צפורה נריה – הבדלי גרסאות

'''צפורה נריה''' ([[11 באוקטובר]] [[1927]], [[ירושלים]], [[סא"ל]] ב[[צה"ל]], קצינת [[חיל נשים|ח"ן]], ממקימימן ההמפקדות הראשונות ב[[נח"ל]],{{מקורהערה|שם=שובל|אילנה שובל, ציפי נריה: אשה בשדה הקרב, '''ארכיון יד טבנקין'''.}}. לוחמת [[פלמ"ח]], [[חובשת]] קרבית, [[השיירות לירושלים|מלוות שיירות]] בגדוד החמישי של [[חטיבת הראל]] ב[[מלחמת העצמאות]]. ה]].

נולדה ב-[[11 אוקטוברבאוקטובר]] [[1927]], ב[[ירושלים]], בת בכורה למלכה טבק, בת למשפחה חרדית מ[[מאה שערים]] ואריה (ליאו) גרליץ, גרמני נוצרי בעל נתינות [[גרמניה|גרמנית]], אשר נולד ב[[לייפציג]], וסיים את לימודיו באקדמיה למוזיקה בעיר זו. הם נפגשו בירושלים, הוא [[גיור|התגייר]] והם נישאו. למרות הגיור, משפחתה של מלכה ניתקה עמה כל קשר. לאחר לידת בתם הבכורה, צפורה, חלתה האם ונפטרה. בשנת [[1929]], ב[[מאורעות תרפ"ט]], פגש אריה גרליץ את שושנה שפירא, שעלתה לארץ מ[[ליטא]] וסיימה לימודי תיכון ב[[תל אביב]], הייתה [[אחות רחמניה|אחות]] במקצועה ופעילה ב[[הסתדרות העובדים הכללית החדשה|הסתדרות]]. המשפחה עברה בתחילת שנות השלושים לתל אביב, בה נולדו עוד שתי אחיות. צפורה למדה עד כתה ז' בבית ספר גורדון בעיר. בשנת [[1939]] המשפחה חזרה לירושלים בשל קושי כלכלי. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] עצרו [[הבריטים|המנדט הבריטי]] את אביה כנתין גרמני והגלו אותו ל[[אוגנדה]] שם שהה עד 1945. גירושו הניע את בתו להילחם באנגלים, והיא הצטרפה לתנועת [[גורדוניה]]. בשל היעדרו של האב יצאה האם לעבודה כאחות כדי לפרנס את המשפחה. לאחר חזרתו של האב לארץ, לא מצא את מקומו,{{הערה|אירית גרינברג, "[http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4163951,00.html אשת ניצול השואה גילתה שדודה היה קצין נאצי]", '''ynet''', 20.12.2011.}} עבר לתל אביב וכעבור מספר שנים חזר לגרמניה, בה נפטר בשנת [[1963]].

בשנת [[1944]] הצטרפה ל[[הכשרה מגויסת]] של קבוצת הנוער מחולדה יחד עם קבוצת גיל מקבילה מ[[בן שמן]] בקיבוץ [[גבע]] בפלוגה ו' בפיקודו של [[שאול יפה]]. היא נמנתה עם הצעירים שבחבורה והייתה רזה וחולנית. לגבע הגיעה לאחר שחלתה בטיפוס הבטן בחולדה ובמהלך שהותם בגבע חלתה בקדחת ועל כן התקשתה למלא את מכסת האימונים שנדרשה מבני ובנות ה-18, אולם הייתה נחושה להצטרף למעגל אימונים מלא במטרה להשתלב במערך הלוחם. "אני זוכרת שהייתה תקופת אימונים, שכל פעם הייתי מקבלת התקפה של קדחת עם חום גבוה. לא ויתרתי על יום אימונים אחד, זה היה דבר בשבילי שאסור לעשות". היא השתתפה בקורס קשר ואלחוט, ושימשה כרץ האישי (שליחה) של המ"פ.{{הערה|פגישה של ציפי נריה עם צביה בן צבי-כצנלסון, '''ארכיון יד טבנקין''' 12-4/40/2 עמ' 16}} {{ש}}

התגייסה לפלמ"ח על תקן "רזרביסטית", במסגרת מכסה של 15 אחוז מחברי ההכשרה שהועברו לתפקידי פיקוד והתמחויות מקצועיות, אפשרה לפלמ"ח להשתמש בלוחמים אלו במסגרת שהותם בהכשרות, ופעילות זו קדמה לפעילויות הנחוצות בהיאחזויות ובקיבוצים.{{הערה|יואב רגב, '''פלמ"ח : "לפקודה תמיד אנחנו!"''', כפר סבא: יואב רגב והוצאת ארץ-ארץ, 2011, עמ' 122-125.}} בינואר [[1946]] עלתה יחד עם קבוצת ההכשרה מגבע להתיישבות ב[[עמיעד]] כמחלקה מגויסת בהיאחזות. היה זה גרעין החושלים, שהיה הגרעין הראשון בעמיעד.{{הערה|60 שנה לעמיעד, '''ארכיון קיבוץ עמיעד''', עמ' 2-4.}} במהלך שהותה בעמיעד השתתפה במשימות שונות, בהן הברחת מסמכים ורשימות של אנשי הגנה ופלמ"ח ממצפה ביריה, והייתה האישה היחידה בגרעין שהשתתפה בהברחת עולים מסוריהמ[[סוריה]] וליוותה קבוצות של גברים, נשים וטף שחצו את הגבול במסגרת ה[[העפלה]] מארצות המזרח. לאחר חציית הגבול הועברו על ידם מ[[ראש פינה]] לעמיעד ומשם פוזרו לקיבוצים שונים. במקביל עברה קורס חובשות. במהלך כל התקופה המשיכה בפעילותה הרגילה בהיאחזות. פעילותה הסודית לא התקבלה בעין יפה על ידי חבריה ובעיקר חברותיה לגרעין אשר לא הבינו מדוע נהגה להיעדר מן הפעילויות של הגרעין. "היינו מקבלים מהחוליה את המעפילים בראש פינה ומביאים אותם אלינו, לעמיעד. מכאן היו טנדרים מובילים אותנו הלאה. לילה אחד [אמרו לי] את המובילה. והובלתי. היו בשיירה זקנים וילדים. הבריטים כנראה 'הריחו' משהו והיו עירניים. [...] לא פשוט. יצאנו בערב וחזרנו בבוקר, וכך כמה וכמה פעמים. לפעמים, מעבר השיירה היה קל ולפעמים - מאוד מייגע. הלכנו בטור. מוביל בראש, ומאסף מאחור, ואחרים - על הגבעות להבטחה.{{הערה|איה גוזס-סבוראי, '''ספרי לי ספרי לי: חברות פלמ"ח מספרות''', תל אביב 1993, עמ' 111.}}

בשנת 1948 נשלחה לקורס [[מפקד כיתה|מפקדות כיתה]] בקיבוץ [[דליה (קיבוץ)|דליה]], ושירתה כמפקדת בית ספר לאימוני בנות ב[[חטיבת יפתח]]. עם פירוקו הרשמי של הפלמ"ח הצטרפה למקימי [[חטיבת הנח"ל]] יחד עם בן זוגה וריכזה את גיוס הנשים.{{הערה|שם=שובל}} באוקטובר [[1951]] השתחררה משירות פעיל כדי להרחיב את המשפחה. בנה נולד ב-1952 ובתה נולדה ב-1956. ב-[[1962]] שבה לשירות בצה"ל כקצינת ח"ן ב[[בסיס תל השומר]]. שירתה כקצינת ח"ן ב[[פיקוד מרכז]] וקצינת ח"ן ב[[פיקוד הנח"ל]], קצינת ח"ן ביחידת מורות ארצית. לאחר 18 שנות שירות השתחררה בדרגת סגן אלוף. במשך כל שנות שירותה קידמה חיילות לתפקידים שלא נחשבו תפקידי נשים וחתרה לשתף אותן בקורסים רבים יותר. בזכותה ישנן היום בנות בקורסים למדריכי [[טנקים]]. בנות בהיאחזויות נח"ל נשאו נשק בשנות הששים והשבעים והפעילו מכשירי קשר.{{הערה|אילנה שם=שובל, ציפי נריה: אשה בשדה הקרב, '''ארכיון יד טבנקין'''.}}