ספנדקס
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
ספנדקס (באנגלית: Spandex), לַיְקְרָה (באנגלית: Lycra) או אלסטיין (באנגלית: Elastane) הוא בד סינתטי שידוע באלסטיות הרבה שלו. הוא חזק ועמיד יותר מאשר גומי טבעי. זהו קופולימר עשוי פוליאסטר ופוליאוריתן. הוא הומצא בשנת 1958 על ידי ג'וזף שיברס במעבדות דופונט בוויינסבורו שבווירג'יניה .[1] כשהוצג לציבור לראשונה ב-1962, הוא חולל מהפכה בתעשיית הביגוד.
השם האנגלי המקורי "Spandex" הוא אנגרמה של המילה "Expands", שפירושה "מתרחב".[2] זהו השם המועדף בצפון אמריקה; באירופה משמשות וריאציות של השם "Elastane": "élasthanne" בצרפת, "Elastan" בגרמניה, "elastano" בספרד, "elastam" באיטליה ו-"elastaan" בהולנד. לעומת זאת, בבריטניה, באירלנד, בפורטוגל, בברזיל, בארגנטינה, באוסטרליה, בניו זילנד ובישראל משמש השם לַיְקְרָה.
ייצור
עריכהבשונה מסיבים סינתטיים רבים אחרים, ספנדקס אינו ניתן לעיבוד בהתכה, מכיוון שבהתכתו הפולימר מתפרק. סיבי ספנדקס מיוצרים באמצעות מספר טכנולוגיות טווייה. בדרך כלל, תמיסה מרוכזת של הפולימר נמשכת דרך פיות טווייה בטמפרטורות בהן הממס מתאדה. ספנדקס מורכב בעיקר מפוליאוריאה הנוצרת בתגובה בין דיאול לדיאיזוציאנט. קיימים שני סוגים של ספנדקס, המוגדרים על פי "מקרודיאולים". סוג אחד של מקרודיאולים הוא אוליגומר המיוצר מטטרה-הידרו פוראן (כלומר, פולי טטרה-הידרו פוראן). סוג אחר של דיאולים, הנקראים אסטר דיאולים, הם אוליגומרים הנוצרים מעיבוי של חומצה אדיפית וגליקולים. ספנדקס המיוצר מאסטר דיאולים עמיד יותר פוטוכימית ולמים עם כלור. כמעט תמיד, הדיאיזוציאנט הוא מתילן-ביס(פניל איזוציאנט). תגובת הקישור העיקרית היא יצירת אוריאה:
היסטוריה
עריכההיסטוריה של ספנדקס מתחילה במחקר על פוליאוריתן בשנת 1937 באירופה, במעבדות המחקר של אוטו באייר. בשנת 1939, פול שלאק (אנ')הצליח לפתח פולימר בעל משקל מולקלורי גבוה, שאפשר ייצור סיבים בעלי יכולת התארכות גבוהה ותכונות אלסטיות. בשנת 1951, וו. בר. אנשדה השיג את סיב הוולקולן באמצעות תהליך הנקרא "טוויה רטובה". בשנת 1958, פותח בדופונט תהליך ה"טוויה יבשה" . הסיב האלסטומרי הראשון נרשם כפטנט בשנת 1958 תחת השם "סיב-K" ובהמשך שווק תחת המותג Lycra. השיווק החל בשנת 1962, בתחילה, כרכיב של גרביים רפואיות. בשנת 1964, מעצב אופנה איטלקי ידוע הציג בד ספנדקס לבגדי ים, ובכך סימן צעד חשוב קדימה בשימוש בבד סינתטי זה בעולם האופנה.
טכנולוגיית ייצור הספנדקס של חברת דופונט נחשבת לבעלת ערך רב, עד כדי כך שבעבר אף הייתה מטרה לניסיון סחיטה. לפני כעשור, חמישה מעובדי חברת דופונט, כולם ממפעל לייצור ספנדקס ליקרה של החברה במרצדס, ארגנטינה, ניסו להונות את החברה. הם גנבו מסמכים המכילים מידע קנייני אודות הטכנולוגיה וניסו לסחוט מדופונט סכום של 10 מיליון דולר בתמורה להחזרתם. לאחר מרדף בינלאומי שכלל תחנות בוילמינגטון, דלאוור; מילאנו, איטליה; וז'נבה, שוויץ, ה-FBI והמשטרה השוויצרית ארגנו לבסוף מבצע עוקץ, במסגרתו הוצעה לסוחטים המחאה פיקטיבית בתמורה למסמכים. על אף שהמבצע השתבש, המשטרה השוויצרית הצליחה בסופו של דבר לעצור את הסוחטים בחניון בז'נבה.[3]
השפעה סביבתית
עריכהבעבר היה המיחזור של ספנדקס מאתגר, ואפילו תכולה של 5% ספנדקס בבד הפכה אותו לבלתי מתאים לרוב מכונות המיחזור המכניות.[4] לאחרונה התגלה תהליך שעשוי לאפשר מיחזור בקנה מידה גדול של ספנדקס.[5]
קישורים חיצוניים
עריכה
- "What's That Stuff: Spandex", Chemical and Engineering News
הערות שוליים
עריכה- ^ Teegarden, David M. (2004). Polymer Chemistry: Introduction to an Indispensable Science. NSTA Press. p. 149. ISBN 9780873552219.
- ^ Kadolph, Sara J. (2010). Textiles. Pearson. ISBN 9780135007594.
- ^ Marc Reisch, WHAT'S THAT STUFF? - SPANDEX, pubsapp.acs.org, February 15,1999
- ^ Yunjie Yin; Donggang Yao; Chaoxia Wang; Youjiang Wang (2014). "Removal of spandex from nylon/spandex blended fabrics by selective polymer degradation". Textile Research Journal. Textile Research Journal, Volume 84, Issue 1, January 2014. 84: 16–27. doi:10.1177/0040517513487790. S2CID 43014321.
- ^ Claire Wilson, Scientists Find Potential Solution to Spandex Recycling Problem, Sourcing Journal, 2023-12-29 (באנגלית אמריקאית)