יום בשורה – הבדלי גרסאות

'''יום בְּשׂוֹרָה''' הוא [[שירה|שיר]] [[שירה עברית|עברי]] מאת [[רחל המשוררת]], שנכתב ב-[[1927]] ונכלל בספר שיריה הראשון, "ספיח", שראה אור באותה שנה. השיר [[אלוזיה|מתייחס]] לסיפור ב{{תנ"ך|מלכים ב|ז}} על אודות ארבעה [[צרעת|מצורעים]] שבישרו לעיר [[שומרון (עיר)|שומרון]] על סיומו המפתיע של ה[[מצור]] של צבא [[ארם דמשק]] על העיר, שגרם ל[[רעב]] כבד.

ככל הנראה, רחל התייחסה בשירה למחלוקת ב[[היישוב|יישוב]] כנגד [[התנועה הרוויזיוניסטית]] של [[זאב ז'בוטינסקי]]. הרוויזיוניסטים נחשבו למוקצים ביישוב, שזיהה בהם סממנים [[פשיזם|פשיסטיים]], ולפיכך היו "מצורעים".{{הערה|שם=מירון|{{הארץ|דןיוסף מירון|בשורתהלוי, הגאולה"קול שלובנות חייםקול: גורי|1.2129671}}השפעת הגות ריה"ל ושירתו על יוצרים עבריים מסוף המאה הי"ט ואילך", '''[[בקורת ופרשנות]]''', 32 (תשנ"ח), עמ' 183 (המחבר מתבסס על דברים המובאים בתוך: [[אורי מילשטיין]] (עורך), '''שירים, מכתבים רשימות, קורות חייה''', תל אביב: [[זמורה-ביתן - מוציאים לאור]], תשמ"ה 1985, עמ' 315 הערה 26).}} בדיעבד אומצה פרשנות זו על ידי עיתון "[[הארץ]]", שהדפיס את השיר לאחר מותה כ[[מאמר מערכת]] בגיליון של [[23 ביולי]] [[1946]], למחרת [[פיצוץ מלון המלך דוד]] על ידי ה[[אצ"ל]].

המשורר [[חיים גורי]] העיד על עצמו כי התמודד עם השיר כל ימיו.{{הערה|{{הארץ|חיים גורי|המלצת קריאה: חיים גורי על "ים ביני לבינך"|1.2844828}}.}} הטרידה אותו הגישה הטהרנית שלפיה עדיף לא להיגאל כלל מאשר שאת הגאולה יביאו "טמאים". [[דן מירון]] כתב כי גורי "מאשים את המשוררת רחל על שבשירה 'יום בשורה' סירבה לקבל את הבשורה מפי ארבעת מצורעי שומרון, שנותרו מחוץ לעיר בעת המצור הנורא, והיו הראשונים שהבחינו בהיעלמות הניסית של הצבא הצר. המשוררת התייחסה אליהם לא כאל בני אדם נגועים, אך בעלי שמות פרטיים, אלא כאל '[[אלגוריה|אליגוריה]]', שבאמצעותה דחתה – כנאמנת בית 'דבר' – את הגאולה הציונית כפי שניסחוה ז'בוטינסקי ותלמידיו, כאילו היום הם מצורעים."{{הערה|שם={{הארץ|דן מירון|בשורת הגאולה של חיים גורי|1.2129671}}.}}