סוסיא (כפר פלסטיני) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
למה שגוי?
ביטול. זה לא סקר הכפרים 1945
שורה 7:
תושבי הכפר הם חלק מ[[יושבי המערות]] של דרום הר חברון. חלק מתושבי הכפר חי גם היום במערות שבאזור בעוד אחרים שוכנים במבנים שונים שכנגדם עומדים צווי הריסה. מרבית התושבים עוסקים בחקלאות.
 
ב[[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר הכפרים]] שנערך על ידי ממשלת [[המנדט הבריטי]] בשנת [[1945]], אין אזכור לשם סוסיא בנפת חברון.{{הערה|1=[http://www.archive.org/stream/surveyofwesternp03conduoft#page/414/mode/2up הדף בסקר העוסק בנפת חברון]מקור}} בשנת 1982 דיווחה [[פליאה אלבק]] על הימצאות הכפר סביב [[סוסיא (יישוב עתיק)|חורבות בית הכנסת העתיק]] וכי "על אדמת חירבת סוסיא יש רישום ב[[מרשם המקרקעין]] לפיהן אדמה זאת, בשטח של כשלושת אלפים [[דונם]] היא בבעלות פרטית של בעלים ערבים רבים".{{הערה|פליאה אלבק, איתור אדמות סוסיה, משרד המשפטים, 10 ביוני 1982, [http://rhr.org.il/heb/2012/06/7634/ נזכר כאן].}} יעקב חבקוק כותב בספרו '''חיים במערות הר חברון''' (1984), בטקסט לתמונה של שרידי התאר הקדום ח'רבת סוסיא: "רועים ופלאחים פוקדים את הח'ירבה עם גשם ראשון, ומשתכנים במערות שבמקום עד האביב". מאידך, יעקב ארליך, מודד ו[[שמאי מקרקעין]] שסימן את אדמות האתר הארכאולוגי, העיד כי השטח לא היה מיושב בקיץ 1984: "כמודד במקצועי, סימנתי בקיץ 1984 את אזור האתר הארכיאולוגי בסוסיא לצורך הכרזתו כאדמת מדינה. ביכולתי להעיד שבזמן סימון השטח לא גרו בו ערבים כלל -לא בבתים, לא בשוחות, ולא במערות".{{הערה|מקור ראשון, אוגוסט 2015}}
 
בכתבה מאת [[עמיחי אתאלי]] בשנת 2011 נכתב{{הערה|{{nrg|עמיחי אתאלי|תוכנית ללימודי ערבית: "סאמר סקול" פלסטיני|207/751|3 בפברואר 2011|}}}}: {{ציטוטון|אלה שיחליטו להגיע לכפר יאלצו להתרגל לתנאים איתם מתמודדים התושבים המקומיים: בתי המגורים הם לא יותר מאוהלים וסוכות, במבנים אין חשמל והמים נשאבים מבארות. היוזמה הייחודית היא חלק מניסיון של תושבי הכפר להעלות את המודעות למצבם ולעודד את השימוש בשפתם. "כל אחד שמגיע אלינו פשוט חי איתנו וככה לומד הכי טוב את השפה", אומר עאבד, ממנהלי מרכז סוסיא ללימוד ערבית}}.