מבצע אסקארי

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: טעויות תרגום.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מבצע אסקארי (אנגלית: Operation Askari) היה מבצע צבאי בשנת 1983 באנגולה על ידי כוחות ההגנה של דרום אפריקה במהלך מלחמת הגבול של דרום אפריקה.

מבצע אסקארי
Operation Askari
מלחמה: מלחמת הגבול של דרום אפריקה
תאריכי הסכסוך 8 בדצמבר 1983 – 13 בינואר 1984 (5 שבועות ויומיים)
מקום אנגולה
הצדדים הלוחמים
אבדות

21 הרוגים
65 פצועים

ארגון העם של דרום מערב אפריקה:
הרוגים 45
שבוים 11
כוחות השחרור העממיים של אנגולה:
הרוגים 426
שבוים 3
קובנים:
הרוגים 5
שבוי אחד

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רקעעריכה

ארגון העם של דרום-מערב אפריקה (סוואפו) הגביר בראשית שנות השמונים את המתקפות שלו על דרום מערב אפריקה (כיום נמיביה) מאנגולה, כאשר הוא נהנה מתמיכה של כוחות השחרור העממיים של אנגולה (פאפלה) אשר אפשרה לארגון להתבסס קרוב לגבול עם דרום אפריקה, סיפקה לו ציוד ופרסה עליו מטרית הגנה[1].

התוצאה של הגברת ההתקפות הובילה לעליה באבדות של כוחות הביטחון של דרום אפריקה, אשר עלו מ-61 הרוגים ב-1981 ל-69 הרוגים ב-1983[1]. בנוסף סוואפו ניסה לעורר את האוכלוסייה השחורה בדרום מערב אפריקה להתמרד כנגד השלטון הדרום אפריקני. כדי להתמודד עם ההתקפות ועם החשש ממרד כללי ממשלת דרום אפריקה נאלצה להציב מספר רב של כוחות ביחס של 8 אנשי כוח הביטחון למורד אחד. ההשפעות הכלכליות והחברתיות-פוליטיות של התוכנית הזאת על דרום אפריקה היו ניכרות. משיכת כוח אדם רב משוק העבודה והעלות הכספית של החזקת כוח האדם בצבא גרמה לממשלת דרום אפריקה לאמץ גישה התקפתית במקום הגנתית כדי להתמודד עם המצב[1].

מטרותעריכה

מטרות מבצע אסקארי היו[2]:

  1. להשיג ולשמור על עליונות אווירת על אזור קאהאמה מולונדו-קובלאי.
  2. למנוע את הרחבת יכולות ההגנה האווירית של האויב באזורי מולונדו-קווייט-קוובלאי.
  3. הרחב את מאנסקין (פעולות לילה באימפלה) צפונית לקו 150 ק"מ.
  4. עדיפות להתקפות משותפות על יעדי סוואפו על פני הכוחות המזוינים העממיים לשחרור אנגולה.

תכנוןעריכה

התכנון לאסקארי הוגש ובוצע במטה העשרי באושקטי כאשר בריגדר גנרל יוברט מתכנן את פעולת כוחות היבשה ואל"ם ר.ש. לורד מתכנן את הפעילות האווירית. מתחילתה התוכנית הייתה תוכנית משותפת, כאשר המעורבות האווירית הייתה תמיכה ביעדי כוחות הקרקע. המטרה הכוללת של המבצע הייתה "למנוע חדירת כוחות מיוחדים של סוואפו לדרום". המבצע היה צריך להתחיל בנובמבר 1983[2].

המצבע תוכנן לפי ההנחיות הבאות[2]:

  1. יש לעצור את האויב מבחוץ..
  2. יש לבצע סיורי עומק על תחילת המבצע.
  3. ניידות.
  4. התקפתיות.
  5. שימור יוזמה.
  6. יש למנוע בצורה מוחלטת חדירה של טרוריסטים לדרום מערב אפריקה.

התוכנית חולקה לארבעה שלבים[3]:

  1. שלב 1: סיור עמוק על ידי כוחות מיוחדים ואחריו התקפת כוחות אוויר על בסיסי "טייפון" / "הר געש" קרוב ללובנגו בין ה -1 בנובמבר וה- 30 בדצמבר.
  2. שלב 2: סיור / כיתור של קאהאמה, מולונדו וקובלאי מה- 16 בנובמבר עד אמצע ינואר 1983. המטרה היא לחתוך את התקשורת של האויב ואת הקווים הלוגיסטיים באזור העמוק ולהטיל אימה על הכוחות האנגוליים עד כדי כך שהם ייסוגו.
  3. שלב 3: להקים אזור נשלט ממערב לנהר קונן, דרך קוויטבה, מופה, וינטיקט, מזרחה דרך לונדה, עד תחילת פברואר 1984.
  4. שלב 4: העצירה הסופית של הפלישה, באופן פנימי במידת הצורך.

התוכנית אושרה על ידי המטה הכללי מלבד מספר שינויים שהוכנסו לתוכנית האווירית[3].

סדר כוחותעריכה

כוחות ההגנה של דרום אפריקהעריכה

מפקד מבצע - בריגדר גנרל יופ יוברט

כוח המשימה רנטגן - קומנדנט גרט ואן זיל / קומנדנט אפ ואן ליל / קומנדנט וולגמוד

  • שלוש פלוגות חי"ר ממוכן - מקבוצת הקרב ה-31 (מחטיבה 3 ו- 8)
  • פלוגת רכבים משוריינים - מחטיבת השירות המיוחד
  • שני משגרי MRL
  • תומ"ת G-4 אחד
  • תומ"ת G-2 אחד
  • שני תותחים נגד מטוסים

כוח המשימה ויקטור - קומנדנט ואן גריילינג

  • פלוגת חי"ר ממוכן - מחטיבת החי"ר הראשונה
  • פלוגת חי"ר ממוכן - מחטיבת דה לה ריי
  • פלוגת רכבים משוריינים - מהגדוד מווריבייה ומהגדוד מולופו
  • תומ"ת G-2 אחד
  • שני משגרי MRL
  • שני תותחים נגד מטוסים

משימת כוח המשימה אכו - קומנדנט אדי וילייון

  • ארבע פלוגות חי"ר ממוכן - מחטיבה 32

כוח המשימה טנגו

  • פלוגת חי"ר ממוכן - מחטיבת החי"ר הרביעית
  • פלוגת רכבים משוריינים - מחטיבת השירות המיוחד
  • תומ"ת G-2 אחד

צוות קרב מאני

  • ארבעה מחלקות של חי"ר ממוכן - מחטיבה 202
  • שני מחלקות של חי"ר ממוכן - מחטיבת החי"ר השביעית
  • פלוגת מרגמות 81 מ"מ
  • פלוגת מרגמות 120 מ"מ

כוחות סוואפו/פאפלהעריכה

קאהמה

  • החטיבה השנייה
  • חטיבה קובנית
  • המטה המערבי של סוואפו

מולונדו

  • החטיבה ה-19

קובלי

  • החטיבה ה-11
  • שתי חטיבות קובניות
  • שתי חטיבות של סוואפו

קאיונדו

  • החטיבה ה-53

המבצעעריכה

המבצע התחיל בהפצצה מוצלחת של חיל האוויר הדרום אפריקני על מרכז ההדרכה של סוואפו מחוץ ללובנגו. מחצית מן הפצצות התפוצצו כאשר הגיעו לקרקע כאשר המחצית השנייה היו עם פתיל השהיה לחצי שעה[4].

כוחות הקרקע התחילו בבפלישה לאחר מתקפה ארטילרית על העיירות קוויט ומולונדו. כוח רנטגן עזב את צ'אנגונגו ב-11 בדצמבר כשהמטרה הראשונה שלו בקוויטבה שנלקחה ב-12 בדצמבר ללא לחימה מכיוון שהכוחות שחנו בה נמלטו עקב ההפצצות[5].

שני טנקים של פאפלה הועברו דרומה ממולונדו לכיוון קווייט, אך הותקפו על ידי מטוסי מירז של דרום אפריקה אשר הצליחו להשמיד טנק אחד בזמן שהשני הצליח להימלט. כוח רנטגן עבר דרומה מערבה לקאהמה.

קרב קאהמהעריכה

החטיבה השנייה של פאפלה התבצרה בעמדות מבוצרות בסביבות העיירה הקטנה קאהמה, מצפון ומדרום לנהר Caculuvar. באזור היה שדה תעופה צבאי ועמדת רדאר ולמרות מאמצים דרום אפריקנים הם לא הצליחו לשתק את המתקן מהאוויר[4]. כוח המשימה רנטגן נשלח לתקוף החטיבה השנייה של פאפלה, על ידי גששים והפצצות ארטילריה. צוותי סיור היו אמורים לקצץ את הקווים הלוגיסטיים של פאפלה בין קאהמה לצ'יבמבה, בעוד שחיל האוויר ביצע תקיפות נגד יעדים מזוהים בגבול ההגנה של העיירה. התוצאות המשולבות של פעולות אלה היו פגיע קשה והטלת אימה גדולה על הכוחות של פאפלה וסוואפו עד שחלקים מהם התחילו להימלט מקאהמה[6]. הכוחות הדרום אפריקנים הצליחו לאיים על הסוללות נגד מטוסים שהגנו על שדה התעופה ואף לתפוס מספר מהם אבל כוחות פאפלה הצליחו להעביר את רובם הרחק מן הדרום אפריקנים ולשמור עליהם פעילים.

למרות ההצלחות הראשוניות הכוחות בקאהמה החזיקו מעמד כנגד ההתקפה הדרום אפריקנית והמטה הכללי של פאפלה שלח טור משוריין של טנקי T-55 כדי להדוף את הדרום אפריקנים. אומנם כוחות דרום אפריקנים חמושים בנגמ"ש ראטל 90 הצליחו להדוף את הטור המשוריין אבל הכוח הדרום אפריקני נכשל לתפוס את העיירה ושדה התעופה וב- 31 בדצמבר התקבלה בפרטוריה, עקב לחץ בין-לאומי, החלטה להסיג את הכוח המשימה רנטגן מקאהמה ולהפנות אותו לקואבלאי כדי לסייע לכוח המשימה ויקטור[5].

קרב מולונדועריכה

כוח טנגו נשלח אל העיירה מולודנו כדי לנטרל את החטיבה ה-19 של פאפלה שחנתה שם עם כוח משוריין. החטיבה ה-19, עקב ההפצצות הדרום אפריקניות שלחו כוחות סיור כדי להבין את מצב וכאשר הבינו שכוחות דרום אפריקנים מתקדמים לכיוונם הם התחילו להפציץ את כוח טנגו עם סוללות ארטלריה[7].

כוח טנגו נאלץ עקב הארטלריה הכבדה לסגת והתוכנית לקחת את מולונדו נכשלה ובתחילת ינואר התקבלה החלטה פוליטית לסיים את החלק הזה של מבצע אסקארי[7].

קרב קאיונדועריכה

תפקידו של צוות מאני היה להונות את האויב מהיכן תגיע המתקפה האמיתית. היעד של צוות מאני היה העיירה קאיונדו. צוות מאני התקדם מרונדו לכיוון קאיונדו, שם החל לחקור את הגנות העיירות בתקווה, כפי שהתוכנן, להפחיד את חיילים של החטיבה ה-53 לברוח מהעיירה[8]. ב-18 בדצמבר 1983 אחד הסיורים שהתקרב יותר מדי אל העיירה התגלה וקרב התפתח. במהלך הקרב נהרגו חמישה חיילים דרם אפריקנים ונשבה חייל אחד, הכוח של פאפלה תפס גם 13 מקלעים קלים, 3 רובים, 3 מכשירי רדיו ומרגמה של 60 מ"מ[8]. בתום הלחימה בינואר, התקפות האוויר והקרקע לא הצליחו לעקור את פאפלה מקאיונדו. החייל שנשבה הוחלף ב-23 במאי 1984 בתמורה ל-30 שבויים אנגולים וקובני אחד[9].

קרב קואוולאיעריכה

על כוח ויקטור הוטל על לחפש ולהשמיד את מחנה סוואפו וחטיבת פאפלה בקואוולאי ובסביבתה[10]. הם עברו ממונגואה לקואוולאי והחיפושים אחר עמדות האויב החלו. ב-28 בדצמבר התקבלה החלטה לסיים את מבצע אסקארי עד 31 בדצמבר, עקב כך כוח ויקטור קיבל פקודה לתקוף מחנה מוגן ומוקף מוקשים של סוואפו כמה קילומטרים צפונית-מזרחית לקואוולאי[11]. לאחר תחילת ההתקפה הותקף כוח ויקטור על ידי טנקי פאפלה מקובלאי שהגיעו להגנת המחנה[12]. ההתקפה נעדפה על ידי כוח משוריין קל דרום אפריקני. האויב התחפר במקומו ועל כוח ויקטור הוטל אז לתקוף את קואוולאי מצפון-מזרח[13]. התקפה זו נמשכה במזג אוויר גרוע, אשר הובילה להצפת נהרות באזור, לתוך שדות מוקשים מוכנים של האויב ונגד עמדות המאוישות בתותחי א"א 23 מ"מ המגובים בטנקים[13]. בקרב החיילים הדרום אפריקנים הייתה התמרמרות אשר הובילה לעצירת ההתקפה על ידי מפקד כוח ויקטור אשר דרש תגבורת כדי לחדש את ההתקפה[14].

בריגדיר יוברט קיבל החלטה לתגבר את כוח המשימה ויקטור להתקפה סופית על קואוולאי[15]. כוח רנטגן הגיע עייף מאוד לקואוולאי ב -3 בינואר, כדי לתגבר את כוח ויקטור, לאחר שבילה 16 שעות בצעדה מקאהמה[16]. המפקד ואן ליל לקח על עצמו את הפיקוד על כוח ויקטור מגריילינג לתקיפה המשותפת שתוכננה ל -4 בינואר ונאלץ להתמודד עם "תסיסה" נוספת בשורות כוח ויקטור[15]. עקב יירוט של תישדרות של הכוחות בקואוולאי שבקשו תגבורת תוכנית התקיפה שונתה, כוח ויקטור יתקוף את קואוולאי מדרום ורנטגן ממזרח[15].

בשעות אחר הצהריים של ה-3 בינואר הותקפו עמדות פאפלה בסביבות קואוולאי על ידי חיל האוויר הדרום אפריקני בשני גלים. הגל הראשון כלל 10 אימפלות ו- 4 מפציצים קנברה ואילו הגל השני כלל מטוסי תקיפה אימפלה[16]. מטרת פשיטות ההפצצה הייתה להשמיד את הארטילריה של פאפלה ואת התותחים נגד מטוסים שישמשו כנשק נגד טנקים. ההפצצה הדרום אפריקנית השמידה כ- 75% מהמטרות שלה[16].

ב- 4 בינואר, בסביבות השעה 8 בבוקר, החלה המתקפה הדרום אפריקנית בתמיכת ארטילריה[17]. נגמשי"ם נאלצו לחצות שדות מוקשים כדי להגיע לעמדות האויב ונסוגו לעיתים קרובות כאשר נתקלו בעמדות מוסתרות של נשק נגד טנקים[17]. הארטילריה הדרום אפריקנית נתמכה על ידי מסוק ששימש בתפקיד צופה, שהוטס על ידי קפטן קרל אלברטס, שזכה בצלב הכבוד על כך שנידב את עצמו כפיתיון לזיהוי עמדות[18]. פאפלה פתחה בהתקפת נגד עם עשרה טנקי T-55 שהצליחו להשמיד נגמ"ש דרום אפריקני ולהרוג שישה אנשים, אך בסופו של דבר הטנקים הונסו על ידי ארטילריה ולבסוף נהרסו על ידי רטל 90 אחר הצהריים[18]. במהלך ההתקפה סגן אלכסנדר מקאסקיל זכה במדליה על כך שניסה לחלץ אנשים מהנגמ"ש שהושמד[18]. לטוראי מתיו ג'וזף פישר הוענק צלב הכבוד על כך שחילץ חייל פצוע אנוש במהלך ההתקדמות לקואוולאי[19]. בשעות אחר הצהריים המאוחרות, מרבית עמדות האויב היו בידי הכוחות הדרום אפריקנים שכוחות פאפלה שנותרו נמלטו צפונה[20].

מוקדם יותר על צוות הקרב הד ויקטור הוטל על פינוי עמדות סוואפו מצפון לקואוולאי ודרומית לטקמוטטה. בהתקפה זאת, בניגוד לפקודות, נכבשה טקאמוטטה על ידי הד ויקטור ב-24 בדצמבר[21]. לאחר ההתקפה הסופית על קואוולאי ב-3 בינואר 1984, צוות הקרב הד ויקטור שימש כקבוצת חסימה כנגד כוחות האויב שנמלטו מקואוולאי. כוחות האויב הנסוגים מקואוולאי ברחו לעבר העיירה ב-5 בינואר רק כדי להיות מותקפים על ידי הד ויקטור. צוות נ"ט נותק אז מכוח טנגו כדי לתמוך בהד ויקטור שהותקף על ידי טנקי T-54, שהיגעו באיחור לקרב בגלל בעיות לוגיסטיות[21]. הפעילות נמשכת באזור טקמוטטה, כאשר כל היחידות חזרו לדרום אפריקה עד ה 13–15 בינואר[22].

תוצאותעריכה

 
שמות הנופלים מגדוד 61 במבצע אסארי

לכוחות השחרור העממיים של אנגולה היו 426 הרוגים ו- 3 שבויים, לארגון העם של דרום-מערב אפריקה היו 45 הרוגים ו- 11 שבויים, ואילו לקובנים היו 5 הרוגים ושבוי אחד.

לכוחות ההגנה של דרום אפריקה היו 21 הרוגים בקרב וארבע שנהרגו בתאונות. 65 פצועים בקרב, 18 פצועים מתאונות ו- 11 פצועים מתאונות דרכים.

כוחות ההגנה של דרום אפריקה תפסו ציוד צבאי רב מידי כוחות השחרור העממיים של אנגולה. המבצע היה הצלחה צבאית הגדולה, התוכניות של ארגון העם של דרום-מערב אפריקה שובשו בצורה רצינית וציוד רב אשר היה אמור לשמש בפשיטות שלו נפל לידי דרום אפריקה[23].

לקריאה נוספתעריכה

  • Lord, R.S, Operation Askari, Scientia Militaria, South Africa Journal of Military Studies 22, 1992.
  • Scholtz, Leopold (2013). The SADF in the Border War 1966-1989. Cape Town: Tafelberg.
  • Steenkamp, Willem (1989). South Africa's border war, 1966-1989. Gibraltar: Ashanti Pub.
  • Wilsworth, Clive (2010). First in, last out : the South African artillery in action 1975-1988. Johannesburg: 30 ̊South.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 1
  2. ^ 1 2 3 Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 2
  3. ^ 1 2 Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 3
  4. ^ 1 2 Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 4
  5. ^ 1 2 Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 5
  6. ^ Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 4-5
  7. ^ 1 2 Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 6
  8. ^ 1 2 Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 6-7
  9. ^ Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 7
  10. ^ Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 7-8
  11. ^ Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 9
  12. ^ George, Edward, The Cuban intervention in Angola : 1965-1991 : from Che Guevara to Cuito Cuanavale, London: Frank Cas, 2005, עמ' 181, ISBN 0415350158
  13. ^ 1 2 Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966-1989, Cape Town: Tafelberg, 2013, עמ' 174, ISBN 978-0-624-05410-8
  14. ^ Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966-1989, Cape Town: Tafelberg, 2013, עמ' 175, ISBN 978-0-624-05410-8
  15. ^ 1 2 3 Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966-1989, Cape Town: Tafelberg, 2013, עמ' 176, ISBN 978-0-624-05410-8
  16. ^ 1 2 3 Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 8
  17. ^ 1 2 Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966-1989, Cape Town: Tafelberg, 2013, עמ' 177, ISBN 978-0-624-05410-8
  18. ^ 1 2 3 Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966-1989, Cape Town: Tafelberg, 2013, עמ' 178, ISBN 978-0-624-05410-8
  19. ^ Uys, Ian, Cross of Honour, Germiston: Uys, 1992, עמ' 106, ISBN 0-9583173-2-1
  20. ^ Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966-1989, Cape Town: Tafelberg, 2013, עמ' 179, ISBN 978-0-624-05410-8
  21. ^ 1 2 Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966-1989, Cape Town: Tafelberg, 2013, עמ' 180, ISBN 978-0-624-05410-8
  22. ^ Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966-1989, Cape Town: Tafelberg, 2013, עמ' 181, ISBN 978-0-624-05410-8
  23. ^ Brig R.S. Lord, OPERATION ASKARI, Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 22, 1992, עמ' 10