לוסיאן לובלין

אהרן לוסיאן לובלין (בצרפתית: Lucien Lublin), נולד ב-1909, בברסט-ליטובסק, טולוז, צרפת, ונפטר ב-1995. היה חבר ב-תנועת העבודה הציונית בטולוז, התגייס לצבא צרפת והפך למנהיג של ההתנגדות היהודית בצרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה.

לוסיאן לובלין

אין תמונה חופשית
לידה	21 במאי 1909 קוז'ניצה, רפובליקת פולין
פטירה	11 בינואר 1995 (בגיל 85) La Bresse, צרפת
מדינה	צרפת

לפני המלחמה

אהרן ליסין לובלין נולד ב־1909 בברסט-ליטובסק. עבד כמהנדס חשמל בטולוז, צרפת. לובלין היה פעיל בחוגים פוליטיים חברתיים, בין היתר היה יושב ראש ארגון הסטודנטים היהודיים של טולוז בשנות השלושים ופעיל בפדרציה של הארגונים היהודיים. כבר בגיל 21 השתתף בפעילות ציונית בטולוז כחבר בתנועת "החלוץ" של מפלגת פועלי ציון. בנוסף, לובלין השתתף בקונגרס הציוני שהתקיים בז'נבה באוגוסט 1939.

במהלך מלחמת העולם השנייה

לובלין השתייך לפועלי ציון. לאונדר זופרנר, שהיה אחד מהמנהיגים בתחילת 1941, היה פעיל בשומר הצעיר. הניגודים הפוליטיים ביניהם לא גרמו לוויכוחים, שלושתם היו תמימי דעת ביחס למטרת הארגון שהייתה להילחם בנאצים, כמו גם להסביר ליהודים את משמעותו האמיתית של "היישוב מחדש" במזרח.

פעילותיו בתנועת ההתנגדות לנאצים

לפי לובלין, היה קשר בין השתייכות לתנועה הציונית לבין ההצטרפות לתנועת ההתנגדות לנאצים, הציונים השתייכו, בדרך כלל, לחוגי היהודים המהגרים ממזרח אירופה. הם לא ראו את עצמם כצרפתים לכל דבר ולכן, לא חשו רגש של כבוד ונאמנות למרשל הצרפתי ולמשטר הפטן ולא קיבלו את התיזה שעדיף לצרפת לשתף פעולה עם הנאצים. בנוסף, היו אלו המהגרים היהודים הזרים שנחשפו ראשונים לגזרות אנטישמיות של המשטר.

הצבא היהודי

הצבא היהודי הוקם לדעת כל הכותבים, החוקרים וחברי הארגון לשעבר בקיץ 1940, בטולוז. הארגון הוקם בראש ובראשונה במטרה להיאבק בנאצים ובמשטר וישי. הרובד המיידי והדחוף של המאבק התבטא בפעילות הצלה כגון הברחת אנשים מהמחנות, איתור מקומות מחבוא, תשלום עבורם וזיוף תעודות. עם זאת, הארגון לא הסתפק בהצבת מטרות של מאבק בנאצים או של הצלה, אלא הציב לעצמו גם מטרות ציוניות.

כתוצאה מהמפגש בין אברהם פולנסקי לבין לובלין חיברו שני האישים במשותף מניפסט, שהכיל קטעים מהחוברת של דוד קנוט ומהמניפסט של "בני דוד". ב־10 בינואר 1942, הם הקימו את "התנועה הלאומית של בני דוד", שהפכה תוך זמן קצר ל"פעולה יהודית" (Action juive). בסופו של דבר קיבל הארגון את השם ה"צבא היהודי" (Armee juive), שם שהיה מקובל על פולנסקי ולובלין.

פעילותו במסגרת הצבא היהודי

ב"צבא היהודי" לקחו חלק בפיקוד העליון, פול (אברהם פולנסקי), לובלן, לאונרד זופרנר, דיקה ג'יפרויקין וג'ק לאזארוס. על "היד החזקה" עדיין פיקד פול בלבד. לקראת סוף 1943 הוקם רשמית גוף בשם "הוועד המנהל של הארגונים הציוניים בצרפת". הוא נועד לתת מעין פיקוח מדיני מוסרי על פעילות המחתרת. בעצם קיומו נתן לגיטימציה למגעי המחתרת עם שליחי הסוכנות היהודית. הוא אישר בדיעבד כל פעולה של המחתרת, ותרם לתהליך אשר עתיד היה להפוך את המחתרת מאוחר יותר ל-"משמרת צלחים בגולה", השם שנתן דוד בן-גוריון להגנה בצרפת.

המפקדה

בראשות הא.ג'י (הצבא היהודי) עמדה מפקדה מרכזית (CCD-Comite Centrale Directeur), שהייתה מורכבת מאברהם פולונסקי, לוסיאן לובלין, דיקה ג'פרויקין, נציג הג'וינט בצרפת ואלכסנדר קובארסקי, נציג האורט בצרפת, לאונרד זופרנר ורנה קפל.

המפקדה המרכזית של הא.ג'י. שכנה בטולוז. תחילה הייתה במפעל או.נ.י.א., המפעל הלאומי ליצירת חנקן. ב-27 ביוני 1943, הועברה המפקדה מסיבות ביטחוניות לבית בפרברי טולוז.

פולנסקי ולובלין היו שני המזכירים, לובלין הדגיש את מעמדם השווה של חברי המפקדה בארגון. לובלין טען, שלכל אחד מחברי המפקדה היה תפקיד מוגדר. פולונסקי ולובלין, הגיעו מיד עם הקמת הארגון להסכם, שאותו כיבדו במהלך כל המלחמה, לפיו אף אחד מהם לא יקיבל החלטה ללא הסכמת חברו. לובלין הדגיש, שלפולונסקי ולו היה מעמד שווה, אך כל אחד מהם עסק בתפקידים שונים. למשל, היה זה לובלין, שעסק בקשרים עם ההסתדרות הציונית ונסע לסניפים השונים.

ערכיה של המחתרת

מטרותיה הרשמיות של המחתרת היו הגנה והתקפה גם יחד. אופן פעולתה היה בצורה חשאית מוחלטת והחברים בה היו צריכים להיות נאמנים ולשמור על משמעת דייקנית. המחתרת הורכבה מתאים, שכל אחד מהם נקרא "מבצר". חברי מבצר אחד לא ידעו דבר על חברי המבצרים האחרים. בפיקוד עמדו פול ולוסיין לובלן.

ההסכם עם הפדרציה הציונית

עמדתו של לובלין הייתה שאין לקבל פיקוח של המוסדות הרשמיים על הארגון שלהם. הוא הסביר, שהם לא הסכימו לקבל פקודות מארגונים אחרים, מכיוון שהיו ארגון צבאי אוטונומי.

ג'וזף פישר, יושב ראש הקרן הקיימת לישראל בצרפת, אשר בא במיוחד לטולוז כדי לדון עמם בבעיה. פישר סיפר בעדותו על הנסיבות ליצירת הקשר בין ההסתדרות הציונית לבין ה.ג'י.. בתחילת 1942 הוא פגש את לובלין ברכבת והעלה בפניו את הרעיון של העברת אנשים לספרד, אותו הגה כבר בשלב מוקדם של המלחמה. לובלין ביקש ממנו שלא לעסוק בכך כי היו כבר אנשי מחתרת שטיפלו בנושא. עד לפגישה זו פישר לא ידע דבר על המחתרת שלובלין דיבר עליה. הוא ביקש מלובלין למסור לו פרטים על המחתרת, כי חשב שכבכיר בהסתדרות הציונית עליו לדעת זאת. לובלין סירב בתחילה לעשות כן. הוא היה סבור, שהפעילות של המחתרת צריכה להתקיים ללא ידיעת ההסתדרות הציונית. הוא נימק זאת בכך, שהמחתרת צריכה לעשות מעשים לא חוקיים, שעדיף שההסתדרות הציונית הרשמית לא תהיה אחראית עליהם.

השתתפותו ב"יד החזקה"

לפי ההסכם בין אברהם פולנסקי ללובלין, המחתרת החדשה (הצבא היהודי לפני שקיבל את שמו) הייתה אמורה לרכז את כל הפעילות המחתרתית ולבטל, למעשה, את המשך פעילותו של ארגון ה"יד החזקה". אברהם גולנדאס הדגיש, שפולנסקי היה מעוניין ש"היד החזקה" ימשיך להתקיים לאחר המלחמה, אולם לובלין התנגד לכך.

לאחר המלחמה

מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב-7 במאי 1945 ו-הארגון להגנת הילדים היהודיים הוקם באופן פורמלי ב־14 ביוני 1945. פעילותו של הארגון החלה כבר בספטמבר 1944 מיד לאחר השחרור. מטרתו הייתה לרכז את הילדים היהודיים שהוסתרו במהלך המלחמה במקומות מסתור שונים, ולהוות מסגרת משפחתית וחינוכית לילדים שאיבדו את משפחתם במלחמה. ארגון זה הקים בתי יתומים ומרכזי למידה בעבור הילדים הנ"ל ב-16 בתי ילדים ברחבי צרפת. בבתי הילדים קיבלו החניכים חינוך יהודי וציוני ורבים מהם הוכשרו לעלייה לארץ ישראל. בראש הארגון עמד לוסיאן לובלין, שראה בארגון זה את המשך פעילות ההצלה של הילדים שהתבצעה בעת המלחמה. אך עם סיום המלחמה, הם פעלו כדי להחזירם למשפחותיהם ולעם היהודי.

לובלין עלה בשנות החמישים לישראל אולם בהמשך חזר לצרפת.