יהדות אורתודוקסית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏חלוקת הקהילות: אובייקטיביזציה והימנעו משיפוטיות וחיווי דעה מובלעת.
שחזור לגרסה יציבה. נא להימנע ממלחמת עריכה, אתה מתבקש
שורה 87:
רק בשלהי המאה, עם גדילת השפעתם של הסוציאליזם והתנועות הלאומיות היהודיות השונות ([[אוטונומיזם יהודי|אוטונומיזם]], ציונות, [[בונדיזם]] ועוד) החלו להישמע קריאות לכינון קהילות עצמאיות, אך גם אלה לא הביאו לפעולה ממשית: רבנים כמו [[נפתלי צבי יהודה ברלין]], שכוחם נשען על המאסה הגדולה של שומרי מצוות ב[[תחום המושב]], התנגדו לפילוג הן עקב חוסר באתגרים של ממש לסמכותם והן מתוך עמידה אידאולוגית על שלמות העם. הביזור והחולשה הפוליטית של הקהילות, שכח הכפייה שלהן הוסיף הכרח פוליטי למאבקי הדת בהונגריה ובגרמניה, והמשך אפליה מוצהרת וקשה נגד היהודים בכל תחומי החיים תרמו לליכוד יחסי בין כל אגפי הציבור. גם משקמה שם אורתודוקסיה בעשורים הבאים, היא מעולם לא הייתה נבדלת ומובחנת כמו מקבילתה במרכז היבשת. הדתיים במזרח אירופה העדיפו תמיד הסתגרות תרבותית על פני הפרדה מגזרית מלאה.{{הערה|שם=בראון|[[בנימין בראון]], '''[https://www.academia.edu/5121242/_As_Swords_in_the_Bodyof_the_Nation_East-European_Rabbis_against_the_Separation_of_Communities_Hebrew_ "כחרבות בגוף האומה": התנגדותם של רבני מזרח אירופה לרעיון הקהילות הנפרדות]'''.}}
 
הפערים בין הקבוצות שיהפכו לציונות הדתית ולחרדים נבעו מיחסם החיובי או השלילי למודרניזציה, כשהקודמים תופשים אותה כהזדמנות וכקריאה לחידוש פני החברה היהודית, והתבטאו במיוחד בשאלת היחס לשאינם שומרי מצוות. נושא זה התפוצץ סביב 1900 בשאלת התמיכה או ההתנגדות לציונות בשניכמו עימותים גדולים, [[פולמוס השמיטה]] וב[[יצחק יעקב ריינס#הקולטורה|שאלת הקולטורה]]. עד העשור הבא, קווי המחלוקת בין שתי הקבוצות כבר היו ברורים.{{הערה|[[יוסף שלמון]], Zionism and Anti-Zionism in Traditional Judaism in Eastern Europe, בתוך: [[יהודה ריינהרץ]] (עורך), Zionism and Religion{{כ}}. University Press of New England, 1998. עמ' 25-43.}}
 
בעשור הראשון של המאה ה-20 התחזקה ההסתייגות ממגמות החילון בציונות. [[יצחק ברויאר]] ו[[יעקב רוזנהיים]], שני עסקנים גרמניים, הביאו ב-1912 לכינונה של [[אגודת ישראל]], גוף שנסמך על תמיכת השמרנים במזרח אירופה והנאו-אורתודוקסים בגרמניה ושאף להנהיג את הציבור שומר המצוות בכל העולם. האגודה הייתה מצויה בעימות עם גורמים חילוניים כמו גם עם "[[המזרחי]]" [[ציונות דתית|הציונית-דתית]], שתומכיה דחו את הנהגתה הפוליטית של [[מועצת גדולי התורה]] שלה; הקרע בין השתיים הלך והעמיק בפולין העצמאית, ומתבטא עד היום בפערים בין החרדים מאגו"י ל[[דתיים לאומיים|ציבור הדתי-לאומי]]. לאחר שסירבה ב-1923 להתנות חברות בה בהשתייכות לקהילה פורשת ואימצה אסטרטגיה של "[[נהרא נהרא ופשטיה]]" (היתר בסיסי לאנשיה לפעול כל אחד במקומו לפני תנאי הסביבה), דחו אותה גם האורתודוקסים העצמאיים בהונגריה. הלשכה המרכזית של אלה בבודפשט, שריסנה אותם למן הפרדת הקהילות ב-1871, איבדה מהשפעתה עם [[חוזה טריאנון|חלוקת הונגריה ב-1920]]. האדמו"ר ה[[צ'כוסלובקיה|צ'כוסלובקי]] [[חיים אלעזר שפירא]] מ[[מוקצ'בו]], הדמות הבולטת בחוגי הקנאים [[בין מלחמות העולם]], ראה באגודה ובציונות גם יחד מעשה שטן.{{הערה|שם=סילבר}}