על הדרך עץ עומד – הבדלי גרסאות

:סוד הפופולאריות והחיוניות של שירתו טמון לא רק במקורות העממיים-מסורתיים שלה אלא גם ביכולתו לשיר אותה בסולם מוזיקלי חדש. הוא ידע לעצב אותה ברוח המודרנה שהיתה עלולה לאיים על המשך קיומה של שירת-עם נאיבית, אילמלא כוחו הפיוטי של מנגער שהעניק לה אופן קיום חדש ועמיד בעידן הספקנות והאירוניה. [...] את "המשימה" הזאת, ואת גאולתה של מסורת שירת העם והזרמתה אל אפיקי השירה המודרנית – הפליא מאנגער לעשות מכולם. [...] האינסטינקט הפיוטי שלו חידד את היחס הדיאלקטי למסורת האהובה והנערצה עליו. להמשיך – פירושו להשתנות, לגלות אופני מבע חדשים, להיזהר מפני הזדהות-יתר שסופה התבטלות ואובדן הכוח היוצר. להרכיב את הענף של הליריקה המודרנית על כנה עתיקה ועמוקת שורשים של שירת-עם.{{הערה|{{JSTOR|נתן יונתן|בין פאתוס לאירוניה: הערות אחדות על מאנגער ושירתו|23886897|'''[[מאזנים]]''' נז, 4 (תשמ"ד), 29–30}} {{זמין ב-JSTOR|23886897}}.}}

 

:פשטותו המכוּונת של אוצר המילים, ההיתול שבין אם ובנה, הדבקות במקצב ובמילותיו של שיר עם קיים – כל אלה מסייעים להפחית את הדגש על מקוריותו של השיר ותחת זאת להדגיש את האופן הטבעי שבו הוא מתווך תלונה אוניברסלית [של אדם על אמו]. באופן זה עושה המשורר את עצמו לאמצעי שדרכו יכולים רגשותיו של עם להישמע באופן פשוט והולם. מאנגר שאף ליצור הרמוניה בין יצירותיו לבין המסורת העממית הלא-אישית ולהשרישן בה.<!-- The deliberate simplicity of vocabulary, the banter between mother and son, the rhythmic and verbal fidelity to an extant folksong, help to de-emphasize the originality of the poem and to stress instead its [p. 35] natural communication of a universal complaint. The poet thus makes of himself a vehicle through which the feelings of a people may be simply and appropriately heard. Manger strove to harmonize with and root his works in the impersonal folk tradition. -->{{הערה|Ruth R. Wisse, “Itsik Manger: Poet of the Jewish Folk,” ''Jewish Heritage'',<!-- Washington, D.C : B’nai B’rith Dept. of Adult Jewish Education --> 12 (29) (Spring 1970), pp. 30, 35.}}