ויקיפדיה

סיפורי אלישע – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגיות: הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(תקציר העריכה הוסתר)
תגיות: החלפה הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך עריכת קוד מקור 2017
שורה 1:
{{איחוד|סיפורי אלישעהפניה|אלישע}}
{{מחלוקת|כל הערך}}
'''סיפורי אלישע''' או '''ניסי אלישע''' הם שם כולל לסיפורי ניסים רבים המופיעים ב[[תנ"ך]] ומיוחסים ל[[אלישע הנביא]].
 
==אלישע הנביא==
{{הפניה לערך מורחב|אלישע}}
לפי המתואר בתנ"ך, אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט היה [[נביא]] שפעל ב[[ממלכת ישראל]] במאה התשיעית לפני הספירה, בתקופת שלטונם של המלכים [[יורם (מלך ישראל)|יורם]], [[אחזיה (מלך ישראל)|אחזיה]], [[יהוא]], [[יהואחז (מלך ישראל)|יהואחז]] ו[[יואש (מלך ישראל)|יואש]]. הוא התפרסם כתלמידו של [[אליהו הנביא]], כממשיך דרכו במלחמה למען [[אלוהים|אלוהי ישראל]], וכעושה ניסים. אלישע שפט את ישראל ששים ושש שנים{{הערה|סדר עולם פי"ט}}.
 
==אלישע והמלח==
היה זה לא זמן רב לאחר העלות אליהו בסערה השמימה, ואלישע הנביא החדש ישב בעיר יריחו{{הערה|מלכים ב' פ"ב פסוק ה'}}, בני העיר שככל הנראה רצו לתהות על קנקנו של הנביא החדש סיפרו לו על הבעיה שבעירם.
{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת.}}
אלישע הנביא ביקש מהם צלוחית חדשה מלאה מלח, ולאחר מכן יצא אל מוצא המים (המעיין שממנו יוצאים המים) והשליך לתוכו את המלח, ולאחר מכן אמר: כֹּה אָמַר יְהוָה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת. ואכן כפי שמעיד הכתוב: וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר.
===פרשנות הנס===
מרבית חוקרי המקרא סבורים שהסיפור המקראי על ריפוי מי המעיין, כמוהו כיתר סיפורי הנסים של אלישע, הוא אגדה שנועדה להלל את הנביא ואין לו בסיס במציאות. עם זאת, [[היסטוריון|היסטוריונים]], [[פרשני מקרא]] וחוקרים רבים במהלך ה[[היסטוריה]] ניסו לעמוד על הרקע הריאלי לנס שביצע אלישע במי המעיין:
* '''[[מליחות (ריכוז מלח)|מליחות]] גבוהה''' - הן יוסף בן מתתיהו והן [[פרופסור]] [[אליהו שמואל הרטום]] מציעים לפרש כי המליחות הגבוהה של מי המעיין היא שמנעה את ניצול המים הן ל[[צורך|צורכי]] שתייה והן לצורכי [[חקלאות]]. לטענתם הנס של אלישע בא לידי ביטוי בהמתקת המים ובאפשרות לניצולם לצורכי ה[[אדם]]{{הערה|א.ש הרטום, '''ספר מלכים''', [[הוצאת יבנה]], [[תל אביב]], [[1967]], [[ה'תשכ"ז]], עמ' 101.}}{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]]''', ספר ד', פרק ח', סעיף ג', [[הוצאת מסדה]], תל אביב, [[1959]] ([[ה'תשי"ט]]).}}.
* '''[[רדיואקטיביות]] גבוהה''' - חלק מהחוקרים טענו כי המעיינות בחופו ה[[מערב]]י של [[ים המלח]] מכילים רמות גבוהות של רדיואקטיביות. חוקרים אלה שיערו כי רמות הרדיואקטיביות פחתו בזמן שאלישע ריפא את המים, דבר שאפשר את צריכתם.
* '''מחלת ה[[בילהרציה]]''' - חלק מהחוקרים טענו כי מי המעיין היוו [[בית גידול]] ל[[חלזונות]] מה[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] ''Bulinus'', אשר מהווים [[פונדקאי|מאחסן]] ביניים ל[[טפיל]] [[עלקת הבילהרציה]] מה[[מין (טקסונומיה)|מין]] ''Schistosoma haematobium''. חוקרים אלה שיערו כי פעולת פיזור המלח בשטח המעיין גרמה להרג החלזונות ובכך לקטיעת [[מחזור חיים|מחזור החיים]] וההדבקה של הטפיל{{הערה|שם=קרדום-ג| אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 92.}}.
* '''מחלת ה[[מלריה]]''' - בספר "רמזים על מלריה בתנ"ך" מציע [[דוקטור|ד"ר]] [[צבי סליטרניק]] פרשנות [[מדע]]ית-[[תברואה|תברואתית]] לנס שביצע אלישע. לדבריו לא מן הנמנע כי אלישע שם לב שהיארעות מחלת המלריה בסביבת [[מקווה מים|מקורות מים]] [[טעם#חמשת הטעמים|מלוחים]] היא אפסית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי מליחות מים מעל [[אחוז|%]]{{כ}}3.5 ([[פרומיל|‰]]{{כ}}35) מונעת את התפתחות [[זחל]]י [[יתושים|יתושי]] ה[[אנופלס]] מעבירי המחלה בישראל{{הערה|צבי סליטרניק, '''המלריה והדברתה בישראל''', הוצאת דפוס רפאל חיים הכהן בע"מ, ירושלים, [[1966]], עמ' 58.}}. לכן בפעולת פיזור המלח בשטח המעיין ביצע אלישע, לדבריו של ד"ר סליטרניק, פעולת מנע קלאסית (הנפוצה גם כיום) למיגור המחלה{{הערה|צבי סליטרניק, '''רמזים על מלריה בתנ"ך''', [[הוצאה לאור#חמו"ל|חמו"ל]], [[1972]], עמ' 10.}}.
==אלישע והדובים==
{{הפניה לערך מורחב|אלישע והדובים}}
זה לשון המקרא:
{{ציטוט|
תוכן = "וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע), בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה'; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. "|מקור= {{תנ"ך|מלכים ב|ב|כג|כד}}}}
[[קובץ:Elisha_boys_killed_by_bears_1712.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אלישע: הנערים נהרגים על ידי הדובות. איור משנת 1712]]
[[קובץ:Bears savaging the youths from a French Manuscript.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מרכבת [[אליהו הנביא]] בשמים, הנערים לועגים לאלישע ומותקפים על ידי הדובים. איור מכתב יד צרפתי, שנת 1463.]]
לפי הטקסט בתנ"ך כפשוטו, לעגו מספר נערים לצורתו החיצונית של אלישע, באומרם: "עלה קרח, עלה קרח".
פרשנים מפרשים שהנערים קראו לו "עלה קרח, עלה קרח" כיוון שהוא הקריח מהם את פרנסתם כי הם התפרנסו מייבוא מים ממקורות מים טובים. אירוע זה מופיע לאחר האירוע בו מטהר אלישע את [[מעיין אלישע]] ([[עין א-סולטאן]]) ב[[יריחו]]. ככל הנראה עד טיהור המעיין נאלצו תושבי יריחו לרכוש את מימיהם מהעיר [[נערן (יישוב קדום)|נערן]] הסמוכה (ממעיין [[עין דויוק]] ו[[עין נועמה]]). בעקבות טיהור המעיין ביריחו הפסיקו תושבי יריחו לרכוש מים משכניהם, ונערי נערן הם שיצאו נגד הנביא.
 
תגובתו לכך הייתה קיצונית מאוד: "ויקללם בשם ה' ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים". לכאורה, מעשה נורא זה של אלישע לא [[עולה בקנה אחד]] עם תפקידו כנביא, ואינו פרופורציונלי בחומרתו, כעונש, לחומרת מעשיהם של הנערים.
===פרשנות הנס===
לפי ה[[גמרא]] ב[[מסכת סוטה]] ה'נערים קטנים' נקראו על שם מקומם, היישוב [[נערן]] השוכן מצפון מערב לעיר [[יריחו]] (זאת אומרת מדובר ב"נערנים" - תושבי נערן). נערים אלו מכרו מים לתושבי יריחו לפני שריפא אלישע את מעיין העיר ({{תנ"ך|מלכים ב|ב|יט|כב|ללא=פרק}} באותו הפרק) - הוא [[מעיין אלישע]] של ימינו ([[עין א-סולטאן]]), ועתה קופחה פרנסתם בידי הנביא. ככל הנראה עד טיהור המעיין נאלצו תושבי יריחו לרכוש את מימיהם מהעיר נערן הסמוכה (ממעיין [[עין דויוק]] ו[[עין נועמה]]). בעקבות טיהור המעיין ביריחו הפסיקו תושבי יריחו לרכוש מים משכניהם, ונערי נערן הם שיצאו נגד הנביא.
 
[[חז"ל]] דרשו את המילים "עלה קרח" כך: "אמרו לו, עלה שהקרחת עלינו את המקום" - היינו "הקרחת=גזלת את מקום פרנסתנו", אך לפי הפשט לעגו הנערים לאלישע, שבניגוד לרבו [[אליהו הנביא]], שהיה "בעל שיער" ועלה לשמיים פסוקים ספורים לפני כן, היה [[קרחת|קרח]]. כעונש על חוצפתם הוציא אלישע [[דב|דובים]] מה[[יער]] שטרפו את הנערים.
==נס אסוך השמן==
{{ערך מורחב|נס אסוך השמן}}
{{להשלים}}
 
==אלישע מחיה המתים==
[[קובץ:Elisha raises son BenjaminWest.jpg|250px|ממוזער|שמאל|אלישע מקים לתחייה את בן [[האישה השונמית]] - ציור מעשה ידי [[בנג'מין וסט]] משנת [[1765]].]]
[[קובץ:HCAM - Elisée ressuscitant le fils d'une Sunamite.jpg|ממוזער|אלישע מקים לתחייה את בן [[האישה השונמית]] - ציור משנת [[1549]].]]
אחד הסיפורים המפורסמים בתולדות אלישע הנביא היה המקרה שבו החיה אלישע הנביא את בנה המת של [[האישה השונמית]] שניתן לה ב[[נס]] על ידי תפילת הנביא הסיפור מחולק לכמה חלקים:
===הכנסת האורחים של השונמית===
הסיפור פותח בדיווח על אלישע הנביא שנהג לחלוף לפרקים ב[[שונם]] ולסעוד אצל "אישה גדולה" שהתגוררה במקום. [[הכנסת אורחים|הכנסת האורחים]] של השונמית החלה בהזמנת הנביא לסעוד בביתה. השימוש בפועל "ותחזק בו" רומז, כפי הנראה, שבתחילה הנביא אולץ למעשה לקבל את הזמנתה, בהתאם למנהג המקובל, אולם מן ההמשך ברור כי אלישע היה מרוצה מן האירוח, וביקוריו הבאים היו מרצונו החופשי.
 
לימים הקצתה האישה חדר אירוח מיוחד עבור אלישע הנביא בביתה: {{ציטוטון|וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה|מלכים ב ד, ט-י}}. מניעי השונמית בפעולותיה אלה אינם מפורשים בסיפור. פרשנים רבים סבורים שהשונמית, שזיהתה בחוש את סגולת הקדושה המיוחדת של הנביא סברה שהשהייה במחיצתו של אדם כזה תוך דאגה לרווחתו תביא עליה ברכה.
 
===לידת הבן===
[[קובץ:Rembrandt - The Departure of the Shunammite Woman.1.jpg|300px|ממוזער|{{ציטוט|וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת, וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ, אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ.}} {{תנ"ך|מלכים ב|ד|כד}} ([[רמברנדט]], 1640)]]
 
אלישע ביקש לגמול לאישה על הכנסת האורחים הנדיבה, והציע לנצל לטובתה את קשריו עם השלטונות. האישה סירבה להצעתו במילים {{ציטוטון|בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת}}, והותירה את אלישע תוהה כיצד יוכל בכל זאת לגמול לה. הפתרון הגיע מכיוונו של [[גיחזי]], משרתו של אלישע, שהסב את תשומת לבו לעובדה שהאישה היא חשוכת בנים. בתגובה פנה הנביא אל האישה והכריז: {{ציטוטון|לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן}}. תגובתה של האישה הייתה הבעת ספק וחשש: {{ציטוטון|וַתֹּאמֶר: אַל אֲדֹנִי, אִישׁ הָאֱלֹהִים, אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ}}. אף על פי כן, נבואת אלישע התקיימה וכעבור שנה ילדה האישה בן.
 
===מות הבן===
עברו מספר שנים, ובאחד הימים יצא בנה של השונמית לעבודה בשדה עם אביו, כשלפתע חש ברע. אביו שלח אותו הביתה, ושם מת הנער על ברכי אמו. חוקרים רבים משערים כי מותו של בן השונמית נבע מ[[מכת שמש]] או מ[[התייבשות]]{{הערה|כך למשל א"ש הרטום, '''ספר מלכים''', תל אביב: יבנה, תשכ"ז, עמ' 107; Marvin A. Sweeney, ''I & II Kings'' (Old Testament Library), Louisville, KY: Westminster John Knox, 2007, p. 290.}}.
 
תגובתה של האם הייתה זריזה ונחושה. תוך שליטה ברגשותיה, היא חבשה את אתונה ויצאה אל הר [[הכרמל]], לבקש מאלישע על נפש הנער. את בעלה, שתהה על מעשיה, פטרה בתגובה סתמית: "שלום". באותו אופן השיבה לגיחזי, שבא לקראתה לדרוש בשלומה כשהתקרבה למקום שהותו של אלישע. כשהגיעה למקום, נפלה לפני הנביא והחזיקה ברגליו. גיחזי ביקש להרחיקה מפאת כבודו של אלישע, אך הנביא עיכב בעדו והודה כי אין הוא יודע מה מטריד את האישה: {{ציטוטון|הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ, וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי, וְלֹא הִגִּיד לִי}}. האישה רמזה לאלישע על מצבו של בנה וגלגלה את האחריות לכך לפתחו של אלישע, באומרה: {{ציטוטון|הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי? הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי}}.
 
===הקמת הבן לתחייה===
משהבין את חומרת המצב, הורה אלישע לגיחזי לקחת את משענתו שלו, לצאת בבהילות לעבר ביתה של האישה ולנסות לרפא את הנער באמצעות המשענת. האישה עמדה על כך שאלישע עצמו יתלווה אליה, ואכן הדבר נדרש, כי ניסיון הריפוי של גיחזי לא צלח. אלישע חזר אל שונם והחיה את הנער:
{{ציטוט|וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו. וַיִּקְרָא אֶל-גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר; קְרָא אֶל-הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת. וַיִּקְרָאֶהָ, וַתָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר; שְׂאִי בְנֵךְ.|{{תנ"ך|מלכים ב|ד|לג|לו|קצר=כן}}}}
 
==הלחם שהספיק למאה איש==
{{להשלים}}
==הגרזן הצף==
{{ערך מורחב|נס הצפת הגרזן}}
{{להשלים}}
 
==צרעת נעמן==
{{הפניה לערך מורחב|נעמן (דמות מקראית)}}
[[קובץ:Foster Bible Pictures 0131-1.jpg|250px|ממוזער|שמאל|נעמן טובל בירדן. איור בתוך תנ"ך פוסטר]]
[[קובץ:ElijahRefusingGifts PieterDeGrebber.jpg|250px|ממוזער|שמאל|אלישע מסרב לקבל את מתנות נעמן - ציור מעשה ידי [[פטר די גרבר]], [[1630]].]]
ב[[ספר מלכים]] מסופר שנעמן [[צרעת|הצטרע]]. לנעמן הייתה [[שפחה]] שבויה מ[[ממלכת ישראל|ישראל]] שספרה לאשת נעמן על נביא מ[[שומרון (עיר)|שומרון]] שיכול לרפא את נעמן. הדבר נודע למלך [[ארם]] והוא שולח את נעמן למלך [[ממלכת ישראל|ישראל]] עם פקודה לרפא את נעמן. מלך ישראל, שאינו מוזכר בשמו (לפי המיקום של הסיפור זהו [[יהורם בן אחאב]]), יודע שאין ביכולתו לרפא את נעמן ומאמין שזו תואנה של מלך ארם לפתוח מלחמה עם ישראל. אלישע מודיע למלך שישלח את נעמן אליו והוא ירפא אותו מצרעתו וכך הוא גם ידע שיש [[נביא]] אמת בישראל.
 
נעמן מגיע לביתו של אלישע וזה שולח אליו שליח שמוסר לו שעל מנת להרפא מהצרעת הוא צריך לטבול ב[[נהר הירדן]] שבע פעמים. נעמן מזלזל באלישע וטוען שהירדן הוא נהר קטן וחסר חשיבות לעומת הנהרות הגדולים שבארצו. נערו של נעמן משכנע אותו לנסות זאת בכל זאת, נעמן טובל ובשרו נרפא ונהיה כבשר ילד.
 
נעמן, שהגיע לישראל עם תשורות רבות, חוזר לאלישע ומציע לו מתנות כתודה על הריפוי. אלישע משיב שהוא לא רוצה דבר, ונעמן מבקש שיתנו לו [[עפר ארץ ישראל|אדמה מארץ ישראל]] כדי שיבנה מזבח לאלוהי ישראל בארם כי מעתה הוא [[פולחן|יעבוד]] רק אותו, ומתנצל, שכאשר ילך עם המלך לבית [[רימון (אל)|רימון]] הוא יאלץ להשתחוות עמו. נעמן נענה בשתיקה והולך בחזרה לארם (לפי חז"ל במסכת סנהדרין נעמן הפך במעשה זה ל[[גר תושב]]{{הערה|מסכת סנהדרין דף צ"ו עמוד ב'}}.), אולם [[גיחזי]], נער אלישע, מחליט לנצל את המצב ולקחת לעצמו מהתשורות אותן הביא נעמן. גיחזי רודף אחרי נעמן ומודיע לו שעכשיו באו שני תלמידים עניים לאלישע ואלישע מבקש עבורם [[כיכר (יחידת מידה)|ככר]] כסף ושתי חליפות בגדים, נעמן נותן לו שתי כיכרות כסף ושתי חליפות בגדים וגיחזי חוזר ומחביא אותם. כאשר מתייצב גיחזי לפני אלישע שואל אותו אלישע לאן הלך והוא מתמם ואומר שלא הלך לשום מקום. אלישע מקללו על מה שעשה ואומר לו שמכיוון שלקח את הכסף והבגדים ובכך גרם להפחתת כבוד אלוהים תעבור צרעת נעמן אליו ולזרעו עד עולם.
 
==המלכת יהוא וחזאל==
{{להשלים}}
==מותו של אלישע==
שנים לאחר מכן, חלה אלישע "אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" ({{תנ"ך|מלכים ב|יג|יד}}), ו[[יואש (מלך ישראל)|יואש מלך ישראל]] בא לחלוק לו כבוד אחרון, וקונן לו באותן מילים שבהן קונן אלישע לאליהו: "אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (שם). בשוכבו על ערש דווי חזה אלישע ליואש ניצחון מכריע של ממלכת ישראל על ממלכת ארם. אלישע שפט ופרנס את ישראל 66 שנים ([[מלבי"ם]]).
 
אלישע אף חולל ניסים לאחר מותו: כשנה לאחר קבורתו, הושלכה גופת בן אדם לקברו, ובנוגעה בעצמותיו שבה רוח החיים לאיש המת, שהחל מהלך על רגליו (במדרש מעם לועז מובא ששמו של האדם שהושלך בקברו של הנביא שלום בן תקוה ויש אומרים [[צדקיה בן כנענה]] ויש אומרים בנה של השונמית שהחיה).({{תנ"ך|מלכים ב|יג|כ|כא}}).
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:נסי אלישע|*]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/סיפורי_אלישע"