הולדתה של אומה

הולדתה של אומה, הולדת אומה או לידתה של אומה (באנגלית: The Birth of a Nation) הוא סרטו של ד.וו גריפית' בכיכובה של ליליאן גיש מ-1915, אשר נחשב לאחד הסרטים המפורסמים ביותר בעידן הראינוע ונחשב לשובר הקופות הראשון בהיסטוריית הקולנוע. הסרט מבוסס על ספריו של תומאס דיקסון ג'וניור "איש הקלאן" (The Clansman: A Historical Romance of the Ku Klux Klan) ו"חברבורות הנמר" (The Leopard's Spots).

הולדתה של אומה
The Birth of a Nation

מבוסס על	The Clansman
בימוי	ד. וו. גריפית'
הופק בידי	ד.וו גריפית', הארי איטקן
תסריט	ד.וו גריפית', תומאס דיקסון פרנק וודס
עריכה	ד. וו. גריפית'
שחקנים ראשיים	ליליאן גיש הנרי וולטהול מרים קופר
מוזיקה	ג'וזף קארל ברייל
צילום	בילי ביצר
מדינה
חברת הפקה	David W. Griffith Corp.
חברה מפיצה	ד. וו. גריפית', נטפליקס
שיטת הפצה	בית קולנוע
הקרנת בכורה	8 בפברואר 1915
משך הקרנה	187 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט אילם, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	112,000‏$
הכנסות	50,000,000‏$
דף הסרט ב־IMDb

The Birth of a Nation

תמונה מהסרט: השתוללות אנשי הקו קלוקס קלאן

הודעת הנשיא וילסון כפי שמובאת בתחילת הסרט

מקומו של הסרט בהיסטוריה הקולנועית נקנה בשל איכותו הגבוהה ומידת ההשקעה בו, שלא היו מקובלים באותה תקופה, אך בעיקר זכור הסרט כגורם להקמתה מחדש של התנועה הגזענית האמריקאית — הקו קלוקס קלאן.

תקציר העלילה

עלילת הסרט מתרחשת בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית (1861–1865), ובתקופה שבאה לאחר מכן.

בחלק הראשון של הסרט, אנו מכירים שתי משפחות. האחת היא משפחת סטונמן מהצפון. אבי המשפחה הוא חבר הקונגרס אוסטין סטונמן (שדמותו מבוססת על תדיאוס סטיבנס) ולו בת ושני בנים. והשנייה היא משפחת קמרון מהדרום, המורכבת מד"ר קמרון, אשתו וילדיו (שתי בנות ושלושה בנים).

בני משפחת סטונמן מגיעים להתארח אצל משפחת קמרון, ובניהם ובנותיהם מפתחים יחסי חיבה ואהבה. הסרט מציג את ה"חיים המושלמים" של הדרום לפני המלחמה.

עם פרוץ המלחמה, הבנים מגויסים (כל משפחה לצד שלה), ובמהלכה נהרגים אחד מבני משפחת סטונמן, ושניים מבני משפחת קמרון. במקביל, חיילי הקונפדרציה מצילים את בנות משפחת קמרון מהתקפה של שחורים על ביתם.

בן קמרון (הבן ששרד), הופך בינתיים לגיבור מלחמה, אך נפצע ונלקח בשבי הצפון, שם הוא מבין שהוא עומד להיתלות. בעודו מחלים בבית החולים, הוא פוגש את אלזי סטונמן (ליליאן גיש) שעובדת שם כאחות. היא מזהה אותו, ומיידעת את אמו שהגיעה לוושינגטון כדי לבקש חנינה לבנה. גברת קמרון נפגשת עם הנשיא אברהם לינקולן, אשר מעניק לבן חנינה.

לאחר רצח לינקולן (1865), שמשוחזר בסרט, מתבטלת המדיניות הפייסנית שבה דגל עם סיום המלחמה. אוסטין סטונמן והפלג הרדיקלי במפלגה הרפובליקנית, החלו "להעניש" את הדרום (כפי שמציג גריפית' את תקופת השיקום).

בחלק השני של הסרט, מגיע אוסטין לדרום עם בן חסותו סילאס לינץ' (גבר ממוצא מעורב, המוצג בסרט כגרוע יותר ממוצא שחור). שם הם קובעים חוקים אנטי-לבנים, ועורכים בחירות בהם השחורים ממלאים את הקלפיות, והלבנים מגורשים ולא ניתנת להם אפשרות להצביע. בבחירות נבחר לינץ' לתפקיד המושל, ויחד איתו ממלאים השחורים את בית הנבחרים ומתנהגים שם באופן וולגארי וברברי.

במקביל, בן קמרון המיואש מתוצאות המלחמה, מקבל השראה מילדים לבנים שמתחפשים לרוחות רפאים ומפחידים ילדים שחורים, ומקים את ארגון הקו קלוקס קלאן. עקב כך, מתוך נאמנות לאביה, מסיימת אלזי את מערכת היחסים שלה עם בן.

מאוחר יותר, פלורה, אחותו הקטנה של בן, יוצאת ליער כדי להביא מים. שם עוקב אחריה גאס, עבד משוחרר שלחם במלחמה. הוא מגיע אליה ואומר לה שהוא רוצה להינשא לה. היא בורחת בפחד והוא רודף אחריה לקצה צוק. היא מאיימת שאם הוא יתקרב עוד היא תקפוץ מהצוק, וכשהוא מתקרב היא קופצת אל מותה. בן, שחיפש אחריה ביער, רואה אותה כשהיא נופלת, ולוקח את גופתה בחזרה לבית. הוא מכנס את הקו קלוקס קלאן, והם תופסים את גאס ומבצעים בו לינץ'. המושל החדש (לינץ') מורה לאתר ולעצור את חברי הקלאן בעקבות הרצח של גאס, והוא דואג להעביר את החוק שמתיר נישואים בין-גזעיים. אביו של בן נעצר באשמת קשר עם הארגון, אך הוא מחולץ על ידי פיל סטונמן (הבן של אוסטין ששרד את המלחמה) ועבדיו השחורים הנאמנים. יחד הם בורחים לבקתה מבודדת שבה גרים כמה חיילי צפון לשעבר שמבינים את מצבם. בכותרת נכתב "האויבים לשעבר מהצפון והדרום, מתאחדים שוב כדי להגן על זכותם כגזע ארי".

בינתיים עוזב אוסטין את האזור, כדי שלא יקשרו אותו לסנקציות שהטיל לינץ'. בתו אלזי, ששומעת על מעצרו של ד"ר קמרון, פונה אל לינץ' כדי לבקש את שחרורו. אולם הוא תופס אותה, ומנסה לאלץ אותה באלימות להתחתן איתו, מה שגורם לה להתעלף. בינתיים חוזר אוסטין, ולינץ' אומר לו שהוא החליט להתחתן עם אישה לבנה. אוסטין מגיב בשמחה, אולם כשמתברר לו שמדובר בבתו – הוא מתעצבן וכועס. מרגל של הקו קלוקס קלאן מזהה את אלזי הכלואה אצל לינץ', והוא מזעיק את חבריו. הם מסתערים בהנהגתו של בן המקום, תופסים את לינץ', וחוגגים את ניצחונם ברחבי העיר. במקביל, מקיפים חייליו של לינץ' את הבקתה שבה מסתתרת משפחת קמרון. הקו קלוקס קלאן ממהרים, ומצילים אותם ברגע האחרון.

בבחירות החדשות שנערכות, אנשי הקלאן מונעים מהשחורים להצביע, ו"הסדר מוחזר על כנו".

הסרט מסתיים בחתונה כפולה, של מרגרט קמרון עם פיל סטונמן, ושל אלזי סטונמן עם בן קמרון. צילומי החתונה משתלבים בסופראימפוזיציה עם דמותו של ישו.

השפעות פוליטיות

עם יציאת הסרט החלה בארצות הברית התרפקות על זכרונות העבר, שתרמה, בין השאר, להקמתו מחדש של הקו קלוקס קלאן, כ־50 שנה לאחר דיכויו בידי הנשיא יוליסס ס. גרנט.

נשיא ארצות הברית באותה תקופה, וודרו וילסון, אשר ציטוט מספרו מוצג בתחילת החלק השני הסרט, היה חבר קרוב של דיקסון, מחבר הספר עליו התבסס הסרט. הסרט הוצג מול הנשיא בבית הלבן (והיה לסרט הראשון שהוקרן שם אי פעם). כתב הוליוודי הפיץ לאחר מכן ידיעה כי הנשיא תומך בסרט. וילסון חש כי דיקסון רימה אותו, והכריז שהסרט אינו לטעמו. בזמן המלחמה הוא אסר על הקרנתו.

בתרבות הפופולרית

קטעים קצרים מתוך הסרט שולבו בסרטים רבים ובתוכניות טלוויזיה.

בסרט "אוכפים לוהטים" של מל ברוקס, משנת 1974, הוא משחזר ומגחיך את הסצנות מהסרט בהן מתוארים אנשי הקו קלוקס קלאן.

בשנת 2016 ראה אור סרט בשם זהה, "הולדתה של אומה", של הבמאי נייט פארקר. הוא הסביר שבחר לנכס את שם הסרט מתוך מטרה להיאבק בגזענות ובעליונות לבנה, וכאנטי תזה לסרט המקורי, שהביא לשפיכות דמים.

בשנת 2018 יצא סרטו של ספייק לי "שחור על לבן", אשר סיקוונס הפתיחה שלו, הכולל הופעת קמאו של אלק בולדווין, משלב קטעים מתוך הסרט "הולדתה של אומה". כמו כן, במהלך סרטו של לי נראית התכנסות של אנשי קו קלוקס קלאן בקולורדו הצופים בסרט "הולדתה של זאוס" ומריעים.

קישורים חיצוניים

• "הולדתה של אומה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "הולדתה של אומה", באתר נטפליקס
• "הולדתה של אומה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "הולדתה של אומה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "הולדתה של אומה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• הולדתה של אומה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אורי קליין, 100 שנה ל"הולדת אומה" | היום שבו נולד הקולנוע האמריקאי, באתר הארץ, 4 בפברואר 2015