יוסי יונה – הבדלי גרסאות

יוסי יונה נולד ב[[מעברה|מעברת]] [[קריית אתא]] במשפחה בת שישה ילדים, לסלמן וסבריה, ילידי אנה שב[[עיראק]]. למד בבית ספר יסודי על שם נחום סוקולוב בקריית אתא. בתיכון למד [[מסגר]]ות מכנית ב[[בית ספר מקצועי]] אינטרנציונאל ב[[קריית חיים]], ולאחר שלוש שנים פרש. למד במכינה לקראת [[תעודת בגרות|בחינות הבגרות]] האקסטרניות. במאי [[1971]] התגייס ל[[צה"ל]], שירת ב[[חיל השריון]] עד שמסיבות רפואיות עבר להיות פקיד גיוס בלשכת הגנה אזרחית. עם פרוץ ב[[מלחמת יום הכיפורים]] ערק יונה מתפקיד ביחידה עורפית לטובת השתתפות בקרבותהצטרף כאיש צוות טנק ל[[חטיבה 500]] בחיל השריון, שלחמה ב[[זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים|חזית המצרית]], ו[[מבצע אבירי לב|צלחה]] את [[תעלת סואץ]]. לימים סיפר שלצורך כך עזב את תפקידו ביחידה עורפית<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://elections.walla.co.il/item/2822584|הכותב=עמרי נחמיאס|כותרת=יונה עונה לבנט: "חטפתי פגיעות בטנק ביום הכיפורים, אני בוגד?"|אתר=וואלה חדשות|תאריך=יום שישי, 23 בינואר 2015, 14:12}}</ref>.

השתחרר מצה"ל ב-[[1974]] והתקבל בשנת [[1976]] ל[[אוניברסיטת חיפה]] ללימודים משולבים של פילוסופיה, [[היסטוריה|היסטוריה כללית]] ואמנות. בתקופת לימודיו הצטרף לתנועת [[מחנה של"י]]. עם סיום לימודי ה[[תואר ראשון]] ב-[[1980]], החל את לימודי ה[[דוקטורט]] במסלול ישיר במחלקה לפילוסופיה ב[[אוניברסיטת פנסילבניה]], [[פילדלפיה]] אותם סיים ב-[[1988]]. נושא הדוקטורט שלו היה "התפיסה האינסטרומנטאלית של רציונליות ומעבר לה" (The Instrumental Conception of Rationality and Beyond). עבודה זו ביקשה להעיד על מגבלותיה של התפיסה האינסטרומנטלית של הרציונלית. היא ביקשה להראות שלא ניתן למצות את תפקידה של התבונה המעשית (Practical Reason), בהיותה "עבד של התשוקות" כפי שביטא זאת, בדרכו הציורית הפילוסוף הסקוטי בן המאה השמונה עשרה, [[דויד יום]]. "התבונה הינה", קבע יום, "ועליה להיות העבד של התשוקות בלבד" ("Reason is, and ought only to be the slave of the passions"). כלומר, על-פי תפיסה זו, התבונה משמשת ככלי בלבד; היא מכשיר בידיהן של התשוקות; היא אינה יכולה לנסח יעדים ומטרות חדשותשאינם שאינן נגזרותנגזרים מתשוקותיו ומאווייו של האדם, בין אם הם נתונים ובין אם מתחדשים מכוח עצמם. בעבודתו ביקש יונה להציג מקרי בוחן מתחומי פעילות אנושית שונים המחייבים חריגה מעבר לרציונליות אינסטרומנטלית, כלומר כאלה המחייבים תבונה לא-אינסטרומנטאלית. תבונה זו, הוא ביקש להראותלדבריו, הכרחית לשם בירור המושג של החיים הראויים של היחיד (Well-being). יונההוא ביקש להראות, למעשה, שלא ניתן לצמצם את שאלת החיים הראויים של היחיד למערך נתון של תשוקות ומאוויים, שקיים צורך בנקודת מבט חיצונית, נקודת מבט החורגת מעבר למערך זה, שממנה ניתן להעריך עד כמה אורח החיים של האדם משקף well-being של ממש.

פרופסור יונה פרסם מספר רב של מאמרים העוסקים ברעיון ה[[רב-תרבותיות|רב-תרבותי]] והרלוונטיות שלו לחברה הישראלית ולמבנה הפוליטי שלה. יונההוא טוען כי אחת הסיבות המרכזיות לצמיחת התביעה של קבוצות חברתיות שונות להכרה היא הכישלון (היחסי) של [[מדינת לאום|מדינת הלאום]] להכיל את כלל אזרחיה ותושביה באופן שווה ומלא. כישלון זה משלב בין היעדר הכרה תרבותית לבין הקצאה בלתי שוויונית של משאבים. כלומר, ההקצאה הבלתי-שוויונית של משאבים לקבוצות חברתיות מסוימות הנהנובעת, לעתים רבות, תוצאה של היעדרמהיעדר הכרה בזהותן התרבותית - בין אם ריאלית ובין אם מומצאת - הבאה לביטוי בקיבוען בסטאטוס אנושי נחות. לפיכך, גורס יונה, כל הסדר שנועד להבטיח את השוויון במעמדם של אזרחי ישראל ותושביה מחייבתמחייב יצירת זיקה בין הכרה לבין חלוקה שוויונית של משאבים. לדעתו של יונה, העיקרון הרב-תרבותי יכול וצריךצריך לבוא לביטוי בשני מישורים משלימים: מרחבים ציבוריים משותפים ומרחבים ציבוריים נפרדים. המרחבים הציבוריים המשותפים, הוא טוען, צריכים לכלול ליבה תרבותית משותפת הנותנת ביטוי למורשת התרבותית של כלל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית;. המרחבים הציבוריים הנפרדים צריכים לתת ביטוי לתרבות הייחודית של קבוצות "בלתי-נטמעות" או קבוצות שאינן מעוניינות בהיטמעות במרחבים הציבוריים המשותפים, כגון הציבור החרדי והציבור הערבי. טענה זו נפרסת בכתביו השונים המונים בין היתר את החיבוריםבחיבוריו הבאים: "מדינת כל אזרחיה, מדינת לאום או דמוקרטיה רב תרבותית?"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=יוסי יונה|שם="מדינת כל אזרחיה, מדינת לאום או דמוקרטיה רב תרבותית?|כתב עת=אלפיים, 16, תשנ"ח, עמ' 257-26}}</ref>, "חינוך רב-תרבותי בישראל: אתגרים וקשיים"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=פרופסור יוסי יונה|שם="חינוך רב-תרבותי בישראל: אתגרים וקשיים"|כתב עת=פנינה פרי (עורכת) חינוך בחברה רבת תרבויות, ירושלים:כרמל, 2007, עמ' 39-65}}</ref>; בזכות ההבדל: האתגר הרב-תרבותי בישראל<ref>{{צ-ספר|מחבר=פרופסור יוסי יונה|שם=בזכות ההבדל: האתגר הרב-תרבותי בישראל|מו"ל=הקיבוץ המאוחד/מכון ון ליר בירושלים|שנת הוצאה=2005}}</ref>, וכן את הספר מהי רב-תרבותיות<ref>{{צ-ספר|מחבר=פרופסור יוסי יונה עריכה משותפת עם פרופסור יהודה שנהב|שם=מהי רב-תרבותיות|מו"ל=הוצאת בבל|שנת הוצאה=2005}}</ref>.

אחד מתחומי העניין המרכזיים של פרופסור יונה היא משנתו הפילוסופית-פוליטית של [[ז'אן-ז'אק רוסו|ז'אן ז'אק רוסו]]. כפי שניתן ללמוד מכתביו של יונה העוסקים בנושא זה, דומה שעיקרעיקר עניינו הוא בממד ה[[הגישה האינטרסובייקטיבית|אינטר-סובייקטיבי]] הכרוך בכינון זהותו של היחיד, ממד שיכול לאיים על האותנטיות שלו ולהופכו לאדם מנוכר לעצמו. יונה מראה גם כיצד קושר רוסו את צמיחת הניכור העצמי לדפוסים חברתיים מסוימים (בעיקר לחברה הבורגנית), מצד אחד, ואת ה[[אותנטיות]] העצמית והחיים הראויים לדפוסים חברתיים אחרים (בעיקר לחברה אורגנית המונחית על ידי רגש פטריוטי איתן). העיסוק המתמשך של יונה בשאלות אלו מהדהד למעשה את העניין המקורי שלו בזיקה, מצד אחד, שבין היחיד לחברה, ומצד שני, בין תבונה מעשית (Practical Reason) לשאלת החיים הראויים. יונה מתמקד גם במתח הקיים בהגותו של רוסו המציבה אותו בו-בזמן בין מבשריה של הנאורות לבין מבקריה. רוסו, טוען יונה, מספק את אחד הביטויים הרהוטים לתפיסה הרואה בהיסטוריה האנושית תהליך מתמשך של השחתת האדם ומידותיו. כלומר, בניגוד לדעתם של מבשרי הנאורות, רוסו טוען כי אין לראות בהתפתחותה של ההיסטוריה האנושית רצף מתמשך שבו כל עידן עולה על קודמו מבחינת התפתחות המוסרית של האדם. רוסו למעשה, טוען יונה, מספק תיאור חילוני לגירוש האדם מ[[גן עדן]], גירוש סופי שאינו מאפשר חזרה, שאינו מאפשר גאולהוגאולה. ניתן למצוא גרסה פופולרית לכתביולדעתו של יונה בנושא זה ישנה ברשימה "גן העדן האבוד" שכתב<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.haokets.org/2011/10/20/%D7%92%D7%9F-%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%93/|הכותב=יוסי יונה|כותרת=גן העדן האבוד|אתר=העוקץ|תאריך=20.10.11}}</ref>.

נושא אחר שעומד במרכז הגותו של יונה הוא זה העוסקעוסק בזיקה שבין ה[[דמוקרטיה ליברלית|דמוקרטיה הליברלית]] לבין דפוסי המשטר בישראל. כפי שעולה ממאמריו וספריו השוניםלדבריו, האפשרות לבסס את המשטר הפוליטי בישראל על עקרונותיה של הדמוקרטיה הליברלית מחייבים מתן ביטוי לזכויות קולקטיביות למקצת הקבוצות המכוננות את החברה הישראלית. כאן באה לביטוי הזיקה בין תפיסתו הרב-תרבותית של יונה לבין הדיון שהוא עורך בגבולותיה ובמגבלותיה של הדמוקרטיה הליברלית בישראל. הוא פוסע בעקבותיהם של פילוסופים כגון [[צ'ארלס טיילור (פילוסוף)|צ'ארלס טיילור]], [[ויל קימליקה]], הלורד ביקו פארק ואחרים וטוען שהדרךשכדי להבטיח שדפוסי המשטר של ישראל אכן יעלו בקנה אחד עם עקרונותיה של הדמוקרטיה הליברלית, יש לתת ביטוי בדפוסים אלה לעיקרון הרב-תרבותי. כלומר, לא זו בלבד שהוא רואה בו כעיקרון שמן הראוי שיקבל ביטוי במבנה הבסיסי של שיטת המשטר בישראל ושל התרבות הפוליטית שלה אלא גם כתנאי הכרחי לביסוסה של ישראל כ[[דמוקרטיה ליברלית]]. משנתו בתחום זה קיבלה מקבלת ביטוי בכתביו השונים.

סוגיתסוגיית שוויון ההזדמנויות בחינוך זוכה לדיון נרחב בפעילותו המחקרית והציבורית של פרופ' יונה., בעיקר ב[[שנות התשעים]] המוקדמות הוא ניצב, יחד עם אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים אחרים, בחזית המאבק במגמות רווחות בשדה החינוך בישראל הפוגעות בשוויון הזדמנויות בחינוך. הוא פרסם מאמרים רביםבנושא, חלקם יחד עם פרופ' [[יוסי דהאן]], שבהם הוא מנתח בעיקר את ההשפעה של תהליכי הביזור וההפרטה של מערכת החינוך על צמיחת הפערים ההישגיים בישראל. הטענה החוזרת ונשנית במאמריו השונים היא שהשפעתם ההרסניים של תהליכים אלו היא חמורה במיוחד כאשר בית הספר פועל במציאות חוץ-בית ספרית המאופיינת בפערים סוציו-אקונומיים עמוקים. בבסיס תפיסתו החברתית של יונה עומדת הטענהטוען ששוויון הזדמנויות בחינוך חייב לקשור בין המציאות החוץ בית-ספרית לבין המציאות הפנים בית ספרית. רק תפיסה של שוויון הזדמנויות הנותנתהנותן ביטוי לכלל ההיבטים הנוגעים לחייו החברתיים, התרבותיים והכלכליים של הילד – דיור, תזונה, בריאות, תחבורה – יכולהיכול להבטיח שוויון אמיתי בין תלמידי בית הספר. כלומר, שוויון הזדמנויות בחינוך מתחיל דווקא בהשוואת התנאים החוץ בית ספרית בהם חיים ופועלים התלמידים. פרופ' יונה גם עמד עם אחרים בחזית המאבק הציבורי – יחד עם אנשי חינוך בולטים כגון פרופסור [[יוסי דהאן]], דר' [[שלמה סבירסקי]], פרופסור [[יצחק קשתי]], יעל כפרי ודר' [[יצחק ספורטא]], נגד הדו"ח של [[ועדת דוברת|ועדת דברת]], שבה הםשבו ראו אתתהליכי אחדביזור מהגילוייםוהפרטה השיטתייםשיטתיים, ביותר לתהליכי הביזור וההפרטה ולהחדרתםהחדרתם של מנגנוני שוק למערכת החינוך. לטענתםופגיעה של אנשי חינוך אלה, אין די שהשקפת העולם הנאו-ליברלית העולה מ[[דו"ח דברת]] פוגעת אנושותאנושה בעיקרון של שוויון הזדמנויות בחינוך, היא גם מרדדת את העשייה החינוך מתכניו הפדגוגיים שמטרתם לעודד את התפתחות של הילד על מגוון יכולותיו וכישוריו, וביניהם צמיחתו הרוחנית. כתיבתו של פרופ' יונה בנושא זה רבה והיא כוללת בין השאר את החיבורים הבאים: "דוח דברת: על המהפכה הנאו-ליברלית בחינוך"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=פרופסור יוסי דהאן ופרופסור יוסי יונה|שם="דוח דברת: על המהפכה הנאו-ליברלית בחינוך"|כתב עת=תיאוריה וביקורת.|כרך=גיליון מס' 27|שנת הוצאה=סתיו 2005.}}</ref>; "דוח דוברת, שוויון הזדמנויות והמציאות בישראל"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=פרופסור יוסי דהאן ופרופסור יוסי יונה|שם=דוח דוברת, שוויון הזדמנויות והמציאות בישראל|כתב עת=תיאוריה וביקורת|כרך=גיליון מס' 28|שנת הוצאה=אביב 2006}}</ref>; "Neo-liberal reforms in Israel's education system: the dialectics of the state"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Yonah, Y., Dahan, Y. and D. Markovich|שם=Neo-liberal reforms in Israel's education system: the dialectics of the state|כתב עת=International Studies in Sociology of Education|כרך=18(4)|עמ=199-216}}</ref> "Israel’s Education System: Equality of Opportunity - from Nation Building to Neo-Liberalism"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Dahan, Y. and Yonah, Y.|שם=Israel’s Education System: Equality of Opportunity - from Nation Building to Neo-Liberalism|כתב עת=Oxford Studies in Comparative Education|כרך=18(2)|עמ=122-143|שנת הוצאה=2007}}</ref>, "Citizenship, Education and Social Conflict"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Alexander H., Pinson H. and Yonah Y.|שם=Citizenship, Education and Social Conflict|כתב עת=London: Routledge|שנת הוצאה=2011}}</ref>.

במסגרת פעילותו ב[[מכון ון ליר בירושלים]], פרופסורשימש יונה שימש, בין היתר, יחד עם פרופסור [[יהודה שנהב]], כראש "הפורום לחברה בתרבות". פורום זה כלל קבוצות מחקר שונות שעסקו בהיבטים שונים של החברה הישראלית. בין הספרים שפרופסור יונה ערךשערך במסגרת פעילות זו היוזוו: "במערבולת הזהויות: דיון ביקורתי בדתיות וחילוניות"<ref>{{צ-ספר|מחבר=יהודה גודמן, יוסי יונה|שם=במערבולת הזהויות: דיון ביקורתי בדתיות וחילוניות|מו"ל=הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר|שנת הוצאה=2003}}</ref>; "מחקר ותאוריה בלימודים פוסט-קולוניאליים"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=יוסי יונה לואיז בית-לחם, טל כוכבי ויהודה שנהב|שם=מחקר ותאוריה בלימודים פוסטקולוניאלים|כתב עת=גיליון מיוחד של תיאוריה וביקורת|כרך=גיליון 29|שנת הוצאה=2006}}</ref>; "ופערי אזרחות: הגירה, פריון וזהות בישראל"<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסי יונה ואדריאנה קמפ|שם=פערי אזרחות: הגירה, פריון וזהות בישראל|מו"ל=הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר|שנת הוצאה=2008}}</ref>.

מקצת עבודותיו של פרופ' יונה עסקו בתופעת ה[[גזענות]]. הוא ערך יחד עם פרופסור שנהב את הספר [[גזענות בישראל]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסי יונה ויהודה שנהב|שם=גזענות בישראל|מו"ל=הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר|שנת הוצאה=2008}}</ref>, שבו הם מציעיםדנים דיון שיטתי הן על גלגוליובגלגוליו של המושג "גזענות" והןובמופעיה על מופעיה השונים והמורכביםהמורכבים של תופעת הגזענות בחברה הישראלית. הםכמו פוסעיםאחרים בעקבותיהםהם של חוקרים בתחום ומבחיניםמבחינים בין המושג של "גזע" (race), המתייחס לקיומה של קטגוריה הנושאת כביכול קטגוריה ביולוגית; לבין המושג של "הגזעה" ((racialization), המתייחס לאופן בושבו מובנית קבוצה חברתית באמצעות מסמנים גזעיים; לבין המושג של וגזענותו"גזענות" (racism), המשקפת תופעה רווחת של מיון קבוצות אנושיות במדרג אנושי עולה או יורד. יונה ושנהב מקבלים את המוסכמההתפיסה שגזע אינו קיים, כלומר שלא ניתן להבחין בין קבוצות חברתיות באופן המניח אשכול מובחן של מסמנים ביולוגיים שבאמצעותם ניתן לדבר על גזע אנושי מובחן,. אךהם ממקדים את דיוניהם בתהליכים חברתיים שבאמצעותם מקוטלגיםמקוטלגות קבוצות חברתיות בהגדרות גזעיות, שנוטות על-פי רוב להניח גם מדרג אנושי ביניהם – גזענות. תוך שהם מנהלים דיאלוג עם הספרות התאורטית בתחום, הם מבקשים לעמוד על תהליכי ההגזעה בחברה הישראלית, הגזעה המקיימת זיקה עמוקה עם תופעות של גזענות. המאמרים הכלולים בספר אותו ערכושערכו השניים, מתמקדים אפוא בביטויים השונים של תהליכים אלה בחברה הישראלית. מקצת מהמאמרים מלמדים כיצד מסמנים תרבותיים (שפה, מנהגים, לבוש) מחליפים לעתים מסמנים ביולוגיים (גוון עור ומבנה פזיונומי) אך עדיין ממלאים את התפקיד שאותו ממלאים המסמנים הביולוגיים. כלומר, מתקיימת פרקטיקה שאותה מכנה הפילוסוף והסוציולוג הצרפתי [[wikipedia:Étienne_Balibar|אטיין בליבר]], "גזענות ללא גזע". פרופסור יונה פרסם מספר מאמרים העוסקים במופיעהבמופעיה של תופעת הגזענות, בשיתוף עם חוקרות וחוקרים אחרים, בכתבי עת בחו"ל{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = תהל פרוש|כתובת = http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1045,209,28229,.aspx|כותרת = גזענות כפי שסיפרנו לתלמידינו|תאריך = 25.9.2008}}}}.

בכתיבתו עסק יונה גם בביקורת [[אמנות]]. עלהוא החיבורים שכתב נמנים בין היתרכתב טקסט לקטלוג של עבודת הווידאו-ארט של האמן יצחק בדש - זלה - שהוצגה ב[[מוזיאון פתח תקווה לאמנות|מוזיאון פתח תקווה]] (2010) וכן טקסט לקטלוג התערוכה "[[ואדי סאליב|וואדי סליב]]: שכבות" שאותה אצר האמן [[יעקב חפץ]] ושהתקיימה בגלריה פירמידה בחיפה (2010). מאמרו - "וואדי סליב: מקום לא-מקום" – סיפק ניתוח למתח המאפיין את העבודות השונות המוצגות בתערוכה. העבודות נעות, מבקש יונה להראות,לדבריו בין הרצון להשלים על חורבנו של המקום ולהספידו ובין השאיפה להחיותו, להראות שניתן לחלצו מההרס והחורבן המאיים להכחידו. פרופ' יונה עוסק גם עוסק בשאלות עקרוניות הנוגעות לזיקה בין [[פילוסופיה]], [[רב-תרבותיות]] ו[[אמנות]]ואמנות. במאמרו "Locaversalism: הרהורים על אמנות ורב-תרבותיות דינמית"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=פרופסור יוסי יונה|שם="Locaversalism: הרהורים על אמנות ורב-תרבותיות דינמית"|כתב עת=חממה מוסררה: חברה, אמנות ופריפריה|שנת הוצאה=2011}}</ref>, הוא מבקש לקיים דיון שיטתי על אודות הזיקה שבין ה[[לוקליות|לוקלי]] לאוניברסלי באמנות על מופעיה השונים, ובין רב-תרבותיות בהקשרה הישראלי. טענתו המרכזית היא שערכה האסתטי ואופייה האוניברסלי של עבודת אמנות אינם נרכשים בשל יכולתה להתנתק מתכנים קונקרטיים מהקשרים פוליטיים – מ"המקום"; האמנות נושאת, בבחינת תנאי הכרחי לאפשרות פעולתה, אופי לוקברסאלי, כלומר אופי המאפשר את המבע אוניברסלי רק מתוך הקשרים לוקליים. פרופ' יונה ערך יחד עם ד"ר דליה מרקוביץ, גיליון מיוחד של [[כתב עת|כתב העת]] בלוק: ארכיטקטורה, מדיה והעיר (2008), שעסק ביחסי הגומלין ההדדיים בין מזרח ומערב בתכנון המרחב האורבני בישראל. כפי שכותבים יונה ומרקוביץ, המאמרים ועובדות האמנות המוצגות בגיליון מבקשות לבחון את המתח, כפי שהוא משתקף במישור האדריכלי, העולה מהפער בין מיקומה של ישראל ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] לבין רצונה לסלק את עצמה, מבחינה סימבולית, מהמקום. במאמר הפתיחה של הגיליון – "הקשר הגורדי: מזרח ומערב בעיצוב פניו של המרחב הישראלי" – כותבים השניים ש"היחס הדואלי של הפרויקט הציוני אל המרחב הילידי, הבא לכלל ביטוי בשלילתו ובאימוצו גם יחד, מייצר זיקות גומלין בלתי-פתורות, ואולי אף בלתי פתירות, בתכנון המרחב ובעיצובו האדריכלי" (עמ' 24). כלומר, חדירתם של מוטיבים של [[אדריכלות]] מזרחית לתוך תכנון המרחב ולעיצובו האדריכלי, ולהפך, (כפי שהדבר עולה מהניתוח של המאמרים השונים הכלולים בגיליון) מהווה סממן בלתי-נמנע בפעילות זו, גם כאשר נעשים מאמצים להסוותה ולהכחישה.

בשנים 1992 - 1993 עמד יחד עם פרופ' [[יוסי דהאן]], [[יצחק שפירא (איש חינוך)|יצחק שפירא]] ויעל פישביין בראש צוות החינוך של "הוועדה המיוחדת לפיתוח חברתי", שפעלה ב[[משרד ראש הממשלה]] [[יצחק רבין]]. הצוות שבראשותו ניסח את ההמלצות לשיפור [[מערכת החינוך]]. מטרת הצוות הייתה ניסוח המלצות לשיפור מערכת החינוך, והמלצות אלה היו מהגורמים שעמדו בבסיס הגידול בתקציב החינוך בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלה.{{מקור}}

יונה נמנה עם המחנה היוני במפלגת העבודה. בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, יונה מאמין ב[[שתי מדינות לשני עמים]] ונמנה עם חותמי [[יוזמת ז'נבה]]. בתחילת שנות האלפיים חתם על גילוי דעת התומך בחיילים ש[[סרבנות בישראל|סירבו לשרת בשטחים]]{{הערה|1=[http://www.seruv.org.il/UniversitySupportHeb_Print.asp חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות - גילוי דעת]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}. בראיון בפברואר 2015, אמר כי "הוא חוזר בו מהחתימה על העצומה, חתם אז כי הוא חשב ועדיין חושב שמפעל ההתנחלויות זאת סכנה קיומית למדינת ישראל, ואז בזמנו חשב שאולי הדרך הנכונה בכדי להביא לעצירה של המפעל הזה היא שהחיילים לא ישרתו שם, שינתי את דעתי"{{הערה|שם="אפשר לצייר כל אדם כעוכר ישראל", דפנה ליאל|1={{mako|דפנה ליאל|"אפשר לצייר כל אדם כעוכר ישראל"|4b931ce93af6b41004|news-military/politics-q1_2015|9 בפברואר 2015}}}}. בראיון במוסף שבעה ימים באפריל 2015 אמר יונה: "בעניין הסרבנות חתמתי על העצומה לפני עשר שנים זה נבע מהתפיסה שלי את ההתנחלויות. אני באמת מסתכל בחלחלה ופחד על העתיד, ואיך אנחנו לא רואים שזה לוקח אותנו למחוזות קשים. הושפעתי אז מהדהודים של הדברים של פרופ' [[ישעיהו ליבוביץ|ישעיהו לייבוביץ]], שאמר בזמנו שרק כאשר כמה חיילים יסרבו לשרת שם, אנחנו נחלץ מהרעה הזאת שנקראת הכיבוש. בשנת 2005 חתמתי על עצומה של אקדמאים שקראה לסרבנות באמת מתוך תחושה של חשש ואחריות למפעל הציוני. גם עכשיו אני חושב שההתנחלויות זה דבר שמסכן את המפעל הציוני, אני רואה בהן איום על יכולתנו להבטיח את קיומה של מדינה יהודית ריבונית. ביחס לסרבנות אמרתי כבר כמה פעמים שאני חוזר בי מעמדתי זו, במהלכן של השנים האחרונות, ובמיוחד במהלך המחאה החברתית התחזקו בי ההבנה והאמונה שמאבקים אידאולוגיים יש לנהל במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים המוסכמים, זו גם הסיבה שהביאה אותי בהמשך להיכנס לזירה הפוליטית. דווקא אלה שתקפו אותי, מתוכם יצאו אנשים שדוגלים בסירוב פקודה לנוכח הוראות על פינוי ישוביםיישובים"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.facebook.com/YossiYonah/photos/a.457908817586400.96952.455810997796182/898025030241441/?type=3&theater|הכותב=אמירה לם|כותרת=תוצאות הבחירות הן נקמת הפריפריה במפלגת העבודה|אתר=מוסף שבעה ימים ידיעות אחרונות|תאריך=8 אפריל 2015}}</ref>. בראיון בשנת 2005 אמר בהקשר ל[[חוק השבות]], כי "הוא מציע להנהיג מדיניות הגירה צודקת, שתעניק ביטוי הן לאינטרסים של הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית והן לאלה של מהגרי עבודה פוטנציאליים. מדינה עם רוב של יהודים. אבל היא תהיה מדינה מוסרית, דמוקרטית והוגנת יותר"{{הערה|1=[http://www.haaretz.co.il/misc/1.1048690 בעלי הבית החדשים], [[הארץ]], 5.10.05|שם=הארץ}}. בראיון בשנת 2005 אמר כי המדינה הרב תרבותית האוטופית צריכה לאחד את ימי האבל ליום אחד תוך מתן ביטוי הולם לאבל של הפלסטינים, למשל ליום ה[[נכבה]] שלהם, כחלק מהסדר שלום עימם". בנוסף ציין כי "במדינה החדשה חוגגים את יום העצמאות הישראלי אבל החגיגות נושאות אופי לאומני ולא אזרחי{{הערה|שם=הארץ}}. בראיון בפברואר 2015, אמר "אף פעם לא אמרתי שאין הבדל בין יום השואה ליום הנכבה, מה שאמרתי זה שבחזון אחרית הימים יהיה ראוי שאנחנו נכיר בסבל של הפלסטינים והם יכירו בסבל שלנו. לא הייתה שום אמירה שהשואה אינה ייחודית מבחינת הממדים הקטסטרופליים שלה ומפעל ההשמדה נגד העם היהודי, שום דבר לא היה מזה<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast-q1_2015/Article-86996ec70df6b41004.htm|הכותב=דפנה ליאל|כותרת="יוסי יונה מדבר לראשונה"|אתר=מאקו חדשות ערוץ 2|תאריך=09/02/15 21:28}}</ref>". בראיון במוסף שבעה ימים באפריל 2015 אמר יונה: "לפני שנים רבות אמרתי שבתפיסה אוטופית כשאת חושבת על פיוס בין העמים, יש נכונות להבנה הדדית זה בסבלו של זה, אבל כל הדברים הללו היו רלוונטיים לפני שנים. היום לא הייתי אומר אותם ולו בגלל פוטנציאל העיוות שגלום בהם. הציטוטים בסרטון (סרטון הסתה שהפיצה מפלגת הבית היהודי כנגד יונה במהלך קמפיין הבחירות לכנסת ה-20), כללו עיוותים נוראיים של הדברים שאמרתי וחלקי משפטים. נכון היו לי ביקורות נוקבות על התנהלות של דברים, אבל כולן היו בבחינת נאמנים פצעי אוהב. מכאן לקחת את הדברים ולצייר אותי כמי שרוצה ברעתו של הבית – הדרך ארוכה ורעה"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.facebook.com/YossiYonah/photos/a.457908817586400.96952.455810997796182/898025030241441/?type=3&theater|הכותב=אמירה לם|כותרת=תוצאות הבחירות הן נקמת הפריפריה במפלגת העבודה|אתר=מוסף שבעה ימים ידיעות אחרונות|תאריך=8 אפריל 2015}}</ref> בשנת 2005 אמר יונה כי על אף שבצעירותו היה ציוני, כיום הוא "לא מתחבר למילה הזאת [[ציונות]], היא לא מבטאת את מי שאני", אך הוא פוחד לומר שאינו ציוני, בשל ההדהוד של האמירה בתוכו, במשפחתו ובסביבתו. יונה הוסיף שהוא כועס מאוד על "המקום הזה", אבל מחובר אליו חזק{{הערה|{{הארץ|ורד לוי-ברזילי|בעלי הבית החדשים|1.1048690|5 באוקטובר 2005}}}}. בראיון בפברואר 2015 אמר כי "הוא מגדיר את עצמו כשמאל ציוני, וכי הוא חושב שהציונות נגנבה מאיתנו על ידי אנשים שירקו על חיילים אנשים שעמדו לפני חיילים בהתנתקות וקראו להם נאצים, אנשים שרוצים להסיר את כיפת הסלע ולהוביל אותנו למלחמת דת עם העולם הערבי הם יבואו ויגידו לי אתה ציוני או לא ציוני הרי זה מגוחך. מי שמסכן את המפעל הציוני באופן הממשי ביותר המיידי ביותר זה עדת המטורפים הללו ההומופובים גזענים פאשיסטיים לאומנים. בתשובה לשאלה בראיון האם הוא מגדיר את עצמו ציוני אמר "בוודאי שאני מגדיר את עצמי ציוני, אמרתי בזמנו שאני לא מתחבר והכוונה הייתה שאני לא מתחבר "לפרשנות הדומיננטית, הלאומנית, המשיחית שמובילה אותנו לתהום"{{הערה|שם="אפשר לצייר כל אדם כעוכר ישראל", דפנה ליאל}}. בשנת [[2010]] במסגרת כתבה שעסקה במפגשים בין רבני יש"ע לבין אנשי רוח הנמנים עם מחנה השמאל, אמר יונה שהמפגשים גרמו לו לשנות את עמדתו הרגשית, אך לא הפוליטית והמוסרית באשר לפינוי התנחלויות{{הערה|[http://www.haaretz.co.il/misc/1.1221603 בראיון באתר "הארץ"]}}, בראיון מצולם בפברואר 2015, אמר כי "במפגשים אמר לרבני יש"ע לא שיניתי את העמדות שלי כלפיכם, יש לי דווקא אמפתיה אליכם לאחר המפגשים הארוכים, סדרת מפגשים של שנתיים שקיימנו רבני יש"ע והשמאל הציוני, אבל אני עדיין אוחז בעמדה הזו משום שאני חושב שזה הכרחי לקיומה של מדינה יהודית ריבונית, זה היה ההקשר"{{הערה|שם="אפשר לצייר כל אדם כעוכר ישראל", דפנה ליאל}}. בטור שכתב בשנת 2001 אמר כי "ניתן לדמות את היחס שישראל מקבלת מארה"במארצות הברית ליחס שמפגינים גבירים או גבירות כלפי פילגשיהן ואהוביהם, שאותם הם אמנם אוהבים, אך מפאת כבודם נמנעים מלהיראות בפרהסיה במחיצתם. כל מי שתבונה בראשו יודע כיצד הפכנו אט-אט לפילגש מפוקפקת של ארה"בארצות הברית"{{הערה|{{ynet|יוסי יונה|לפני שמפציצים באיראן|3304187|15 בספטמבר 2006}}}}. באוגוסט [[2016]] נפגש יוסי יונה עם [[אבו מאזן]] על מנת "ליצור בסיס התחלתי של אמון שעליו ניתן לקיים את המשך השיחות שיביאו לפתרון הסכסוך"{{הערה|שמעון כהן, [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/329022 מאבו מאזן לישראלים דרך יוסי יונה], {{כ}}28 באוגוסט 2016, באתר ערוץ 7}}.