מארבי "ינשוף" ו"גירית"

"ינשוף" ו"גירית" היו שמות קוד לסדרת חדירות לשטח ירדן, שבוצעו בשנים 19691968. במסגרת זו, ביצעו צוותי קרב חדירות תדירות ואינטנסיביות לשטח ירדן למשימות – הנחת מארבים נגד אדם ורכב, פיצוץ והריסת מבנים ששמשו את ארגוני המחבלים, איסוף מודיעין, מיקוש ומלכוד של דרכים ומעברים[1].

רקעעריכה

בשנת 1968, חודשים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים, ולאור התגברות פעילות המחבלים משטח ירדן, נערך צה"ל נערך ללחימה נגד צבא ירדן ונגד המחבלים. המטרה הצבאית והמדינית הייתה ללחוץ על המלך חוסיין על מנת להפסיק את פעילות המחבלים ולהביא לרגיעה בגבול. אחת משיטות הפעולה שנקט צה"ל הייתה להעתיק את שדה הקרב אל מעבר לגבול וכך גם תוכננו מארבי "ינשוף" ו"גירית". במסגרת זו, ביצעו צוותי קרב של פלוגות חטיבת גולני חדירות תדירות ואינטנסיביות לשטח ירדן למשימות – מארבים נגד אדם ורכב, סריקות והריסת מבנים ששמשו את ארגוני המחבלים, איסוף מודיעין, מילכוד ומיקוש מעברים, אתרים, טקטיים ואסטרטגיים. לימים הצטרפו לפעילויות אלו גם יחידות חי”ר נוספות של הצבא[2].

שיטהעריכה

בכל המקרים היה הכרח לחצות את נהר הירדן, שהיווה את הגבול ובתקופת החורף והאביב היה שוצף וגבוה. המארבים כללו כמה כוחות משנה:

תוצאותעריכה

בשנים 1968–1969 נערכו כ-400 מבצעי "ינשוף ו"גירית". רוב הפעולות נעשו מול גזרת פיקוד הצפון. במהלך פעולות אלו נהרגו 15 חיילים מצבא ירדן ו-17 מחבלים ופוצצו 71 מבנים. לצה"ל היו בפעולות אלו 9 הרוגים ו-21 פצועים[1].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 זאב דרורי, אש בקווים: מלחמת ההתשה בחזית המזרחית 1967–1970, בן שמן: מודן הוצאה לאור בע"מ, 2012, עמ' 169–170
  2. ^ טל טובי, עורכים: יגאל אייל ואלי מיכלסון, "בושם מסריח העיקר שיעשה את העבודה" – עיצוב תפיסת ההגנה בגבולה המזרחי של מדינת ישראל: 1967–1968, "יסודות" - כתב העת של המחלקה להיסטוריה בצה"ל, מודן הוצאה לאור (בן שמן), ומשרד הביטחון ההוצאה לאור, 2019, עמ' 227