מבצע יקינתון

מבצע יקינטון (בפולנית: Akcja Hiacynt) היה מבצע חשאי נרחב של משטרת פולין הקומוניסטית שנערך בשנים 1985–1987 ומטרתו הייתה ליצור מאגר מידע לאומי של כל ההומואים הפולנים ואנשים שהיו עמם בקשר. המבצע הביא לרישום של כ-11,000 איש.

ההתחלה

באופן רשמי הצהירה התעמולה הפולנית כי הסיבות לפתיחת המבצע הן כדלקמן:

• חשש מנגיף HIV שהתגלה לאחרונה, מכיוון שהומוסקסואלים נחשבו כקבוצה בסיכון גבוה;
• שליטה בכנופיות פושעים הומוסקסואליות;
• מאבק בזנות.

עם זאת, ככל הנראה, סוכני שירות הביטחון הפולני (Służba Bezpieczeństwa, שנודע בראשי התיבות SB) רצו לאסוף ראיות שישמשו מאוחר יותר לסחיטת אנשים מעורבים או להכנתם לשיתוף פעולה עם שירותי הביטחון. היו גם השערות כי המבצע היה חלק ממבצע נרחב יותר שמטרתו להילחם באופוזיציה האנטי-קומוניסטית.

המבצע

המבצע, בהוראת שר הפנים צ'סלב קישצ'ק, החל ב-15 בנובמבר 1985. באותו בוקר, במכללות, במפעלים ובמשרדים ברחבי פולין, סוכני SB עצרו אנשים רבים החשודים כהומוסקסואלים או בקשרים עם קבוצות הומוסקסואליות. לאנשים שנעצרו היו תיקים מיוחדים בשם Karta homoseksualisty ("כרטיס הומוסקסואל"), וחלקם חתמו על הצהרה:

אני (שם פרטי ושם משפחה) הייתי הומוסקסואל מאז הלידה. היו לי מספר שותפים בחיי, כולם היו בוגרים. אני לא מעוניין בקטינים.

מלבד החתימה על המסמך, נדרשו העצורים למסור את טביעות האצבע שלהם, חלקם נסחטו לתיאור חלקים אינטימיים בחייהם המיניים, וחלקם נסחטו כדי לגנות את עמיתיהם.

המבצע נמשך עד 1987, אך תיקים נאספו עד 1988. ההערכה היא כי תועדו כ-11,000 הומוסקסואלים. התיקים הללו נקראים כיום "Różowe kartoteki" ("אינדקס כרטיסים ורודים"). חברי קהילת הלהט"ב ביקשו מהמכון לזיכרון לאומי להשמיד את התיקים, אך המכון טען כי הדבר בלתי חוקי.

תוצאות

בשל המבצע, חברי הקהילה הגאה החליטו "לרדת למחתרת" ולהסתיר עוד יותר את נטייתם המינית. כמה מהם עזבו את פולין. המבצע עצמו ספג ביקורת מצד התקשורת המערבית. ממשלת פולין הכחישה את ההאשמות. דובר הממשלה י'זי אורבן הגיב בדצמבר 1988 בפני קיי וינטרס מה"בולטימור סאן" ואמר כי מבצע כזה מעולם לא התקיים.

האדם הראשון שנודע כקורבן של מבצע זה היה פעיל זכויות ההומואים ואלדמר זבוראלסקי.

ב-8 בדצמבר 1988, פרופסור מיקולאי קוזקיוויץ' דן במבצע עם גנרל קישצ'ק. האחרון הודה כי בבעלות שירותי הביטחון הפולניים "תיקים ורודים", אך רק עם תיעוד של אנשים המעורבים בפעילות פלילית. מאוחר יותר אמר קוזקיוויץ' כי יש ברשותו ראיות התומכות בטענה שהתיקים כללו גם מידע על הומוסקסואלים שלא היו מעורבים בפשעים. במהלך אותה פגישה דנו שניהם ביצירת ארגון ייצוגי ראשון וחוקי לקהילת הלהט"ב בפולין.

בספטמבר 2007 ביקשו שני פעילי להט"ב, שימון ניימייץ ויאצק אדלר מאתר www.gaylife.pl, ממכון הזיכרון הלאומי לפתוח בחקירה נגד "הפשע הקומוניסטי" ונגד הגנרל קישצ'ק. ב-15 בפברואר 2008 פרסם המכון הודעה בה נכתב כי המבצע חוקי, לאור תקנות שנות השמונים. המכון סירב לפתוח בחקירה, וטען כי זהו מבצע בעל אופי מונע, שמטרתו לחדור לחוגים הומוסקסואליים סגורים וקשריהם לפשע המאורגן. החלטה זו ספגה ביקורת מצד חברי קהילת הלהט"ב.

המבצע בתרבות הפופולרית

• בשנת 2015, 30 שנה לאירוע, יצאו לאור שני ספרים העוסקים במבצע:
  • "קבצים ורודים" ("Różowe Kartoteki") מאת מיקולאי מילצ'ה (בהוצאת Dobra Literatura) - היסטוריה בדיונית של פוליטיקאי ימני, שבנעוריו נעצר במסגרת המבצע
  • "Kryptonim Hiacynt" מאת אנדז'יי סלרוביץ' (בהוצאת Queermedia)
• הסרט Operation Hyacinth, שהופק על ידי נטפליקס בשנת 2021, מגולל את השתלשלות אירועי המבצע.

ראו גם

• בהלת הלבנדר