מטריונה אדמוביץ'
מטריונה אדמוביץ' (ברוסית: Матрена Адамович; 6 באוגוסט 1893 – 8 במרץ 1986) הייתה נוצרייה אורתודוקסית, שעבדה כמטפלת בילדים, מחסידי אומות העולם, שהצילה במלחמת העולם השנייה יהודים ממוות בידי הנאצים.
 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1893 בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
8 במרץ 1986 (בגיל 92) |
| מדינה |
בלארוס |
| מקצוע |
nursemaid, אומנת |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (25 ביולי 2005) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | מטריונה אדמוביץ' |
  | |
קורות חיים עריכה
מטריונה אדמוביץ' התגוררה בבלארוס. בצעירותה לא למדה בבית ספר והחלה לעבוד מגיל צעיר, בעיקר כמטפלת בילדים.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה
לפני פלישת גרמניה הנאצית לבלארוס ביוני 1941, מטריונה עבדה כמטפלת בבית משפחת נחום וריבה פינקלשטיין בעיר מינסק כמטפלת לשתי בנותיהן זויה (Zoya) ואניה (Ania). עם פלישת גרמניה, המשפחה היהודיה והמטפלת נמלטו מזרחה, אך לא יצאו מגבולות מחוז המשנה אורשה שבצפון בלארוס, שכן נחום פינקלשטיין, לא חשב שהגרמנים יגיעו כל כך רחוק. באורשה, גויס נחום לצבא האדום ובאוגוסט 1941 הוכרז כנעדר. האם ריבה, גויסה גם היא לצבא, כך שכאשר הגרמנים כבשו את האזור ב-16 ביולי 1941, מטריונה נשארה לבדה לטפל בשתי הבנות.[1] מטריונה החליטה ללכת עמן לכפר גורבטסביצ'י (בבלרוסית: Гарбацэвічы) שבנפת בוברויסק של היום) שם התארחו אצל משפחת מינצ'וקוב, אולם גורשו מיד עם הגעת הגרמנים לכפר. מטריונה מצאה עבורן מסתור אצל משפחת פיליפוב, אך לאחר כשבוע נאלצו לנוס גם משם משום שהגרמנים השתמשו בביתה הגדול של המשפחה להקמת מטה .S.S. עם זאת, משפחת פיליפוב ביקשה מאניסיה, אם משפחת וסילצ'ונוק (Vasilchonok) לתת להם מחסה. אניסיה הסכימה להסתיר את מטריונה ושתי הבנות והן שהו תחת חסותה במשך שלוש שנים. אף על פי שמטריונה סיפרה לכולם ששתי הבנות הן בנותיה, תושבים רבים בכפר לא האמינו בעיקר בשל חזותן היהודית של הבנות, שבלטה במיוחד אצל אניה. משפחת וסילצ'ונוק הגנה עליהן מפני חשדות התושבים. לתקופה מסוימת הסתתרו זויה ואניה במרתף הבית תחת ערימת תפוחי אדמה. בשל המחסור במזון, בני משפחת פיליפוב סייעו לכל אורך התקופה גם הם, בכך שהביאו למסתתרות שאריות אוכל של חיילי ה-S.S. ששהו כאמור בביתם, ובנוסף נרתם לעזרה באספקת מזון גם סנדקם של ילדי משפחת וסילצ'ונוק.
במהלך התקופה אניה הצטרפה אל כוחות הפרטיזנים ונהרגה במהלך פעילותם לאחר כמה חודשים.
בשנת 1944 מטריונה יצאה מן הבית על מנת לחפש מלח, לשם תיבול המזון חסר הטעם. היא נתפסה על ידי חיילים גרמנים שהסיעו אותה ברכבם לכפר למעצר. עם הגעתה למטה ה-S.S. מטריונה בכתה בכי חזק מאוד, שנשמע על ידי אולגה וסילצ'ונוק, בת ה-16. אולגה הזעיקה את בני משפחת וסילצ'ונוק והם התגייסו להצילה מעבודות הכפייה שיועדו לה על ידי הנאצים. הם חששו שמטריונה המבוגרת שצלעה ברגל אחת, לא תשרוד את העינויים והעבודות הקשות. אולגה התנדבה להציע לחיילים הנאצים להחליף את מטריונה בעבודות הכפייה. היא טענה בפניהם כי היא תוכל להועיל להם יותר. החיילים נענו לבקשתה ומטריונה הושלכה מהרכב במשיכת צווארונה.
לאחר המלחמה עריכה
זויה התאחדה עם אמה לאחר המלחמה והן חזרו למינסק. בשנים הראשונות לאחר המלחמה החיים במינסק היו קשים ביותר בשל ההרס הכבד ששרר בכל מקום וזויה ואמה התגוררו בצריף דל.
מטריונה אדמוביץ' עבדה כמטפלת של בתה של זויה בשנות ה-60, וגרה עם משפחתה של זויה עד יום מותה.[2]
הכרה והנצחה עריכה
מטריונה אדמוביץ' הוכרזה כחסידת אומות עולם ב-25 ביולי 2005. שמה חקוק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות עולם ביד ושם בירושלים.[1]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 דף חסיד אומות עולם מטריונה אדמוביץ' באתר יד ושם
- ^ על פי תיק חסידי אומות עולם, יד ושם, מספר M.31.2/10637