לואי קאפל

כומר ומלומד צרפתי פרוטסטנטי (1585–1658) שחולל מהומה כשפסק שהברית הישנה של ימיו אינה מייצגת את המקור האלוהי.

לוּאִי קַפֶּלצרפתית: Louis Cappel;‏ 15 באוקטובר 158518 ביוני 1658) היה כומר ומלומד צרפתי פרוטסטנטי. קאפל שהיה הוגנוט, נולד בסנט אלייר (St Elier), ליד סדאן. הוא למד תאולוגיה באקדמיה של סדאן (אנ') ובאקדמיה של סומיר (אנ'), וערבית באוניברסיטת אוקספורד, שם שהה שנתיים. בגיל עשרים ושמונה קיבל את הקתדרה לעברית בסומיר וכעבור עשרים שנה מונה לפרופסור לתאולוגיה. בין חבריו המרצים היו מואיז אמירו (אנ') וז'וזואה דה לה פלאס (אנ').[1]

לואי קאפל
Louis Cappel
לידה 15 באוקטובר 1585
סדאן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביוני 1658 (בגיל 72)
סומיר, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת
השכלה אוניברסיטת אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אקדמיית סומיר עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות פרוטסטנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כתביו על הטקסט המקראי העברי עריכה

כחוקר עברית ערך קאפל מחקר מיוחד על תולדות נוסח המסורה העברי של התנ"ך, מה שהוביל אותו למסקנה שניקוד התנועות וההדגשות אינן חלק מקורי מהשפה העברית, אלא הוכנסו על ידי בעלי המסורה היהודים, לא לפני המאה ה-5; הוא גם הגיע למסקנה שהתווים העבריים הפרימיטיבים הן אלה המוכרות כיום כשומרונים, בעוד שתווים המרובעים הן מארמית והוחלפו בתווים העתיקים יותר בזמן גלות בבל.[1] הוא פרסם את מסקנותיו בעילום שם, אך בתמיכתו המפורשת של תומאס ואן ארפה, בספרו Arcanum punctuationis revelatum (בלטינית: "סוד הפיסוק נחשף"; ליידן, 1624).[2]

דעותיו של קאפל לא היו חידוש מוחלט. כמעט מאה שנה קודם לכן, אליהו בחור (1469–1549) הוכיח ב-1538 שלא הירונימוס ולא התלמוד לא הראו היכרות כלשהי עם הניקוד, המצאה יהודית עדכנית יחסית. בתגובה לטענה שהפרוטסטנטים, למרות טענתם שלא ללכת אחר דבר מלבד כתבי הקודש בלבד (sola scriptura), היו לפיכך תלויים במציאות במסורת היהודית, הצהירו פרוטסטנטים רבים שהניקוד הוא למעשה עתיק ומהווה חלק מהותי מכתבי הקודש בהשראת אלוהית. עיקרם של תומכי דעה זו היו יוהאן בוקסטורף האב ובנו יוהאן בוקסטורף הבן.[3]

בשנת 1634 כבר השלים קאפל עבודה על יצירה חשובה שנייה, Critica sacra: sive de variis quae in sacris Veteris Testamenti libris occurrunt lectionibus (ביקורת קדושה: או על הגרסאות השונות המתרחשות בספרי הקודש של הברית הישנה), אך בשל ההתנגדות העזה לספר הצליחו דתיים השותפים לדעתו להדפיס אותו רק בשנת 1650, 15 שנים אחרי שנכתב, בעזרת בנו, שהפך לקתולי (לפי המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה)[1] או (לפי מייקל סי לגאספי ב-2010) של הכומר הקתולי- המלומד ז'אן מורן (אנ').[3]

בספר זה, קאפל לא רק העלה שאלות לגבי גיל הניקוד בתנ"ך העברי: הוא הכחיש שאפילו הטקסט העברי העיצורי ששרד שימר את הכתב המקורי של כתבי הקודש.[4] הוא הבדיל בין התוכן בהשראה האלוהית של כתבי הקודש לבין התהליך האנושי לחלוטין של העברתו בטקסטים המופקים בידי אדם עם גרסאות הנובעות יותר מכל משגיאות כתיב ושצריכים תיקון בעזרת השוואת גרסאות והעלאת השערות.[5] ההבדלים בין הטקסטים וההבדלים בין הנוסחים העתיקים לבין נוסח המסורה שכנעו אותו שרעיון שלמות הטקסט העברי, כפי האמינו בו הפרוטסטנטים, אינו בר קיימא. זה הסתכם בהתקפה על ההשראה המילולית של הכתובים. עם זאת, עד כמה שההתנגדות לדעותיו הייתה מרה, לא עבר זמן רב עד שתוצאותיו התקבלו על דעת החוקרים.[1]

קרופורד האוול טוי וקארל היינריך קורניל מצהירים באנציקלופדיה היהודית: "לזכותו המתמשכת של קאפל יאמר שהוא היה הראשון שהעז לבצע, בבהירות, בהתעמקות ובשיטתיות מופתיים, טיפול פילולוגי ומדעי טהור של הטקסט של התנ"ך".[6]

כתבים אחרים עריכה

קאפל היה גם מחברם של Annotationes et commentarii in Vetus Testamentum ("ביאורים ופירושים לברית הישנה") וחיבורים מקראיים אחרים, וכן של מספר מסות נוספות על עברית, ביניהם ה-Diatribe de veris et antiquis Ebraeorum literis ("דיבור על האותיות האמיתיות והעתיקות של העברים"; 1645). הספר Commentarius de Capellorum gente ("הערות על משפחת קאפל"), המכיל דיווח על משפחת קאפל שאליה השתייך, פורסם על ידי אחיינו ז'אק קאפל (Jacques Cappel‏; 1639–1722), שבגיל שמונה עשרה הפך לפרופסור לעברית בסומיר, אך בשל ביטול האדיקט של נאנט, נמלט לאנגליה.[1]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא לואי קאפל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה