לואיז נבלסון
לואיז נבלסון (באנגלית: Louise Nevelson; 23 בספטמבר 1899–19 באפריל 1988) הייתה ציירת ופסלת יהודיה אמריקאית. נחשבה לאחת הפסלות המובילות של המאה ה-20 והתמחתה ביצירת פסלים בנויים ממערכת של חפצים מצויים צבועים. זכתה במספר פרסים, בניהם פרס art USA ופרס מכון האמנות של שיקגו. אחת מיצירותיה, "מחווה לששת המיליון" נרכשה על ידי מוזיאון ישראל בשנת 1965.[1]
 | |
| נבלסון עם נכדתה נייט נבלסון | |
| לידה |
23 בספטמבר 1899 פריאסלאב, Pereyaslavskiy Uyezd, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
17 באפריל 1988 (בגיל 88) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Лея Исааковна Берлявская |
| מקום קבורה |
Acworth Cemetery |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם מופשט |
| יצירות ידועות |
Sky Landscape |
| פרסים והוקרה |
|
| אתר רשמי | |
  | |
למדה בבית הספר לאמנות מודרנית של הנס הופמן בגרמניה.
קורות חיים
עריכהחיים אישיים
עריכהלאה ברליאבסקי נולדה בעיר פריאסלאב שבאוקראינה בשנת 1899 להורים יהודים, יצחק ברליאבסקי ומינה סאדי.
בשנת 1905 היגרה יחד עם משפחתה למיין בארצות הברית שם למדה בתיכון רוקלנד. חמש עשרה שנה לאחר מכן נישאה לצ'ארלס נבלסון וכעבור שנתיים נולד בנם מיירון. ב-1931 התגרשה לואיז מצ'ארלס, אך מעולם לא חזרה לשם נעוריה או התחתנה שנית.
קריירה אמנותית
עריכהעד סוף שנת 1934 הספיקה נבלסון ללמוד מגוון אומנויות כגון דרמה, פיסול, מחול מודרני ואף עבדה כעוזרת של הצייר המקסיקני דייגו ריברה בהכנה של ציור הקיר "דיוקנה של אמריקה."
בשנת 1943 החלה לראשונה להציג עבודות עצמאיות בגלריות בניו יורק.
בין השנים 1969 ל-1984 הציגה נבלסון מספר תערוכות במקומות שונים ברחבי העולם כמו מסצ'וסטס, יוסטון, איראן, טוקיו, מילאנו, הודו וקליבלנד וזכתה במספר תוארי כבוד ממוסדות אמנות שונים ברחבי ארצות הברית.
נבלסון המשיכה ליצור במשך שנים עבודות אמנות שקצרו פרסים רבים ונפטרה בביתה בשנת 1988.
22 שנים לאחר מותה הונצחו עבודותיה בחמישה בולים של דואר ארצות הברית.
עבודות אמנות
עריכהבתחילת הקריירה האמנותית שלה עבודותיה של נבלסון נעשו בעיקר על ידי גרפיט על דפי נייר. בשנת 1942 הציגה נבלסון לראשונה את היצירה 'הקרקס, אוסף חיות' 3, בו השתמשה לראשונה בחפצי עץ מצויים כדי ליצור את עבודתה, סגנון שאת השראתו שאבה מעצי ההסקה שנאלצה לאסוף לחורף שנים רבות קודם לכן. סגנון זה הפך מאפיין לעבודותיה הבוגרות וחזר בעוד רבות מעבודותיה בהמשך. בין יצירותיה הבולטות של נבלסון נמנות "קתדרלה שמימית" שיצרה ב-1958, ו"גן ירח" שנוצר ב-1957. שתי העבודות נבנו באמצעות חפצי עץ מצויים שנצבעו בשחור. פסליה הבאים, כמו "מחווה אמריקנית לאנשי בריטניה" נעשו אף הם ברוח אותו עיקרון אך נצבעו בלבן. לצד בחירתה לפסל בעץ נבלסון יצרה אף פסלי מתכת כגון "אטמוספירה וסביבה" שנוצר ב-1966. ב-1965 עבודתה "מחווה לששת המיליון" נרכשה על ידי מוזיאון ישראל.
פעילות פמיניסטית
עריכהלואיז נבלסון היוותה גורם מרכזי לפיתוח התנועה האמנותית הפמיניסטית[2] נבלסון הייתה אמנית שאהבה לקחת השראה לעבודותיה מכל יצירה, תופעה או חפץ שראתה, דבר שהעניק לה ידע וניסיון בתחומי האמנות השונים. בשנות ה-70, תקופתה של נבלסון, היה מקובל שגברים בלבד יוצרים פסלים ויצירות בקנה מידה גדול, ואילו נשים אמניות עוסקות בעיקר בציור ורישום. פסליה הגדולים של נבלסון, שהיו מאוד יוצאי דופן בעת ההיא, ערערו מאוד את התפיסה הזאת והשפיעו על אמנים רבים בזרם האמנות הפמיניסטית.[3]
"אני לא פמיניסטית, אני אמן שהוא במקרה אישה"
— לואיז נבלסון
ראו גם
עריכה- רשימת עבודותיה של לואיז נבלסון
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של לואיז נבלסון- הדף של נבלסון באתר the art story
- לואיז נבלסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לואיז נבלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לואיז נבלסון, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ רשימת עבודות האמנות של נבלסון במוזיאון ישראל, באתר חיפוש במוזיאון ישראל, 3.11.17
- ^ the art story, מידע נוסף בנושא מעורבותה של נבלסון באמנות הפמיניסטית, באתר the art story, 3/11/17
- ^ רשימת הציטוטים המלאה של נבלסון, באתר האתר הרשמי של לואיז נבלסון, 3.11.17