לקטאנטיוס פלאקידוס
לקטאנטיוס פלאקידוס (Lactantius Placidus; 350–400 לספירה לערך, או המאה ה-6[1]) היה מדקדק, מחבר סכוליה ומיתוגרף לטיני.
חיבוריו עריכה
לקטאנטיוס פלאקידוס היה המחבר המשוער של פרשנות על שירו של סטאטיוס, "תבאיס" (Thēbaïs) (אנ').
וילהלם זיגמונד טויפל (אנ') זיהה אותו עם לוקטאטיוס פלאקידוס (Luctatius Placidus), המחבר לכאורה של מילון מונחים לטיני מימי הביניים שכותרתו Glossae Luctatii Placidi grammatici ("ביאורים של לוקטאטיוס פלאקידוס המדקדק").
כמה סופרים מייחסים לו גם חיבור אנונימי שכותרתו "קיצורי מעשיות במטמורפוזות של אובידיוס" (Narrationes fabularum quae in Ov. Metam. occurrunt), אולם פרנץ ברציגהיימר (Franz Bretzigheimer) טען נגד השקפה זו, על סמך זאת שאצל הפרשן של סטאטיוס חסרה עדות לגישות נוצריות אותן ניתן לראות ב-Narrationes.
על טבעו של האל העליון עריכה
בפרשנותו ל"תבאיס", הוא דן בטבעו של "האל העליון" (IV, 515). בדיון זה מופיעה הקביעה כי אסור לדעת את שמו. לקטאנטיוס פלאקידוס מזהה את האל העליון (summus deus) עם הדמיאורג, השקפה שלא עלתה בקנה אחד עם התפיסה הרווחת בנאופלאטוניזם של זמנו, אולם תאמה לאמונות הזורואסטריות והיהודיות, לפיהן האל העליון הוא בורא העולם. הוא מבטא את העיקרון הפילוסופי ששמו של האל העליון לא יכול להיות ידוע לאף בן אנוש, ושאלו רק סגולותיו וכוחותיו שלהם סוגדים והם נקראים בשמות שונים. בעניין זה הוא מציין את המאגי (אנ') הפרסיים, את אורפאוס, את משה (Moyses) "הכהן לאל עליון" (Deus summus, תרגום ללטינית של Υψιστος Θεός῞, הכינוי הרווח לאל היהודי בעולם היווני) וישעיהו (Esaias). מה שלקטאנטיוס מייחס לברי סמכא אלה בנוגע להגדרת האל, הוא די מעורפל, ככל הנראה בעקבות תרגום רשלני של מקור פילוסופיה כלשהו ביוונית. לאורך דיון זה, לקטאנטיוס נוטה לבלבל בין תפיסת "האלוהות הבלתי ידועה" עם זו של "האלוהות שאין להביעה במילים", וייתכן שאזכורם של משה וישעיהו קשור ליראה במסורת היהודית כלפי השם המפורש של אלוהים.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
- Lactantii Placidi, Commentarios in Statii Thebaida (בלטינית)
- Lactantii Placidi, Commentarium in Achilleida (בלטינית)
- Narrationes fabularum ovidianarum (בלטינית)
