לילי להמן

לילי להמןגרמנית: Lilli Lehmann, ‏ 24 בנובמבר 1848, וירצבורג - 17 במאי 1929, ברלין) הייתה זמרת אופרה גרמניה.

לילי להמן
Lilli Lehmann
Lilli Lehmann.jpg
לידה 24 בנובמבר 1848
וירצבורג, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במאי 1929 (בגיל 80)
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Paul Kalisch עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת אופרה, אוטוביוגרפית, אשת חינוך, מחנכת מוזיקה, מאמנת ווקאלית, זמרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אמה, מריה תרזה לב (1809 - 1885) הייתה יהודיה. את שיעוריה הראשונים קיבלה מאמה, שהייתה פרימדונה אצל לואי שפור בקאסל. אחרי ששרה תפקידים קטנים על הבימה, הופיעה לראשונה בברלין בשנת 1870 כסופרן קל ב"מחנה צבא בשלזיה" של ג'אקומו מאיירבר.

הצלחתה הייתה גדולה כל כך, שבשנת 1876 התמנתה לזמרת הלשכה הקיסרית. היא שרה בפסטיבל ביירוית הראשון, בשנת 1876, הופיעה בלונדון בשנת 1884 ובמטרופוליטן אופרה בניו יורק בשנים 18851890. שם הייתה שותפה, עם פישר, אלווארי, ברנדט וזיידל, להשגת ניצחון סופי למוזיקה של וגנר. התמהמהותה באמריקה מעבר לחופשת ההיעדרות שהעניקה לה האופרה של ברלין המיטה עליה חרם בשובה לגרמניה. החרם הוסר הודות להתערבותו האישית של הקיסר.

קולה, שהצטיין באיכותו ובעוצמתו, זיכה אותה במוניטין של הגדולה בזמרות וגנר בזמנה בד בבד עם זה של פרשנית אידיאלית ליצירות מוצרט. לא היו לה מתחרות בתפקידי ברונהילדה ואיזולדה. להמן, שנודעה גם בשירת לידר, הייתה למורה ידועת-שם אחרי פרישתה מקריירה של קונצרטים. בין תלמידיה היו ג'ראלדין פאראר ואוליב פרמסטד. בשנת 1888 נישאה לטנור פאול קאליש.

בהשפעת ריכרד וגנר, שקידם צמחונות אולם לא היה צמחוני בעצמו, אימצה אורח חיים צמחוני[1].

פרסומיםעריכה

  • L. Andro, Lilli Lehmann (Berlin, 1907)
  • Lilli Lehmann, Mein Weg (Leipzig, 1913); English translation by Alice B. Seligman, My Path through Life, New York, 1914)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לילי להמן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Spencer, Colin. The heretic's feast: A history of vegetarianism. UPNE, 1996. p. 282-283