבה היא זו ש'מנהלת את העניינים'. הלאסה אפסו אינו תוקפני ואיננו מרבה לנבוח. הוא אינו זקוק לפעילות רבה, ולרוב הוא כלב חזק ובריא. בעקבות שנים רבות של שהייה באוויר הדליל של הרי טיבט ותנאי מזג האוויר הקיצוניים ששררו שם פרוותו מבודדת מקור ומחום, ואין לו נשירה עונתית, ולפיכך הוא אינו אלרגני לבני אדם.
בזכות אופיים הנוח והייחודי של כלבי הלאסה אפסו, כמה מהם משמשים כלבים טיפוליים לילדים ולאנשים בעלי צרכים מיוחדים. ומשתמשים בו בין השאר בפעילות טיפולית ולימודית בבתי הספר ובמוסדות. הגזע נוחל הצלחה רבה בקרב התלמידים והמטופלים. הלאסה אפסו מאפשר לכל אחד לגעת בו, לסרק אותו ואף להציק לו קצת בלי לאיים או לנשוך.
תקן לכלבי תצוגה
עריכהעל פי התקן אירופי, הלאסה אפסו צריך להיות ארוך מעט יותר מגבוה - הגובה התקני שלו בין 25 ל-27 ס"מ ומשקלו התקני חמישה עד שבעה ק"ג. הוא בעל צוואר ארוך יחסית, זנבו מונח גבוה על גבו, וראשו גבוה מעט מהזנב. את הלאסה אפסו ניתן לראות במגוון רחב של צבעים תקניים, מלבן, דרך 'אוף וייט', אפור, 'אפור צפחה' (שילוב של אפור ולבן) חול, זהוב, חום, 'טרי קולור' (שחור לבן וחום), שחור לבן וגם שחור. לעיתים נדירות מאוד הוא יהיה בצבע אחד בלבד - ברוב המכריע של המקרים ישולב הצבע הלבן למשל בצבע כהה בקצות האוזניים והרגליים, ובצבע השחור יהיה צבע שונה בקצות הרגליים, ולעיתים גם בקצות האוזניים, בקצה הזנב ובחזה. את פרוותו של הלאסה אפסו יש להבריש מדי יום ולשמור שלא ייווצרו בה קשרים ולא ייתפס בה לכלוך. בתערוכות ובתצוגות רבות ניתן לראות כלבי להאסה אפסו ששערם אסוף ברולים – כדי למנוע את שחיקת הפרווה וכדי להגיע למלוא הפוטנציאל של אורכה.
להאסה אפסו בישראל
עריכהעל פי ספר הגידול בהי"ל (ההתאחדות הישראלית לכלבנות), את שני הכלבים הראשונים הביא לארץ ד"ר ביאליק מקריית מוצקין בשנת 1989. בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים הביאה רינה מנשה זוג נוסף של כלבים ממערב אירופה, ואלה השתתפו בכמה תערוכות בארץ. ב-1995 הביאה לארץ משפחת ואן מירושלים זוג 'להאסות' ממזרח אירופה, להם הייתה לפחות המלטה אחת מאושרת, ועד שנת 1998 הגיעו על פי הרישומים שלושה כלבים נוספים.
במשך כל התקופה נשאר הגזע אנונימי וחי בצלם של כלבים זעירים אחרים שהפופולריות שלהם הלכה וגדלה. בשנת 1999 הביא בית הגידול מ.ד. לאפיס, זכר ונקבה מבית גידול באיטליה, ובעזרת כלבה שנולדה בארץ להורים מצ'כיה החל הגזע לעשות חיל בישראל. כלבים מבית גידול זה זכו בתארים 'אלוף ישראל' ו'אלוף בינלאומי', והולידו צאצאים, שגם הם נחלו הצלחה עולמית וזכו בתארים "אלוף ואלופת ישראל" וכן בתארים בינלאומיים. כך החל הגזע להיות פופולרי גם בישראל. עם השנים הביא בית גידול זה עוד כמה זכרים ונקבות מאיטליה, מאנגליה ומהולנד. ובהם סאצ'י - אלוף ישראלי ובינלאומי אשר הגיע לאחר שזכה באליפות איטליה, סולו - אלוף ישראל ואלוף בינלאומי הנוכחי. חילס- הרכש מהולנד אלוף שכבר הספיק להעמיד צאצאים רבים. כיום יש בארץ כ-100 כלבי להאסה אפסו בעלי תעודות. ב 2009 קם בית גידול נוסף לגזע - בית הגידול של פיוטר מנסקי, המתבסס על כלבים שמקורם ברוסיה וכלבה שנקנתה בארץ. בבית הגידול הזה ישנו זכר ושלוש נקבות. על פי ההי"ל, הלהאסה אפסו שייך בארץ לחוג הישראלי לכלבים זעירים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- להאסה אפסו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ להאסה אפסו - המרכז לביטוח חיות מחמד - מדריך הכלבים המלא 🐶🐕, באתר המרכז לביטוח חיות מחמד