מחלול
מַחְלוּל הוא מושג משפטי בדיני הקרקעות באימפריה העות'מאנית. משמעותו היא התנהגות משפטית לא-הולמת, או שימוש לרעה, בקרקע מסוג מירי (קרקע שהיא רכוש הממשלה). בגדר התנהגות לא הולמת נכלל גם אי-עיבוד של הקרקע, או הזנחתה. כאשר שלוש שנים הקרקע היא בגדר מחלול, אזי יכלה הממשלה העות'מאנית להחרים אותה. הכללים הללו נוהגים לגבי קרקע מירי (שהיא של הממשלה אך ניתנת לרשות היחיד) ואינם חלים על קרקע מסוג מלכ.[1]
חוק המחלול נחקק בשנות ה-60 של המאה ה-19, במטרה לעודד את עיבוד הקרקעות ובכך להגדיל את היקף גביית המיסים.
בארץ ישראל נקראו בשם או בכינוי זה בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט, אתרים אחדים, בהם שכונת מחלול בחוף תל אביב.
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, כתבי יצחק בן-צבי: כרך חמישי, תל אביב, הוצאת מצפה, תרצ"ז-1937, עמ' 158-157.
.svg){kind=small}