יעקב יהושע פלק – הבדלי גרסאות

למד תורה אצל רבותיו, תחילה בבית דודו שמואל, ולאחר מכן ב[[קרקוב]] ובבובה אצל הרב חיים רייצעס. נישא ללאה בתו של רבי שלמה סג"ל לנדא מ[[לבוב]], עבר לשם ונתמנה ל[[משגיח]] על המלמדים והמורים בבתי ה[[תלמוד תורה]]. נבחר ל[[פרנס]] העיר והחזיק [[ישיבה]] בביתו. ב[[ג' בכסלו]] [[ה'תס"ג]] ([[1702]]) נספו אמו, אשתו ובתו הקטנה בשרפה של [[אבק שריפה]] שפרצה בעיר, אך פלק שרד. ב[[הקדמה]] לספרו "פני יהושע" הוא מספר שבשבתו תחת ההריסות [[נדר]] לה' להקדיש את חייו ללימוד על פי דרכו של אבי סבתו ה"מגיני שלמה"{{הערה|אז אמרתי, עודני בתוך הגל, אם יהיה אלקים עמדי והוציאני מן המקום הזה לשלום... לא אמנע עצמי מכותלי בית המדרש ולשקוד על דלתי העיון בסוגיית הש"ס ופוסקים... <br /><br />ובזה חשקה נפשי לילך בעקכות אבותי ה"ה (הרי הוא) אבי אמי-רבתא הגאון המנוח המפורסם הרב המא״הג מוה׳ (המאור הגדול מורנו הרב) יושע זצ״ל אשר שמו בקרבי (כלומר שהוא קרוי על שמו) האב״ד דק"ק (אב בית הדין של קהילת קודש) קראקא שחיבר ספר מגיני שלמה ליישב קושיות התוס׳ על רש״י ז"ל וליישב מה שמניחין התוספות בתימא. <br /><br />ולעת ההיא עדיין לא זכינו לאורו של הספר הנ"ל, רק מאשר אבותינו ספרו לנו ולמשמע אוזן תאבה נפשי (משחק מלים עם הפסוק באיכה) ללכת גם אני בדרכיו.<br /><br />

נישא בשנית לטויבא, בת הגביר ישכר מלבוב, אשר החזיקו במשך כל חייו. לאחר פטירתה ממחלה ממושכת, נשא את גיטא איגר, אשר ה[[חיד"א]] מספר אשראודותיה כי במסעותיו הגיע לעיר [[וורמס|וורמיזא]] שם התארח אצל הפני יהושע, ומספר שאשתוואשתו של הרב הייתה למדנית גדולה וכי הרבוהרב ואשתו דברו ביניהם בלימוד<ref>ספר "מעגל טוב" ל[[חיד"א]].</ref>. קיבל סמיכה מאת ה[[חכם צבי]].

כיהן ברבנות ב[[שטעטל|עיירות]] ה[[יהדות גליציה|גליציאניות]] [[טרלא]] ו[[לסקו|ליסקא]] (לינסק), וכן ב[[ריטשוול]] וב[[קריב (עיר)|קריב]]. מליסקא נקרא למלא את מקום הרב ר' [[צבי הירש אשכנזי]] בלבוב, שנפטר ב[[א' באייר]] [[תע"ח]] ([[1718]]). בשנת [[1720]] בחרה הקהילה במקומו את טר' [[חיים בן-ליזרל]] כרב העיר. ר' יהושע הוזמן על ידי מחותנו, ר' [[אריה לייבוש]] ל[[בוצ'אץ']] ומשם ניהל, ללא הצלחה מרובה, מלחמה על המשך כהונתו בלבוב.

בשלהי שנת [[1730]] נקרא לכהן כרב ב[[ברלין]], במקומו של רבי משה לבוב שפוטר ממשרתו לאחר כהונה קצרה,<ref>אליעזר לאנדסהוט, '''תולדות אנשי השם''', עמ' 23–26.</ref> ובתחילת שנת [[1731]] הגיע אליה<ref>[[שלמה בובר]], '''אנשי שם''', קרקוי, תרנ"ה, עמ' 106.</ref> לאחר שדן לחובה את פייטל בן אפרים, אחד מראשי העיר, התנכל לו זה והצר צעדיו, עד שהוכרח לעזוב את העיר. פלק התקבל לרב בעיר [[מיץ]] בשנת [[1734]] במקום הרב ר' [[יעקב ריישר]]. בשנת [[1741]] נבחר ל[[רב ראשי|רב הראשי]] ב[[פרנקפורט]], במקומו של רבי [[יעקב פופרש]] שנפטר שנה לפני כן. ב[[מחלוקת]] בין ר' [[יונתן אייבשיץ]] ור' [[יעקב עמדין]] צידד באחרון, בניגוד לעמדת רוב תושבי עירו, ונאלץ לעזוב בשנת [[1751]]. התגורר ב[[מנהיים]] ולאחר מכן ב[[וורמייזא]], שם שהה כמה שנים. לבקשת גדולי פרנקפורט הסכים לשוב לעיר בשנית לפני [[פסח]] [[תקי"ג]] ([[1753]]) אך מתנגדיו מנעו ממנו [[דרשנות|לדרוש]] ב[[שבת הגדול]]. הוא סירב להשלים עם פגיעה כזו בכבודו, ועל כן עזב את העיר ועבר לעיר הסמוכה [[אופנבך]], שם התחיל לכתוב את תשובתו בעניין המחלוקת, אך נפל למשכב, בעת שהסכימו קהילת פרנקפורט לקבלו בחזרה התגבר חוליו, ונפטר ב[[י"ד בשבט]] [[תקט"ז]], ([[17 בינואר]] [[1756]]).