מונרו קרטיס ברדסלי
מונרו קרטיס ברדסלי (באנגלית: Monroe Curtis Beardsley; 10 בדצמבר 1915 – 18 בספטמבר 1985) היה פילוסוף אמריקאי שעסק באסתטיקה. ידוע במיוחד בזכות שניים ממאמריו, שנכתבו יחד עם ויליאם וימסט - "The Intentional Fallacy" ו-"The Affective Fallacy". מאמרים אלו היו מאמרי מפתח של הביקורת החדשה. כמו כן, ברדסלי כתב טקסט מבוא באסתטיקה וערך אנתולוגיה נחשבת בפילוסופיה.
 | |
| לידה |
10 בדצמבר 1915 ברידג'פורט, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בספטמבר 1985 (בגיל 69) פילדלפיה, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ייל |
| מוסדות |
|
| תחומי עניין |
אסתטיקה, פילוסופיה של הלשון |
| עיסוק |
פילוסוף, מבקר ספרות, עיתונאי |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1950) פרס ג'ון אדיסון פורטר (1939) עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים |
  | |
ברדסלי התחנך באוניברסיטת ייל (B.A. 1936, Ph.D. 1939), שם קיבל את פרס ג'ון אדיסון פורטר. הוא לימד במספר מכללות ואוניברסיטאות, כולל מכללת מאונט הולוק ואוניברסיטת ייל, אך את מרבית הקריירה שלו בילה במכללת סווארמור (22 שנים) ובאוניברסיטת טמפל (16 שנים). עבודתו באסתטיקה ידועה בעיקר בזכות דגלה בתאוריה האינסטרומנטליסטית באמנות ובמושג החוויה האסתטית. ברדסלי נבחר לנשיא האגודה האמריקאית לאסתטיקה בשנת 1956.[1]
