לנשק את ג'סיקה שטיין

לנשק את ג'סיקה שטיין
Kissing Jessica Stein
בימוי	Charles Herman-Wurmfeld
תסריט	ג'ניפר ווסטפלדט, Heather Juergensen
עריכה	Greg Tillman
שחקנים ראשיים	סקוט כהן; אליסיה ריינר; קווין ססמן; Vinny Vella; נעמי סקוט; John Cariani; בן ורבר; Michael Mastro; דייוויד אהרן בייקר; Tibor Feldman; מייקל שוולטר; ג'ון האם; ג'ניפר ווסטפלדט; ג'קי הופמן; מייקל אילי; טובה פלדשו; בריאן סטפנק; Heather Juergensen; אידינה מנזל; אילנה לוין
מוזיקה	מרסלו זרבוס
צילום	לורנס שר
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרצ'לייט פיקצ'רס
חברה מפיצה	סרצ'לייט פיקצ'רס, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	25 ביולי 2002
משך הקרנה	97 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	קומדיה רומנטית, דרמה קומית, סרט להט"בי
תקציב	M$1
הכנסות באתר מוג'ו	kissingjessicastein
	האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

לנשק את ג'סיקה שטיין (באנגלית: Kissing Jessica Stein) הוא סרט קומדיה רומנטית עצמאית אמריקאית משנת 2001, שנכתבה והופקה בשיתוף כוכבות הסרט, ג'ניפר וסטפלדט והתר יורגנסן. הסרט בבימויו של צ'ארלס הרמן-וורמפלד. הסרט מבוסס על סצנה ממחזה אוף ברודוויי משנת 1997 מאת וסטפלדט ויורגנסן בשם Lipschtick.^[1]^[2]

רקע עריכה

ב-1997 וסטפלדט כתבה ושיחקה יחד עם הת'ר יורגנסן במחזה אוף ברודוויי המבוסס על סדרת מערכונים בשם Lipschtick: The Story of Two Women Seeking The Perfect Shade. המחזה משך את תשומת לבם של אולפני הוליווד הגדולים. המחזה נבחר על ידי Radar Pictures להפוך לסרט, אך לאחר שנתיים של פיתוח, וסטפלדט ויורגנסן קנו בחזרה את הזכויות על התסריט והחליטו ליצור את הסרט באופן עצמאי.

עלילה עריכה

ג'סיקה שטיין (ג'ניפר וסטפלדט) בת ה-28 עובדת כעורכת בעיתון ניו יורקי. היא בחורה מושכת, אבל קצת נוירוטית ויהודיה. אחיה דן זה עתה התארס, חברתה הטובה ג'ואן עומדת להקים משפחה, ואמה ג'ודי חוששת שג'סיקה תסיים את חייה לבד. לאחר שעברה כמה בליינד - דייטים איומים בחיפוש אחר האדם הנכון, ג'סיקה רואה מודעה אישית מעניינת הכוללת את הציטוט האהוב עליה על מערכות יחסים מאת רילקה. ג'סיקה מגלה שזה נמצא במדור "נשים מחפשות נשים" של העיתון.

המודעה פורסמה על ידי הלן קופר (התר יורגנסן), שעובדת בגלריה לאמנות. לא מרוצה ממין שאינו מספק עם גברים, הלן מחפשת לנסות משהו אחר ומחליטה להתנסות בהיכרויות עם נשים בעידוד חבריה ההומוסקסואלים. ג'סיקה משיבה למודעה, אבל היא חוששת כשהיא פוגשת את הלן, ואז מתנצלת ויוצאת. הלן רודפת אחריה ומשכנעת אותה להישאר למשקה אחד. השתיים מגלות שהן מסתדרות מצוין ויש להן הרבה במשותף; במהלך ארוחת הערב הלן מאתגרת את ההנחות של ג'סיקה לגבי מה ישמח אותה ומנשקת אותה בלהט לילה טוב.

ג'סיקה והלן מתחילות לצאת ולהתמזמז בצורה מביכה על הספה של הלן לאחר מכן. ג'סיקה המתוחה בדרך כלל הופכת בהדרגה לשמחה, בטוחה וחסרת דאגות יותר; זה מורגש במקום העבודה שלה ומושך את תשומת הלב של הבוס שלה, ג'וש (סקוט כהן). ג'סיקה אומרת בהתחמקות שהיא לא מצאה חבר. הלן, בינתיים, מתאהבת בג'סיקה ומתוסכלת מכך שהיחסים ביניהן לא מתקדמים מהר יותר.

ג'ודי, אמה של ג'סיקה, מזמינה את ג'סיקה והלן לארוחת ערב בבית הנופש שלהם, שם היא מנסה לשדך לכל אחת מהן מנהל מחשבים ואת ג'וש, הבוס של ג'סיקה. סופת רעמים גורמת להלן לישון במיטה הישנה של ג'סיקה, שם היא וג'סיקה מקיימות יחסי מין בפעם הראשונה. שתיהן מאושרות יחד, אבל ג'סיקה נשארת סגורה לגבי מערכת היחסים החדשה שלה, ומסרבת להביא את הלן בתור הדייט שלה לחתונה של דן מחשש מה אחרים יחשבו. הרוסה, הלן אומרת שהיא לא יכולה לקבל את ההתייחסות אליה כאל סוד מביש, ומנתקת את מערכת היחסים ביניהם בבכי.

כשהחתונה של דן, אחיה של ג'סיקה, מתקרבת, היא שוקעת בדיכאון עמוק והולכת לראות את ג'ודי, שאומרת לה שהיא פרפקציוניסטית שתמיד עוזבת דברים אם הם לא מושלמים, גם אם הם משמחים אותה. ג'ודי נושמת עמוק ואומרת שג'סיקה לא צריכה לתת לזה להרוס את סיכוייה לאושר עם הלן, שנראית כמו "ילדה מקסימה". כשהיא מבינה שאמה קיבלה את המיניות שלה, ג'סיקה פורצת בדמעות של שמחה.

ג'סיקה מתנצלת בפני הלן ומזמינה אותה להיות הדייט שלה לחתונה של דן. הלן היא להיט באירוע ומתקבלת בחום למשפחה. ג'וש, בינתיים, הבין שהוא מאוהב בג'סיקה כבר זמן מה, ומשתף אותה ברגשותיו אחרי המסיבה. ג'סיקה מסבירה במבוכה אך בתקיפות שהיא במערכת יחסים עם הלן ועוזבת איתה, ומשאירה את ג'וש פעור פה.

כמה חודשים לאחר מכן, ג'סיקה והלן גרים יחד בדירתה של הלן, שם הקשר המיני ביניהן מתחיל לדעוך. הלן מבינה שג'סיקה רואה בה חברה הכי טובה ושותפה לדירה יותר מאשר מאהבת, ואומרת שהיא צריכה יותר ממה שג'סיקה מסוגלת לתת. מתלקחת מריבה בה ג'סיקה מפצירת בהלן לקבל את מערכת היחסים שלהם כפי שהיא, אבל הלן נשארת איתנה לצורך שלה בבן זוג שיספק אותה מבחינה מינית, והשתיים נפרדות סופית.

מספר חודשים לאחר מכן, הלן חיה באושר עם אישה אחרת. ג'סיקה היא גרסה רגועה ומרוצה יותר של האני הקודם שלה, לאחר שלקחה את הדברים החיוביים שלמדה מהתקופה שלה עם הלן ויישמה אותם בחייה. היא תולה מודעות בחנות ספרים ומחפשת שותף חדש לדירה, מתגעגעת לעניין הפלרטטני של בעל החנות האטרקטיבית. היא מזהה את ג'וש בין מדפי הספרים, אותו לא ראתה מאז שעזבה את העיתון כדי להתמקד בציור שלה. יש ביניהם מפגש ידידותי, והיא מספרת לו שהלן זרקה אותה, וזה היה קשה, אבל בסופו של דבר הפך אותה לאדם טוב יותר. היא נותנת לג'וש פלייר עם האימייל שלה עליו. מאוחר יותר, ג'סיקה נפגשת עם הלן - שתי הנשים כעת חברות טובות - ומספרת לה בשמחה שהיא יוצאת לדייט עם ג'וש.

דמויות עריכה

ג'ניפר וסטפלדט - ג'סיקה שטיין
התר יורגנסן - הלן קופר
סקוט כהן - ג'וש מאיירס
ג'קי הופמן - ג'ואן לוין
אלן פיצפטריק - מתיו לוין
טובה פלדוש - ג'ודי שטיין
רוברט ארי - סידני שטיין
בריאן סטפנק - פיטר
ג'ון קריאני - צ'אק
מייקל מאסטרו - מרטין
קרלוס אלרוד - סבסטיאן
בן ובר - לארי
ניק קורלי - הווארד
דוד אהרון בקר - דני שטיין
ג'ניפר קרטה - רייצ'ל, ארוסתו של דני
פיטר הירש - סטנלי שונברג
ג'ון האם - צ'ארלס
אסתר וורמפלד - סבתא אסתר
מייקל אילי - גרג
מייקל שואללטר - סטיבן
טיבור פלדמן - רולנד
אילנה לוין - החברה החדשה של הלן
אליסיה ריינר - אמנית בגלריה
נעמי סקוט - אשה בגלריה
אידינה מנזל - שושבינה
ויני ולה - נהג מונית
אדל רייכמן - סבתא שמתחקרת את הלן
הלל פרידמן - רבי

שחרור עריכה

הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים בלוס אנג'לס ב-21 באפריל 2001,^[3] וקיבל את פרס הקהל לסרט העלילתי הטוב ביותר ופרס חבר השופטים המיוחד של המבקרים לכתיבה ומשחק עבור וסטפלדט ויורגנסן.

הסרט הוצג לאחר מכן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו, עם הקרנות שנקבעו יום לפני ויום אחרי פיגועי 11 בספטמבר.^[4] לפי רצועת הפרשנות של ה-DVD של ווסטפלדט ויורגנסן, שתי ההקרנות התקיימו, כשההקרנה השנייה ב-12 בספטמבר הפיקה קולות התנשפות בקרב הקהל כתגובה לתמונות של מרכז הסחר העולמי בסרט. שני יוצרי הסרט החליטו לקצץ את תשע או עשר הסצנות שבהן מגדלי התאומים מופיעים, כי הם לא היו חלק בלתי נפרד מהסיפור והסיחו את דעת הקהל ממנו.

הסרט שוחרר על ידי Fox Searchlight Pictures במרץ 2002.

וסטפלדט קיבלה את פרס סטלייט הזהב לשחקנית הטובה ביותר במחזמר או קומדיה על תפקידה כג'סיקה, ומועמדות לפרס אינדפנדנט ספיריט לתסריט הראשון הטוב ביותר. הסרט זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בשיקגו, בפרס הקהל בפסטיבל הסרטים במיאמי, בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים היהודי של לואיוויל ובפרס המדיה GLAAD, והוא נכלל ביותר מתריסר רשימות של עשרת הסרטים המובילים לשנת 2002.

קבלת פנים ביקורתית עריכה

הסרט זכה לשבחים על ידי המבקרים עם יציאתו לאקרנים. הוא עמד בביקורת מסוימת מצד קהילת הלהט"ב שטענה כי הוא לא התמודד לעומק עם הקשיים של להיות הומו בגלוי, אבל גם בין הביקורות הללו, הוא זכה לשבחים על כך שמציג מערכת יחסים חד מינית באור חיובי. האתר AfterEllen.com, העוקב אחר הצגתן של נשים לסביות וביסקסואליות בתקשורת, סקר את הסרט בצורה חיובית.^[5] ב-Rotten Tomatoes, לסרט יש דירוג "טרי" של 83% על סמך 120 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 7.01/10.^[6] גם בישראל הסרט זכה לביקורות חיוביות.^[7]^[8]

המגזין אדבוקט ציין את הסרט כסרט חיוני עבור צופי להט"ב, וקבע כי "בשום פנים ואופן אין זה סרט לסביות - למעשה, הסרט הוא מבט כנה יותר על ביסקסואליות ונזילות מינית - אבל זה בהחלט סרט שמעודד חקירה ומודעות עצמית".^[9]

בספר Sexual Fluidity: Understanding Women's Love and Desire, ליסה מ. דיימונד מצטטת את הסרט כדוגמה בולטת לנזילות מינית נשית בתרבות הפופולרית, וכותבת שהוא "מתאר לסבית המעורבת עם גבר, בניגוד לתיאורים הנפוצים יותר. של נשים הטרוסקסואליות שהופכות מעורבות במערכות יחסים חד מיניות".^[10]

בשנת 2020, מארה ריינשטיין בחנה ההשפעה שהייתה לסרט ה"אותנטי" וה"ניואנסי" הזה, וכתבה, "אני לא יכולה להפריז עד כמה לנשק את ג'סיקה שטיין הייתה חלוצת ה-rom-com ההומואי".^[11]