פינק פלויד – הבדלי גרסאות

}}

 

 

הלהקה הוקמה בשנת [[1965]] על ידי [[סיד בארט]], [[ניק מייסון]] [[רוג'ר ווטרס]] [[ריצ'רד רייט (מוזיקאי)|וריצ'רד רייט]]. לקראת סוף העשור, החלה לצבור פופולריות בסצנת מוזיקת האנדרגראונד ב[[לונדון]], העיר בה הוקמה. בשנת [[1967]], יצא אלבום הבכורה של הלהקה "The Piper at the Gates of Dawn", אשר זכה להצלחה רבה. בדצמבר של אותה שנה, הצטרף ללהקה [[דייוויד גילמור|דיוויד גילמור]], בעקבות התדרדרות במצבו הנפשי של בארט.

ב[[ספטמבר]] [[1963]], ווטרס ומייסון עברו להתגורר בדירה בצפון לונדון. כעבור שנה עזב מייסון את הדירה ובמקומו נכנס [[בוב קלוז]], שהצטרף בהמשך להרכב כגיטריסט המוביל כשווטרס הופך לבסיסט הלהקה.{{הערה|Nick Deriso, [http://ultimateclassicrock.com/pink-floyd-lineup-changes/ Pink Floyd Lineup Changes – A Complete Guide] ,ultimateclassicrock.com}} בשנת [[1964]],עבר סיד בארט להתגורר ביחד עם קלוז ווטרס בדירתם בלונדון. בארט, שעבר ללונדון בשנת [[1962]] כדי ללמוד בפקולטה לאומנות בקולג' "[[קמברוול]]" ("Camberwell") שבעיר, היה חבר ילדות של ווטרס. לאחר שנובל ומטקאלף עזבו את ההרכב בסוף 1963 על מנת להקים הרכב משלהם, צורף ללהקה הסולן כריס דניס. הלהקה החליפה מספר שמות במהלך תקופת קיומה, עד שהתקבעה על השם "The Tea Set".

 

 

בשנת [[1966]], החלה הלהקה להופיע במועדון "[[מועדון מרקי|מרקי]]" שבלונדון, לאחר שהמפיק המוזיקלי פיטר ג'אנר שמע שירים שלהם והתרשם מהמוזיקה הייחודית של בארט ורייט. באותה שנה הפכו ג'אנר ושותפו העסקי אנדרו קינג למנהלי הלהקה.{{הערה|Randy Ray, [http://www.relix.com/articles/detail/an_introduction_to_syd_barrett_with_former_pink_floyd_manager_peter_jenner An Introduction to Syd Barrett with former Pink Floyd manager Peter Jenner], relix.com, January 06, 2016}} השניים, שהיו חסרי ניסיון בתעשיית המוזיקה, נעזרו בכספי הירושה של קינג, בכדי להקים את חברת הניהול "Blackhill" ולרכוש ציוד ללהקה. בתקופה זו התקבע שמה הסופי של הלהקה, לאחר שג'אנר החליט להוריד את המילה "סאונד" משמה.{{הערה|Nicholas Schaffner,  Saucerful of Secrets, Sidgwick & Jackson (1991), p.32-33}} בהמשך השנה, הפכו חברי הלהקה לבעלי מניות בחברת "Blackhill".{{הערה|Schaffner, p.32-33}}

 

 

 

=== חוזה חדש עם EMI ===

 

על אף (ואולי בשל) הסקנדל התקשורתי סביב תוכנו [[פרובוקציה|הפרובוקטיבי]], סטיבנס היה מרוצה מן השיר והציע לחברי הלהקה מקדמה על סך 5,000 פאונד וחוזה הקלטות ארוך-טווח למספר אלבומים עבור חברת-הבת של EMI, "[[קולומביה רקורדס|קולומביה]]". החתמת הלהקה התאפשרה, בין היתר, בזכות מפיקה החדש בריאן מוריסון, שהחליף בתפקיד את ג'ו בויד, שכיהן בתפקיד מנהל מועדון ה"UFO" ושכשל בניסיון להחתים את הלהקה בחברת התקליטים "פולידור". מוריסון נעזר בקשריו עם בכירי חברת EMI על מנת להחתים את הלהקה על חוזה ההקלטות.

 

 

 

לאחר הוצאת הסינגלים, הופיעה הלהקה במספר תוכניות אירוח באנגליה, בהן "Top of the Pops" של רשת BBC. באותה תקופה, החלו חברי הלהקה לזהות שינויים מדאיגים בהתנהגותו של בארט, שהחל לצרוך כמויות גדולות של סמים (בעיקר LSD).{{הערה|Glenn Povey,  Echoes: The Complete History of Pink Floyd, Mind Head Publishing (2008), p.43}}

ב-[[5 באוגוסט]] [[1967]], הוציאה פינק פלויד את אלבום הבכורה שלה "[[The Piper at the Gates of Dawn]]" ("החלילן בשערי השחר"), אשר זכה להצלחה והגיע למקום ה-6 במצעד האלבומים באנגליה באותה שנה.{{הערה|[https://www.floydianslip.com/pink-floyd/albums/album.php?id=1 The Piper at the Gates of Dawn], floydianslip.com}} מנגד, בארצות הברית זכה האלבום להצלחה נמוכה יחסית, כשהגיע למקום ה-131 בלבד במעצד האמריקאי.{{הערה|[http://classicrock.about.com/od/artistprofilesko/tp/timeline.htm Pink Floyd Timeline (1967)], classicrock.about.com|שם=בדיקה}} שמו של האלבום לקוח מהפרק השביעי של הספר "[[הרוח בערבי הנחל]]" מאת [[קנת גרהם]], אחד מהספרים האהובים על [[סיד בארט|בארט]].{{הערה|[http://www.allmusic.com/album/the-piper-at-the-gates-of-dawn-mw0000191309 The Piper at the Gates of Dawn review], allmusic.com}} את האלבום הפיק [[נורמן סמית']], אשר שימש כטכנאי הקול באלבומיה של "הביטלס" עד שנת [[1965]]. סמית הפיק גם את שני אלבומיה הבאים של הלהקה - "Saucerful of Secrets", ו-"Ummagumma".

 

 

 

ההכרה האומנותית שהגיעה לאחר צאת האלבום המצליח וכן ההצלחה לה זכתה הלהקה בעקבותיו, הוציאו משיווי משקלו את בארט, שמצבו הנפשי החל להתדרדר ובעקבות כך היה נתון להתפרצויות פסיכוטיות ולא צפויות, בין היתר בעקבות התמכרותו לסמי הזיה, בהם [[LSD]]. למצבו של בארט היו השלכות משמעותיות על תפקודו המקצועי במסגרת הלהקה. נקודת השבר בהתייחסות לבארט הגיעה במהלך הופעתה השנייה של הלהקה ב"ארמון אלכסנדרה", שנערכה ב-[[29 ביולי]] [[1967]]. בזמן עליית הלהקה לבמה, סירב בארט לזוז והוא נותר בחדר ההלבשה על אף צעקות מצד מנהל האולם והלהקה נאלצה להופיע בלעדיו. בעקבות כך, ביטלה הלהקה את כל הופעותיה שתוכננו לחודש אוגוסט.{{הערה|דוגמה לכך היא הופעת הלהקה ב-12 באוגוסט 1969 במסגרת פסטיבל הג'ז והבלוז השנתי בלונדון שבוטלה בשל מצבו של רייט. ראה בעניין זה: [http://ultimateclassicrock.com/pink-floyd-lineup-changes/ The Seventh National Jazz and Blues Festival], ukrockfestivals.com }}

 

 

זמן קצר לאחר חזרתם ללונדון, הופיעה הלהקה ביחד עם [[ג'ימי הנדריקס]], במהלך מסע הופעות שלו ברחבי באנגליה. עם זאת, מצבו של בארט התדרדר מאוד, עד לנקודת השבר שהגיעה ב[[דצמבר]] [[1967]], בה גמלה ההחלטה של חברי ההרכב בצורך במציאת מחליף לבארט.{{הערה|Nick Mason,  Inside Out: A Personal History of Pink Floyd (Paperback ed.), Phoenix (2005), p.95-105}}

לקראת סוף שנת [[1967]], בזמן עבודתם על אלבומם השני, החלו חברי הלהקה בניסיונות למציאת מחליף לבארט, אך עם זאת במטרה לאפשר לו להישאר כחבר בלהקה בתפקיד כותב החומרים העיקרי. לאחר חיפושים, ב[[דצמבר]] 1967 נבחר [[דייוויד גילמור]], חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה ומורו לגיטרה של בארט, לתפקיד נגן הגיטרה של הלהקה.{{הערה|אבישי מתיה, [http://www.maariv.co.il/culture/tv/Article-529138 קינג דיוויד: סולנה המיתולוגי של פינק פלויד וגיבור הגיטרה חוגג 70], באתר מעריב, 6 במרץ 2016}} ההיכרות של גילמור עם חברי ההרכב החלה כבר בשנת [[1965]], לאחר שצפה במופע של הלהקה (בשמם הקודם ה-"Tea set").{{הערה|Mason, p. 34}} גילמור הוכרז באופן רשמי כחבר הלהקה ב[[ינואר]] [[1968]], לאחר שחתם על חוזה בסך 30 אלף לי"ש בשבוע.

 

 

 

=== A Saucerful of Secrets ===

ב-[[29 ביוני]] [[1968]], יצא באנגליה אלבומה השני של הלהקה "[[A Saucerful of Secrets]]", אשר ניחן בו שינוי בקו המוזיקלי של הלהקה מסגנון פסיכדלי שאיפיין את סגנונו של בארט (ובא לידי ביטוי באלבום הראשון) לסגנון פרוגרסיבי יותר. שתי היצירות המפורסמות ביותר מהאלבום הן "Set The Controls For The Heart Of The Sun", ו-"A Saucerful Of Secrets". השיר "Set The Controls For The Heart Of The Sun" , אשר שמו לקוח מתוך ספרו של מייקל מורוק "Fire Clown" ונכתב על ידי ווטרס, הוא היחיד בתולדות הלהקה בו נטלו חלק כל חמשת חברי ההרכב. ווטרס אחראי על שירים נוספים באלבום בהם "Let There Be More Light" ו-"Corporal Clegg".

 

 

ב[[יולי]] [[1968]], חזרה הלהקה לסיבוב הופעות שני ברחבי ארצות הברית, אשר נחשב לסיבוב הבינלאומי המשמעותי הראשון, לאחר שהסיבוב הקודם במדינה נקטע בשל ההתדרדרות במצבו הנפשי של בארט. ב-[[17 בדצמבר]] 1968, הוציאה הלהקה את הסינגל "Point Me at the Sky" - שיהיה הסינגל האחרון בשנים הקרובות אותו תוציא הלהקה עד ליציאתו של "[[Money]]" בשנת [[1973]].{{הערה|John Harris, The Dark Side of the Moon (First Hardcover ed.), Da Capo (2005), p. 168}}

ב-[[25 באוקטובר]] [[1969]], הוציאה הלהקה את האלבום הכפול "[[Ummagumma]]". חלקו הראשון של האלבום כולל ארבעה קטעים מאורכים מהופעותיה החיות של הלהקה שנערכו ב-[[27 באפריל]] 1969 במועדון "Mothers" ב[[בירמינגהם]], וב-[[2 במאי]] 1969 ב"מכללה למסחר של [[מנצ'סטר]]". חלקו השני של האלבום, שהוקלט באולפן הקלטות, ביטא את המשך חיפושיה של הלהקה אחר כיוון מוזיקלי ייחודי. בחלק זה, הקליט כל אחד מארבעת החברים קטע סולו בלעדי,{{הערה|[http://classicrock.about.com/od/artistprofilesko/tp/timeline.htm Pink Floyd Timeline (1969)], classicrock.about.com}} הניחן באלמנטים פסיכדליים ובקטעים ארוכים ולא מלודיים, כמו גם בניסויים מתמשכים על כלים לא שגרתיים. אלבום זה זכה לביקורות מעורבות אך זכה להצלחה במצעדי המכירות באנגליה, לאחר שהגיע למקום ה-5 ברשימת "האלבומים הנמכרים", בה שהה במשך 21 שבועות.{{הערה|Roberts, p.391}} היה זה האלבום הראשון של הלהקה שהופץ בצורה מסודרת ב[[ארצות הברית]] והראשון שבו שולבו קטעים מהופעותיה החיות.

 

 

ב-[[27 ביוני]] [[1970]], הופיעה הלהקה במסגרת "[[פסטיבל המוזיקה הבינלאומי של באת'|פסטיבל באת]]'", בה ניגנה לראשונה קטעים מהאלבום.{{הערה|[http://www.pinkfloydz.com/tour-books/pink-floyd-bath-festival-1970/ Pink Floyd Bath Festival 1970], pinkfloydz.com}} שלושה שבועות לאחר מכן, הופיעה הלהקה בהופעה פתוחה לציבור שהתקיימה ב"[[הייד פארק]]" שבלונדון.{{הערה|[http://www.ukrockfestivals.com/Hyde-park-7-18-70.html The hyde park free concerts], ukrockfestivals.com}} במהלך סיבוב ההופעות שערכה הלהקה ברחבי ארצות הברית במהלך השנה, נגנב ציוד יקר ערך של הלהקה בשווי של 40,000 דולר ממלון בו שהו ב[[ניו אורלינס]], דבר שהביא לביטול סיבוב ההופעות.{{הערה|[http://www.pinkfloydz.com/concerts-tours/pink-floyd-new-orleans-15-may-1970/ Pink Floyd – New Orleans 15 May 1970], pinkfloydz.com

=== The Dark Side of the Moon ===

[[קובץ:Dark Side of the Moon.png|ממוזער|180x180 פיקסלים|עטיפת האלבום "The Dark Side of the Moon" משנת 1973]]

 

האלבום, אשר נחשב לאבן דרך בתולדות הרוק, זכה להצלחה אדירה והגיע למקום ראשון במצעדי הפזמונים של בריטניה וארצות הברית ונמכר בלמעלה מ-40 מיליון עותקים.{{הערה|[http://classicrock.about.com/od/artistprofilesko/tp/timeline.htm Pink Floyd Timeline (1973)], classicrock.about.com}} באלבום קונספט זה שולבו סגנונות מוזיקליים רבים, מבלוז רוק, למוזיקה אלקטרונית (שלא הייתה מקובלת באותה תקופה) ועד שימוש באלמנטים ממוזיקת [[ג'אז]]. כמו כן נעשה באלבום שימוש בצלילים "טבעיים" מן המציאות החוץ-מוסיקלית (שעונים, נשימות, דיבור, קופה רושמת) כמרכיבים מוסיקליים, והתייחסות לאלבום כאל יחידה אורגנית אחת. האלבום הנפיק להיטים רבים בהם "[[Time (שיר)|Time]]", "[[Breathe (שיר)|Breathe]]", "[[Us and Them]]", [[The Great Gig in the Sky]]", ועוד. האלבום נחשב לפורץ דרך מבחינת איכות הצליל וטכנולוגיית הקלטה, עליה ניצח [[אלן פרסונס]] מ"[[אולפני אבי רוד]]". פרסונס שילב אפקטים קוליים מגוונים בשירים, דוגמת צלצול השעונים בתחילתו של השיר "Time"', אותו הקליט פרסונס בחנות שעונים בלונדון. על עבודתו באלבום, זכה פרסנוס ב"[[פרס גראמי]]" בשנת 1973. את עטיפת האלבום המפורסמת עיצבו המעצבים הגרפים ג'ורג' הארדי וסטורם ת'ורג'רסון, מקבוצת אמני "היפנוסיס", ששיתפה פעולה עם הלהקה בעבר.

 

 

ב-[[5 בדצמבר]] [[1973]], הוציאה הלהקה את אלבום האוסף "[[A Nice Pair]]", אשר איגד את שני אלבומיה הראשונים בעטיפה חדשה. האלבום הגיע למקום ה-36 ברשימת האלבומים הנמכרים לפי דירוג מגזין "בילבורד" ובשנת [[1994]] זכה למעמד של אלבום זהב על ידי "[[איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי]]".

=== Wish You Were Here ===

ב[[ינואר]] [[1975]], לאחר חזרתם מסיבוב ההופעות ברחבי אנגליה שליווה את יציאת האלבום "The Dark Side of the Moon", החלה הלהקה לעבודה על אלבום האולפן התשיעי שלהם.{{הערה|Povey, p.184}} בשל העובדה שפרסונס, שעבד עם הלהקה באלבומם הקודם, סירב להמשיך והפך בהמשך ליוצר מצליח כחלק מההרכב "[[The Alan Parsons Project]]", מינתה הלהקה את בריאן האמפריס לטכנאי הסאונד של האלבום.{{הערה|Richard Buskin, [http://www.soundonsound.com/people/pink-floyd-shine-you-crazy-diamond Pink Floyd 'Shine On You Crazy Diamond],  soundonsound.com, December 2014}} תהליך העבודה עם האלבום לווה במכשולים, כשהלהקה עייפה מסיבובי ההופעות ומהקושי בלהתעלות על הצלחתו הכבירה של האלבום הקודם. [[קובץ:PinkFloydWishYouWereHere.jpg|ממוזער|180x180 פיקסלים|עטיפת האלבום "Wish You Were Here" משנת 1975]]

 

ב-[[5 ביוני|-5 ביוני]] [[1975]], בזמן הקלטות האלבום, שנערכו כמו אלבומים קודמים באולפני "אבי רוד", קפץ במפתיע סיד בארט לבקר את חברי ההרכב. חזותו של בארט הייתה שונה בתכלית - ראשו היה מגולח לגמרי (כולל גבותיו), הוא השמין והתקשה לשמור על קשר עין. למעשה, בארט הגיע לאולפן במהלך הקלטת השיר "Shine on You Crazy Diamond", אשר באופן אירוני עוסק בו ובמצבו הנפשי.{{הערה|דייוויד סטברו, [http://www.haaretz.co.il/gallery/music/.premium-1.2652905 40 שנה ל-"Wish You Were Here" של פינק פלויד], באתר הארץ, 7 ביוני 2015}}

ב-[[23 בינואר]] [[1977]], הוציאה הלהקה את האלבום "[[Animals (אלבום)|Animals]]", אשר סימן את תחילת סופה של פינק פלויד כמארג יצירתי אחד. אלבום הקונספט, שהושפע מספרו של [[ג'ורג' אורוול]] "[[חוות החיות]]", היה פרויקט כמעט עצמאי של ווטרס, שכתב את כל השירים, למעט השיר "Dogs", שנכתב במשותף עם גילמור. מלבד שיתוף הפעולה בשיר זה, יתר חברי הלהקה השתתפו בו בעיקר על תקן נגנים ותרמו מעט מאוד להפקת האלבום. בראיון שנערך עמו בערוץ [[BBC]] בשנת [[1994]], ציין ריצ'רד רייט כי לא אהב את מרבית השירים באלבום, שבמהלך הפקתו נכנסו שיקולים זרים של אגו שהעכירו את האווירה בלהקה.{{הערה|[http://classicrock.about.com/od/artistprofilesko/tp/timeline.htm Pink Floyd Timeline (1977)], classicrock.about.com}}

 

 

מייד לאחר יציאת האלבום, שזכה להצלחה מסחרית גדולה,{{הערה|האלבום הגיע למקום ה-2 ברשימת האלבומים הנמכרים בבריטניה ולמקום השלישי ברשימה המקבילה בארצות הברית. ראה: Povey, p.347}} יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך ("In the Flesh Tour" ) שנמשך כחצי שנה, הקיף תשע מדינות וכלל לראשונה, אצטדיונים ענקיים. מופעי הלהקה היו מורכבים וכללו שימוש בשלל אפקטים ואביזרי במה, לרבות שימוש בחזיר מתנפח מעופף, שיהפוך עם השנים לסממן בולט ומזוהה מאוד עם הלהקה.

 

 

שיאו של הניכור בהתנהלותו של ווטרס, בא לידי ביטוי בהופעה האחרונה של סיבוב ההופעות, שנערכה ב-[[6 ביולי]] [[1977]] באצטדיון האולימפי של [[מונטריאול]]. הקהל, שחלקים גדולים ממנו לא הכיר בצורה מעמיקה את הלהקה, הפריע פעמים רבות במהלך המופע, תוך זריקת חזיזים, שריקות וצעקות. במהלך ההופעה, ירק ווטרס על אחד מהצופים ברגע של זעם.{{הערה|Wray Ellis, [http://www.brain-damage.co.uk/concerts/pink-floyd-olympic-stadium-montreal-canada-july-6th-1977-2.html Pink Floyd - Olympic Stadium, Montreal, Canada, July 6th 1977], brain-damage.co.uk, September 13, 2008}} אירוע זה נחשב לאחת מנקודות השפל הבימתיות הגדולות של ווטרס במהלך שנות ה-70, אשר הביע את חששו כי הלהקה הגיע למיצוי יכולתה והצלחתה.{{הערה|Povey, p. 207}}{{הערה|Mason, p.230}}

ב[[יולי]] [[1978]], בעקבות משבר פיננסי אותו חוותה הלהקה בשל מעילה בכספים אותה ביצע רואה החשבון שלה אנדרו וורבורג, הציע ווטרס לחברי הלהקה שני פרויקטים עתידיים אפשריים. הראשון, אלבום קונספט העוסק באדם מזדקן החווה את משבר גיל העמידה ודן בשאלות רלוונטיות דוגמת מונוגמיה, קדושת מוסד הנישואים וכו'. הפרויקט השני, אותו בחרה הלהקה,{{הערה|Blake, p.258-259}} שנקרא בתחילה "Bricks in the Wall"'','' יהפוך בהמשך לאלבום "החומה", בעוד הפרויקט שננטש, יפותח בהמשך עצמאית על ידי ווטרס, יזכה לשם "The Pros and Cons of Hitch Hiking" ויצא כאלבום הסולו הראשון שלו ב-[[30 באפריל]] [[1984]].

[[קובץ:Pink Floyd The Wall.png|ממוזער|180x180 פיקסלים|עטיפת אלבום "החומה" משנת 1979]]

 

ב-[[30 בנובמבר]] [[1979]] הוציאה הלהקה את האלבום הכפול "[[The Wall]]" ("החומה"), אשר נחשב לאחת מ[[אופרת רוק|אופרות הרוק]] הידועות ביותר. בדומה לאלבומם הקודם, גם אלבום זה נכתב ברובו על ידי ווטרס. באלבום נכללו שניים משיריה המפורסמים ביותר של הלהקה: "[[Another Brick in the Wall]]" ו-"[[Comfortably Numb]]", שנכתב בשיתוף עם גילמור. באלבום ניכרת המרירות והעצב אשר אפיינו את ווטרס באותה התקופה, בין היתר על רקע ילדותו הקשה וגעגועיו לאביו אריק פלטשר ווטרס, שהיה לוחם [[חיל רגלים|חי"ר]] שנהרג ב"[[קרב אנציו]]" שב[[איטליה]] במסגרת [[מלחמת העולם השנייה]], החיים לצד אמו, אשר הגבילה אותו כמעט בכל תחום אפשרי, זכרונותיו הקשים ממערכת החינוך הבריטית השמרנית, אשתו שבגדה בו ונטשה אותו, בעיות הסמים אליהם התמכר ועוד. אלמנטים אלו בחייו של ווטרס מגולמים בעלילת האלבום, אשר נכתבה ביחד עם המפיק המוזיקלי [[בוב אזרין]].

 

 

 

למרות ההצלחה המסחרית הגדולה של האלבום, הלהקה כמעט והתפרקה למעשה לאחר יציאתו וחברי הלהקה התפנו ליצירת פרויקטים אישיים ואלבומי סולו. גילמור בחר להפגש עם ווטרס בנסיבות מקצועיות בלבד, וזה האחרון סילק את רייט מהלהקה, ככל הנראה בשל התמכרותו ל[[קוקאין]] וחוסרו מעורבותו בהליך יצירת האלבום.{{הערה|Schaffner, p.219}} בהתאם לכך, אף הורד רייט מרשימת הקרדיטים באלבום, על אף שחזר להופיע בסיבוב ההופעות כשכיר. באופן אירוני, בשל תנאים ייחודים בחוזהו, רייט הוא היחיד מהארבעה שהרוויח כסף מסיבוב ההופעות הראוותני, כאשר שאר חברי ההרכב הפסידו בממוצע כ- 600 אלף דולר כל אחד.{{הערה|Nick DeRiso, [http://ultimateclassicrock.com/pink-floyd-facts/ 20 Facts You Probably Didn’t Know About Pink Floyd], ultimateclassicrock.com}}

 

=== The Final Cut ונקודת שבר בלהקה ===

 

האלבום, אשר הוקדש לאביו של ווטרס, נכתב בגוף ראשון מנקודת מבטו של חייל ששרד את מלחמת העולם השנייה והפך למורה דיכאוני. האלבום, שמשתמעת ממנו ביקורת על תאוות המלחמה של השלטונות, בעיקר בנוגע להתנהלותה של [[מרגרט תאצ'ר]], כך לפי עמדתו של ווטרס, הופק על רקע "[[מלחמת פוקלנד]]" בין אנגליה לארגנטינה, שפרצה ב[[אפריל]] [[1982]] ונמשכה כחודשיים וחצי. האלבום זכה להצלחה והגיע לפסגת דירוג האלבומים הנמכרים באנגליה ולמקום ה-6 ברשימה האמריקאית.{{הערה|Roberts, p.391}}

מספר חודשים לפני כן, פנה גלדוף לגילמור בהצעה לקיים את המופע, אך זה סירב בתחילה. לאחר שכנוע מצד ווטרס (בשיחתם הראשונה מזה שנתיים), שהתלהב מהרעיון למופע איחוד, הסכים גילמור להצעה. במהלך ההכנות והחזרות למופע, נתגלעו אי הבנות בן חברי ההרכב בנוגע לעיבודי השירים וסדר הופעתם במסגרת המופע.

 

 

=== מותם של בארט ורייט ===

 

=== אלבומים אחרונים ===

 

ב-[[11 בנובמבר]] [[2016]], יצא מארז מיוחד של הלהקה בשם "The Early Years 1965–1972", הכולל סינגלים שלא נכנסו לאלבומי האולפן, יחד עם ביצועים נדירים מהופעותיה במהלך השנים.{{הערה|Paul Sinclair, [http://www.superdeluxeedition.com/news/pink-floyd-the-early-years-1965-1972-15-disc-box-set-coming-in-nov/ Pink Floyd / The Early Years 1965-1972: dream 27-disc box set coming in Nov],  superdeluxeedition.com, July 28, 2016}}

== מאפיינים מוזיקליים ==

=== מעבר בין סגנונות ===

 

בעקבות יציאתו של האלבום "The Dark Side of the Moon" בשנת [[1973]], הפכה פינק פלויד מלהקת אסיד רוק שזכתה להצלחה בינונית לאחר מלהקות הרוק המובילות והמצליחות. לפי מגזין "הרולינג סטון", ביחד עם אלבום "החומה", שיצא בשנת [[1979]], מיצבו האלבומים את הלהקה כבעלת חזון ייחודי ומגוון, אשר עושה שימוש מקורי באפקטים קוליים ובכלים מוזיקליים בניסיון מתמיד לשבור את מבנה שירי הפופ והרוק הסטנדרטים. בכך, עיצבה למעשה הלהקה את ז'אנר הרוק הפרוגרסיבי ומוזיקת [[אמביינט|האמביינט]] של שנות ה-80.<ref>[http://www.rollingstone.com/music/artists/pink-floyd/biography Pink Floyd Bio], rollingstone.com</ref>

מעורובתו הפוליטית והאג'נדה החברתית של רוג'ר ווטרס, באה לידי ביטוי בשיריה של הלהקה לאורך השנים, בהיותו כותב השירים המוביל שלה מרגע עזיבתו של סיד בארט ועד עיזבתו שלו בשנת [[1985]]. בשיר "Have a Cigar" שיצא במסגרת האלבום "Wish You Were Here" בשנת [[1975]] יוצא ווטרס בביקורת כנגד הצביעות והחמדנות של תעשיית המוזיקה וכנגד הדינימקה המעוותות שבין חברת התקליטים שלא מתעניינת באמת בלהקה אלא רק בתוצר הכספי שהיא מספקת לה. סוגיה נוספת שחוזרת בשיריה של הלהקה היא ההתמודדות עם האובדן. דוגמה לכך ניתן לראות באלבום "Obscured by Clouds" שיצא בשנת [[1971]] ואשר עוסק, בין היתר, באובדן רוח הנעורים אשר אופיינית לתהלי ההזדקנות. דוגמה נוספת לעיסוק בסוגיה זו ניתן למצוא באלבום "החומה" משנת [[1979]], העוסק בהתמודדותו של הדמות הראשית "פינק", גדל ללא אביו אותו ל הכיר ואשר נהרג במהלך מלחמת העולם השנייה.

 

 

בשנת [[1977]], הוציאה הלהקה את האלבום "Animals", אשר מבוסס בחלקו על ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות". האלבום יצוא בביקורת [[אנטי-קפיטליזם|אנטי קפיטליסטי]] דרך סיפור המסגרת של מרד חיות החווה באדונם (בני האדם), כשלאחריו הן משתלטות עליו. בעקבות כך עולים החזירים (הנחשבים בסיפור לחכמים שבחיות) לשלטון והופכים במהרה לדומים לבני האדם, בכך שהם מעבידים את שאר החיות. האלבום, המחולק ל-6 חלקים, עוסק בעיקרו בכלבים (בשיר "Dogs") אשר מתרפסים בפני הכבשים על מנת לשפר את מעמדם, ואשר מסמלים אנשי עסקים אשר מנסים בכל מחיר לעלות בסולם המעמד החברתי, החזירים (בשיר "Pigs) השליטים, אשר מייצגים את הפוליטיקאים המושחתים והכבשים (בשיר "Sheep"), המייצגים עדר חסר מחשבה עצמאית הנוהר אחרי בעל העוצמה הפוליטית והכלכלית ואשר מנוצל על ידם.<ref>[https://machinedance.wordpress.com/2011/10/08/animals-%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%A7-%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%93/ Animals – פינק פלויד], באתר "ריקוד המכונה" - הבלוג של עידו גלעד, 8 באוקטובר 2011