מלחמת האזרחים בספרד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למודל לחיקוי
שורה 497:
לנוכח הצנזורה וה[[אינדוקטרינציה]] של הממשלה, ב[[תרבות פופולרית|תרבות הפופולרית]] של [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] ו[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] הוצגה המלחמה כמאבק בין הלאומנים ה"[[טוב]]ים" וה"ספרדיים" לבין הרפובליקנים שתוארו כ"[[רוע|רעים]]" וכ"אנטי-ספרדיים". הממשלה עודדה הפקת [[סרט קולנוע|סרטי קולנוע]] שתיארו בהרחבה את הטרור האדום והפשעים שביצעו הרפובליקנים, לצד האדרת הניצחון הלאומני במלחמה אשר הוצג כ"[[מסע צלב]] נגד [[קומוניזם]] ו[[אתאיזם]]".{{הערה|שם=Larissa Drachler|Larissa Drachler, [http://www.publicacions.ub.edu/bibliotecadigital/cinema/filmhistoria/2014/1/pdf/04.pdf La memoria colectiva de la Guerra Civil Española a través del papel], pp. 2–7, FILMHISTORIA Online, Vol. XXIV, núm. 1 (2014)}} דוגמה בולטת וראויה לציון היה סרט ה[[דרמה]] "ראזה" (Raza) אשר יצא לאקרנים ב-1941 והיה עמוס בתכנים פרו-לאומניים. הוא הופק בהנחייתו האישית של פרנקו על ידי ה[[במאי קולנוע|במאי]] [[חוסה לואיס סאנס דה ארדיה]], שנחשב ל"במאי המשטר".{{הערה|שם=Nathan Hoback, pp. 1–11}}{{הערה|שם=portal de la educomunicación}} סרט ידוע נוסף שהפיק סאנס דה ארדיה היה "פרנקו, זה האיש" (Franco, ese hombre), שיצא ב-1964 לרגל 25 שנים לעלייתו של פרנקו לשלטון. הסרט ה[[ביוגרפיה|ביוגרפי]] וה[[תעמולה|תעמולתי]] סוקר בהרחבה את חייו של פרנקו המוצג כ[[גיבור לאומי]] שהציל את ספרד מאבדון.{{הערה|שם=portal de la educomunicación}} כמו בקולנוע גם בתחום ה[[ציור]] היו יוצרים שפעלו בחסות המשטר, בין אם תמכו בו ובין אם הקפידו לא לסטות מהמגבלות שהטיל. כזה היה ה[[צייר]] [[ג'וזף מריה סרט]], שב-1940 אייר [[ציור קיר|ציורי קיר]] [[בארוק]]ים ב[[מבצר אלקסר]] ש[[טולדו]], המאדירים את הניצחון הלאומני ב[[קרב]] שאירע במקום.{{הערה|MARÍA DOLORES JIMÉNEZ-BLANCO, [https://www.lavanguardia.com/cultura/culturas/20160416/401139740968/arte-poder-posguerr-espanol.html Arte y poder en la posguerra española], lavanguardia, 16/04/2016}} הצייר ה[[סוריאליזם|סוריאליסט]] [[סלבדור דאלי]], שאף על פי שאהד את הלאומנים לא היה אדיש לזוועות מלחמת האזרחים, פרסם באותה השנה את ציורו "[[פני המלחמה]]" (La Cara de la Guerra) המתאר את ההרס והאימה שהיא חוללה.{{הערה|שם=Art of the Spanish Civil War, DailyArt Magazine}}
 
בשנים שלאחר המלחמה לא היה לה ייצוג בולט בתחומי ה[[ספרות]], ה[[שירה]] וה[[תיאטרון]]. במקום עיסוק ישיר במלחמת האזרחים, העדיפו רבים מה[[סופר]]ים, ה[[משורר]]ים וה[[מחזאי]]ם לפנות לעיסוק בשאלות קיומיות, כאשר [[ייאוש]] ו[[אכזריות]] משחקים תפקיד חשוב ב[[עלילה|עלילותיהם]] על רקע זוועות המלחמה. ספר [[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטי]] אופייני לתקופה היה "משפחתו של פסקואל דוארטה" (La familia de Pascual Duarte) של הסופר [[קמילו חוסה סלה]].{{הערה|שם=Leer te divierte ¡Lee!|[https[wikia://biblioteca-virtual.fandom.com/es/wiki/Literatura_de_la_época_franquista:Literatura de la época franquista|Literatura de la época franquista]], Leer te divierte, ¡Lee!}} [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] התאפיינו בהקלה מסוימת בצנזורה ובפתיחות תרבותית מוגבלת. ה[[אופטימיות]] שהחליפה את האווירה הקודרת של שנות ה-40 וה-50 בישרה שינוי בשירה ובספרות, תוך זניחת האקזיסטנציאליזם לטובת [[ריאליזם (אמנות)|ריאליזם]] ו[[ביקורת]]יות. אמנם סופרים ומשוררים נמנעו בדרך כלל מביקורת פוליטית על המשטר או מהתייחסות ישירה למלחמת האזרחים, אך הם הרבו, לעיתים ב[[הומור]], להוקיע ביצירותיהם את ה[[צדק חברתי|עוולות החברתיות]] הנפוצות בספרד. באותן השנים הרבו ליצור ברוח התקופה אישים כמו המשורר [[חיימה חיל דה ביידמה]] והסופר קמילו חוסה סלה.{{הערה|שם=Leer te divierte ¡Lee!}}{{הערה|שם=Arantxa Carceller}}{{הערה|[https://www.classicspanishbooks.com/20th-cent-post-war-period.html Post War Literature overview], Spanish Books, 2011}} מחוץ לספרד, כאשר הצנזורה לא מגבילה את חופש היצירה, המשיכו להישמע קולות אלטרנטיביים ל[[סיפר|נרטיב]] של המשטר של פרנקו. בין 1939 ל-1940 פורסמו מספר ספרים ידועים, כולם מנקודת מבט רפובליקנית תוך אהדה כלפיהם. כאלו היו הספרים "[[החומה (ספר)|החומה]]" (Le Mur) של ה[[פילוסוף]] הצרפתי [[ז'אן-פול סארטר]], "[[אפלה בצהריים]]" (Darkness at Noon) של הסופר הבריטי [[ארתור קסטלר]] ו"[[למי צלצלו הפעמונים]]" (For Whom the Bell Tolls) של המחבר האמריקני [[ארנסט המינגוויי]].{{הערה|שם=Art of the Spanish Civil War, DailyArt Magazine}} ספרו של המינגוויי גם זכה שלוש שנים מאוחר יותר ל[[למי צלצלו הפעמונים (סרט)|עיבוד קולנועי]].{{הערה|שם=Rueda Duque|Rueda Duque, [https://hablacultura.com/cultura-textos-aprender-espanol/cine-espanol/cine-y-guerra-civil/ CINE Y GUERRA CIVIL ESPAÑOLA], número 48 de la revista de ELE Punto y Coma}} באותו העשור פורסמו גם כמה ספרים מאוחרים יותר של [[ג'ורג' אורוול]] כמו "[[חוות החיות]]" ו-"[[1984 (ספר)|1984]]", שאמנם לא עסקו ישירות במלחמת האזרחים כמו ספרו המוקדם יותר "[[מחווה לקטלוניה]]" מ-1937, אך הם כן הושפעו ממנה.{{הערה|שם=Arantxa Carceller}}
 
מותו של פרנקו והמעבר ל[[דמוקרטיה]] ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] הביאו להסרת כבלי הצנזורה ולפריחה תרבותית. עם זאת, ברקע "חוזה השכחה" והתקווה לשים את העבר מאחור, בשנות ה-70 ו[[שנות ה-80 של המאה ה-20|ה-80]] רוב היוצרים העדיפו להימנע מעיסוק ישיר במאורעות המלחמה, אשר נתפסה כסוגיה נפיצה וכואבת. במקום זאת, הם העדיפו להוציא ספרים וסרטים המתמקדים בסיפורים אישיים מתקופת מלחמת האזרחים, כאשר המלחמה ממלאת בהם תפקיד של [[תפאורה]] בלבד.{{הערה|שם=Nathan Hoback, pp. 76–81|Nathan Hoback, '''[https://scholarworks.wm.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1718&context=honorstheses "Hooray for Hollywood": Postwar Cinema and Trauma in Franco's Dictatorship in Spain]''', pp. 76–81, Undergraduate Honors Theses, 2010}}{{הערה|שם=Larissa Drachler}}{{הערה|שם=Hans Lauge Hansen|Hans Lauge Hansen, [https://pure.au.dk/ws/files/41852478/Multiperspectivism.pdf Multiperspectivism in the Novels of the SpanishCivil War], Orbis Litterarum 66:2, pp. 148–166, Aarhus University, 2011}} עם זאת, כ[[אנטיתזה]] לשנות הדיקטטורה, הנרטיב בספרות ובקולנוע התהפך, ורוב הספרים והסרטים החדשים סופרו מנוקדת המבט של הרפובליקנים, אשר הוצגו בתור הצד החיובי לעומת הלאומנים שמילאו את תפקיד ה[[אנטגוניסט (דמות)|נָבַל]].{{הערה|שם=Larissa Drachler}}{{הערה|שם=Laura J. Lee Kemp}}{{הערה|שם=Hans Lauge Hansen}} אופייני לתקופה היה "החופשות הארוכות של 36'" (Las largas vacaciones del 36), סרט דרמה מ-1976 בבימויו של [[חיימה קמינו]], העוקב אחר סיפורה של משפחה מ[[ברצלונה]] בראשית המלחמה.{{הערה|שם=portal de la educomunicación}}