מטאל קיצוני

מטאל קיצוני או אקסטרים מטאל (באנגלית: Extreme metal) הוא מונח כללי, לעיתים לא מוגדר בבירור, עבור מבחר סגנונות הבי מטאל שהתפתחו מאז שנות השמונים של המאה העשרים. על אף שאינו מוכר היטב בקרב שוחרי המיינסטרים במוזיקה, השפיע המטאל הקיצוני על שורה של מבצעים מוזיקליים מתוך ומחוץ למטאל ולרוק, ומשגשג במבחר של תת-תרבויות אדוקות.

מטאל קיצוני

מקורות סגנוניים	הבי מטאל, הארדקור פאנק
מקורות תרבותיים	שנות השמונים ארצות הברית ואירופה
כלים	גיטרה חשמלית, גיטרה בס, תופים, וזמרה
נגזרות	אוונגרד מטאל, מטאל גותי, גרוב מטאל, פוסט מטאל, פאוור מטאל
תת-סוגות
בלאק מטאל, דת' מטאל, דום מטאל, ספיד מטאל

המילה "קיצוני" עלולה לכוון לכל אחת מן התכונות הבאות: מוזיקה (המכוונת להיות מהירה, אגרסיבית, מחוספסת או "כבדה" יותר מאשר זו בסגנונות מטאל אחרים); ליריקה (העוסקת בנושאים אפלים, "בלתי-אורתודוקסיים" ושערורייתיים יותר, לפעמים נושאים הנחשבים טאבו); סגנון שירה (העושה שימוש לעיתים קרובות בגראולינג); או חזות חיצונית ואמצעים תיאטרלים ("איפור גופות", מונח מן הז'אנר שמשמעותו איפור פנים שחור-לבן שמטרתו לדמות רשע, או הצגת מוטיבים שטניסטיים או אוקולטיסטיים). עם זאת, השימוש בביטוי נעשה כמעט באופן בלעדי בהתייחסות למוזיקה.

לדברי האתנוגרף קית' חאן-האריס, ניתן להתייחס בבירור אל מאפייניו המגדירים של המטאל הקיצוני כסטייה חברתית, כאשר מטרתם של כל המאפיינים ה"קיצוניים" שצוינו לעיל היא הפרה או פריצה של גבולות תרבותיים, אמנותיים, חברתיים או אסתטיים נתונים.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

ערך מורחב – הבי מטאל

מוזיקת ההבי מטאל התפתחה בשלהי שנות השישים כגרסה רועשת ומודגשת יותר של בלוז רוק. לכל חלוצי המטאל כלד זפלין, ג'ימי הנדריקס, בלאק סבאת' ודיפ פרפל היו שורשים חזקים בבלוז רוק, ועל אף שההבי מטאל היה לעיתים קרובות מחוספס יותר מן האב הקדמון שלו, האזנה לו השאירה לעיתים קרובות תחושה חזקה של בלוז, וגרסאות כיסוי לשירי בלוז התבצעו בתכיפות על ידי אמנים אלה.

עד לשנות השבעים, היו חלק ממוזיקאי המטאל במהלכה של התרחקות משורשי הבלוז של הז'אנר. ההתפתחות הבולטת ביותר הייתה מה שכונה "הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי" (NWOBHM), כאשר להקות כמו איירון מיידן, ג'ודס פריסט ואחרות המשיכו בניסיונות לפתח ולשפר את המטאל. המוזיקה שלהן עשתה עדיין שימוש במהלכים הרמוניים בהשפעת הבלוז, אך שיטות הנגינה וסגנונות השירה התרחקו מן הבלוז כמעט לחלוטין.

שנותיו המוקדמות של המטאל הקיצוני

חברי להקת ה-NWOBHM ונום נחשבים באופן כמעט גורף למוזיקאים היחידים שניתן לתאר כחלוצי המטאל הקיצוני. על אף שבזמנו המבקרים תיארו בדרך כלל את המוזיקליות של ונום כבינונית במקרה הטוב, נותרה השפעתה של הלהקה עצומה: שיריהם היו מהמהירים ביותר שנשמעו באותה התקופה, וכללו שירה מחוספסת וחזות שטניסטית במפגיע. אלבומי הלהקה Welcome to Hell מ-1981 ו-Black Metal מ-1982 נחשבים כיום לאבני פינה בהתפתחותו של המטאל הקיצוני. חברי ונום אף אימצו לעצמם שמות במה על מנת לסייע בבניית תדמיתם המאיימת, מנהג שחוקה על ידי מוזיקאי מטאל קיצוני רבים מאז.

במהלך שנות השבעים המאוחרות ושנות השמונים המוקדמות התפתח מן הפאנק רוק (בעיקר במה שנוגע למקצבים מהירים ולשירים קצרים בסגנון ההארדקור פאנק) ז'אנר הת'ראש מטאל, שכלל גם השפעות NWOBHM חזקות. הלהקות האמריקאיות אנתרקס, מגאדת', סלייר ובמיוחד מטאליקה, שכונו "ארבעת הגדולות" של הת'ראש מטאל, הוכיחו את קיומו של פוטנציאל מסחרי גדול למטאל הקיצוני.

התפתחויות מאוחרות יותר

שתי התפתחויות חיוניות שאירעו מאמצע ועד שלהי שנות השמונים הן עלייתם של הדת' מטאל והגריינדקור. הדת' מטאל והגריינדקור התפתחו מז'אנרים מוקדמים יותר של המטאל הקיצוני ומוגדרים באופן חלקי דרך סגנון שירה פרוע, מחוספס, "נבחני" ומגרגר שעלול להפוך את מלאכת זיהוי מילות השירים לבלתי אפשרית, במיוחד עבור אלה שאינם מורגלים בו. סגנון שירה זה לא היה בשימוש נרחב באותה התקופה, והשימוש בו נבע לעיתים מעמדה אנטי-מסחרית מכוונת של האמנים. הבלאק מטאל, שהתאפיין במקור בשירה שרקנית בטון גבוה, התפתח מעט מאוחר יותר. הדום מטאל, על אף שנחשב לתת-ז'אנר של המטאל הקיצוני, הוא יוצא דופן במידה מסוימת, כאשר אינו מושפע בבירור (או כלל) מן הת'ראש מטאל או ה-NWOBHM, מאופיין במקורו במקצב איטי מאוד ומושפע מלהקות מטאל והארד רוק משנות השישים והשבעים.

מראשית ועד אמצע שנות התשעים זכה המטאל הקיצוני לתשומת לב בהיקף חסרת תקדים מצד הזרם המרכזי של המוזיקה. חלק מן ההתייחסות היה חיובי (עם חוזה הפצה שנחתם בין חברת התקליטים החלוצית "Earache רקורדס" לבין קולומביה רקורדס וכיום אינו בתוקף, וכן עלייה בכמות הוידאו קליפים של מטאל קיצוני ששודרו ב-MTV), אך חלק ממנה היה שלילי, בעיקר על רקע מעורבותם של חברים מתוך קהילת הבלאק מטאל הנורווגית בפשעים אלימים שונים: שורה של הצתות גרמה לכך שכנסיות נורווגיות בנות עשרות שנים נהרסו או ניזוקו; המוזיקאי וארג ויקרנס רצח את חברו ללהקת מייהם אוייסטיין "הירונימוס" אארסת'; סולנה של מייהם פר יינגב אוהלין ("דד") התאבד; ומתופף אמפרור בארד פאוסט רצח מכר הומוסקסואל שלו.

בשלהי שנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים זכה הנו מטאל המושפע מראפ להצלחה מסחרית גדולה. על אף שהושפע מלהקות מטאל שקדמו לו, ביטלו רוב שוחרי המטאל הקיצוני את הז'אנר כתת-ז'אנר של המטאל. מבקרים טענו כי דחייה זו נבעה מהאופנה שליוותה את הז'אנר ונתפסה כחלק מתרבות הפופ, וכן מתפיסה של האלמנטים המוזיקליים והתרבותיים הבסיסיים של הראפ כמנוגדים לרוח המטאל.

עד היום קוטלגו אמנים וסגנונות מוזיקליים רבים כמטאל קיצוני. קיימת כמות בלתי נדלית של תת-ז'אנרים, שלעיתים קרובות ההבדלים ביניהם דקים מדי מכדי שמאזין מתחיל יהיה מסוגל להבחין בהם. המונח מפורש לעיתים באופן שונה בקרב קבוצות מעריצים שונות. ישנן להקות שאינן רואות את ההגדרות הקיימות ככאלה שמתארות באופן המדויק ביותר את סגנון כתיבת השירים שלהן ומתארות אותו בעצמן; כך למשל אבסו מתארת את המוזיקה שלה כ"Mythological Occult Metal" ("מטאל מיתולוגי של חכמת הנסתר"), ואילו מלכאש ואראלו מנגנות "מטאל מסופוטומי" ו"מטאל מסופוטמי ברברי", בהתאמה.

רובן של להקות המטאל הישראליות מנגנות מטאל קיצוני, בין השאר כתוצאה מן העובדה שסצנת המטאל הישראלית החלה לפעול במהלך שנות השמונים. כך למשל נוהגת סיילם לשלב בסגנונה סוגים שונים של מטאל קיצוני, אורפנד לנד משלבת דת' מטאל פרוגרסיבי עם מוזיקת עולם, מלכאש ואראלו מנגנות בלאק מטאל, בישופ אוף הקסן מנגנת בלאק מטאל סימפוני, ובצפר מנגנת גרוב מטאל (סוג של ת'ראש מטאל); המבקר בריאן ראס תיאר את שירתו של אביטל תמיר כ"זועמת, חזקה ועוצמתית", עד כדי כך שהיא עלולה להפוך להיות "קצת יותר מדי לאחר זמן מה". שמה של סיילם אף נקשר עם זה של מייהם בתחילת שנות התשעים, על רקע חברותם של זאב טננבוים והירונימוס.

מאפיינים

על אף ששירי הבי מטאל מסורתי עלולים להיות קולניים, בוטים או מחוספסים יותר מאשר רוק אנד רול באופן כללי, המרכיבים היסודיים כמו מלודיה, הרמוניה וקצב הם בדרך כלל דומים לאלו שבמוזיקת הרוק או הפופ.

מאידך, המטאל הקיצוני נוטה להתרחק ממרכיבים אלה באופן דרסטי. חאן-האריס מציין כי בהאזנה ראשונה, המטאל הקיצוני עלול להידמות לרעש מהמם ובלתי מובן על אף קיומן המובחן של שירה ונגינה. למלודיה, אחד ממרכיבי המפתח של המוזיקה הפופולרית, חשיבות קטנה יחסית במטאל הקיצוני, הן בשירה והן בנגינה.

המרכיב המאפיין הבולט ביותר של המטאל הקיצוני הוא ככל הנראה סגנון השירה. זמרי מטאל קיצוני עושים שימוש בטכניקות להפקת קול ליצירתו של קול שעלול להיות מאוד מחוספס, גרוני ובהמי (גראולינג), או כזה שעושה שימוש בצווחות שרקניות בטון גבוה. חלק מהסולנים עושים שימוש בשירה קונבנציונלית באופן יחסי (המכונה "שירה נקייה"). ישנם זמרים המשלבים טכניקות שירה שונות, וישנן להקות בהן מספר זמרים שכל אחד מהם מתמחה בסגנון שונה, כמו למשל זאב טננבוים, קריסטין אי. וואלאס ובעבר אמיר נויבך בלהקת סיילם.

המטאל הקיצוני מוגדר גם באמצעות מקצבים בלתי שגרתיים, שנפרשים בין מקצביהם של הדת' מטאל והת'ראש מטאל שעלולים להגיע עד למהירות גדולה מאוד של 300 פעימות בדקה, ועד אלה של ז'אנרים אווירתיים המתנהלים באיטיות גדולה מאוד כמו "דום ההלוויות", תת-ז'אנר של הדום מטאל. המתופפים עושים שימוש לעיתים קרובות בטכניקות ה"דאבל בס" וה"בלאסט ביט" (הקשות מהירות על תופי בס שיוצרות אפקט הדומה לצליל של ירי אוטומטי או רעם מתגלגל).

הגיטרות המשמשות במטאל הקיצוני מכוונות בדרך כלל ליצירת צליל עבה וכבד, לעיתים קרובות מתחת לתו מי סטנדרטי, כאשר להקות ת'ראש ובלאק מטאל מכוונות חצי תו או תו שלם נמוך יותר, ולהקות דת' ודום מטאל עושות שימוש בדרך כלל בתווים נמוכים אף יותר. חלק מלהקות הדת' והדום מטאל עושות שימוש בגיטרות שבעה-מיתרים, כאשר המיתר השביעי מכוון לתו סי נמוך מאוד. חאן-האריס טוען כי המטאל הקיצוני קרא תיגר על החשיבות המוענקת לסולואי הגיטרה בסגנונות המטאל המוקדמים יותר, כאשר חשיבות גדולה יותר ניתנת למהלכים ההרמוניים שהם בדרך כלל מאוד מהירים, בלתי שגרתיים, מורכבים ומאתגרים.

קישורים חיצוניים

• ריאיון עם להקת סיילם, מגזין בוטיק