נאו-חסידות – הבדלי גרסאות

גם בדורות שלאחר מכן הופיעו חיבורים מודרניים המציגים את המאור שבחסידות, כמו יצירות של [[אברהם יהושע השל]], [[זלמן שחטר-שלומי]], [[אלי ויזל]], [[ארתור גרין]], [[פינחס פלאי]] ו[[חיים פוטוק]].

 

 

אחד המאפיינים הבולטים, המבדילים בין החסידות ה"חדשה" למרכזית, הוא העדר [[האדמו"ר]], הרבי והצדיק, סביבו מתכנסים כל החסידים. החל מראשית תנועת החסידות, מתלכדים החסידים סביב מורם ורבם, מתוך אמונה שנשמותיהם הן "ניצוץ" בלבד מנשמת הצדיק, דרכו מקבלות שפע גשמי ורוחני. לעומתם, התנועה החדשה מתאפיינת באינדיבידואליות, שאיפה אישית למקסום הקשר עם הבורא ללא "הגבלות" של רבי כלשהו. לכן, בניגוד ל"קנאות" שבה החסידים מתאספים דווקא סביב רבם (ורבותיהם לדורותיהם), לומדים דווקא את תורתם, ונוהגים במנהגיהם המסורים להם דור אחר דור מרבותיהם הקדושים. בחסידות החדשה, באופן מוצהר, אינם "מגבילים עצמם"- לומדים מתורות רבים מגדולי החסידות, מכל הזרמים השונים (גם כאשר קיימות סתירות בין הדרכים). ואף [[מוסר]], חקירה, ו"[[השקפה]]". מאמצים לעצמם מנהגים והליכות על פי הבנתם, וקוראים לפתיחות מחשבתית. חלקם, המקורבים לתורת [[חב"ד]], [[חסידות ברסלב|ברסלב]], ו[[הראי"ה קוק]], מכונים בשם חבקו"ק - כלומר, חב"ד, ברסלב, קוק.