לודוויג דויטש
לודוויג דויטש (בגרמנית: Ludwig Deutsch; 1855–1935) היה צייר יהודי אוסטרי, שהתיישב בפריז והפך לאמן אוריינטליסט ידוע.
 | |
| לידה |
13 במאי 1855 וינה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1935 (בגיל 79) פריז, צרפת |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה |
| הושפע על ידי |
Jean-Paul Laurens |
  | |
חייו וקריירה עריכה
פרטי חייו של לודוויג דויטש מעורפלים. הוא נולד בווינה בשנת 1855 למשפחה יהודית מבוססת. אביו היה איש כספים בחצר האוסטרית. הוא למד באקדמיה לאמנויות יפות בווינה 1872–1875, ואז, בשנת 1878, עבר לפריז שם התחבר מאוד למזרחיות.[1]
את הכשרתו לאמנות המוקדמת קיבל באקדמיה לאמנויות יפות בווינה, בהדרכתו של אנסלם פוירבאך (1875–1877). בשנת 1877, כאשר פוירבך פרש כמורה, דויטש וכמה תלמידים אחרים ניסו להיכנס לכיתתו של ליאופולד קרל מילר, שעבר לפריז בשנת 1876, אך בתחילה סירב להכניסם. בשנת 1878 הוא התקבל סופית. ייתכן שהוא למד גם אצל ז'אן פול לורנס. בפריז התוודע לאמן רודולף ארנסט, שהפך לחברו לכל החיים. באמצעות חבריות כאלה, דויטש פיתח עניין באמנות המזרח. ציור האוריינטליזם הראשון שלו הופק בשנת 1881, כמה שנים לפני ביקורו הראשון במצרים.
בסביבות 1880 הוא ניתק את מגעיו עם וינה והתיישב בפריז. הוא הקים סטודיו ברחוב לה לה פלטייה בפריז והחל להציג ציורים בהצלחה רבה.
אף על פי שהנושאים המזרחיים המוקדמים ביותר שלו הופיעו בשנת 1881, מסעותיו המתועדים הראשונים של דויטש למזרח התיכון נעשו בשנת 1885, 1890 ו 1898, כשביקר במצרים. לאורך כל שנות ה-1890 ביקר במצרים לפחות שלוש פעמים. כמו רבים מבני דורו, הוא מצא השראה באור, בצבעים, בנוף ובמנהגים בצפון אפריקה. הוא אסף כמות עצומה של חפצים מזרחיים, כולל אריחים, רהיטים, כלים, בדים ותלבושות שבהם השתמש בהמשך בציוריו.
יצירתו עריכה
עבודתו המוקדמת התמקדה בעיקר בנושאים היסטוריים, אך לאחר ביקור במצרים, הוא התרכז בסצינות מזרחיות. הוא התעניין במיוחד בלכידת המראות העשירים והמפוארים של הארמון וסביבתו. הפירוט בציוריו מעולה. הוא היה פורה והפיק ציורים רבים עם אותו נושא - תפילות, שומרים, מוזיקאים, רוכלים וכו '. על מנת לייצר ציורים בכמויות גדולות, הוא יצר גישת פס ייצור, תוך שימוש באותן הגדרות עם נושאים ופעילויות שונות כדי ליצור רושם של מגוון. בקרב ציירי אוריינטליסטים אוסטרים, עבודותיו נחשבות למבוקשות ביותר על ידי אספנים.
כמו רבים מבני דורו, בהם פאול יואנוביץ', רודולף ארנסט וז'אן-ליאון ג'רום, עשה דויטש שימוש נרחב בצילום כדי להבטיח דיוק ארכאולוגי בתמונות המצוירות שלו בתכונות אדריכליות מקומיות כמו אריחים, עבודות אבן ועבודות העץ המסורתיות. במה שתואר כריאליזם תיעודי. זה אפשר לו להשתמש במזרח כהשראה, אך לייצר את מרבית ציוריו בסטודיו בפריז.[2]
גלריה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Deutsch, Ludwig. In: Ulrich Thieme (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 9: Delaulne–Dubois. E. A. Seemann, Leipzig 1913, S. 175 (Textarchiv – Internet Archive).
- ^ Behdad, A., Camera Orientalis: Reflections on Photography of the Middle East, University of Chicago Press, 2016, p. 25; Behdad, A, and Gartlanm (eds)., Photography's Orientalism: New Essays on Colonial Representation, Getty Publications, p. 16