אלעזר מנחם מן שך – הבדלי גרסאות

המאבק פרץ לכותרות ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]], כאשר הרב שך כיונה מדינית גינה את [[מלחמת שלום הגליל]], והרבי מלובביץ' ביקר אותו כנכנע לאומות העולם. בתגובה{{מקור}} פרסם הרב שך את דעתו כי ביטול השינה ב[[סוכה]] אצל חסידי חב"ד היא עקירת דבר מן התורה{{הערה|'''וזרח השמש''': ייסודה ומשנתה של אגודת החרדים - "דגל התורה", בני ברק: המכון לתיעוד היסטורי, תש"ן-1990. עמ' 334. הדברים נאמרו בנאום פומבי אולם הקלטות האודיו והווידאו הרשמיות שיצאו מן האירוע צונזרו. ראו על כך: מאיר ויסברגר, '''חשבונות רבים''', בני ברק תשס"ב, עמ' 280.}}. כאשר פתחה [[חב"ד]] בקמפיין המשיחי שלה, ראה בכך הרב שך כפירה בחלק מ[[שלושה עשר העיקרים|י"ג העיקרים]] ונזעק נגדה, התנגדותו הייתה כפולה: הוא טען כי הרבי מלובביץ' הוא [[משיח שקר]]{{הערה|נח זבולוני, [http://www.ranaz.co.il/articles/article3832_19930131.asp הרב שך: הכתרת הרבי מלובביץ' למשיח היא כפירה שהעונש עליה הוא גיהנום] בעיתון דבר 31 בינואר 1993}} וכי הדגש שנותנת חב"ד על הצורך והביטחון בביאת המשיח עתה עומדים בסתירה לדברי הנביא [[חבקוק]] "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא".

 

 

המאבק בחב"ד הוסיף שמן ליחסים העכורים בין החסידים והליטאים בשנות השמונים. חסידי חב"ד טענו כי מאבקו של הרב שך איננו מיוחד נגד חב"ד אלא נגד החסידות כולה. הרב שך הכחיש זאת נמרצות ואמר: "אני מרים את ידי לשמיים, שאף פעם לא עלתה על דעתי, ולא על דעת אף אחד, לעורר ה[[ההתנגדות לחסידות|מחלוקת של חסידים ומתנגדים]]". כמו כן, הדגיש את משרתו ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] בישיבת קרלין ואת יחסו החם לתלמידים חסידיים שלמדו בישיבותיו. הוא צירף ל[[מועצת גדולי התורה]] של דגל התורה את [[ישכר דב רוקח|האדמו"ר מבעלז]].