ישראל יצחק קאליש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 36716577 של פולישער חסיד (שיחה) השינויים בניגוד למקורות
שורה 38:
נולד כילד שמיני לאחר שבע בנות בעיירה [[דז'יאלושין|זלושין]], ליד [[קאליש]] במערב [[פולין]] למשפחה רבנית המתייחסת אל רבי [[מרדכי יפה]] המכונה "הלבוש". אביו ר' שמעון היה סוחר [[סדקית]] שנהג להפריש חצי מרווחיו לצדקה וכונה בשל כך "בעל הרחמנות" ואמו מרת יוטא. בגיל 14 נישא לרחל, בתו של מאיר מז'אריק שאף הוא היה סוחר. שני האבות סיכמו את השידוך בשוק.
 
בילדותולאחר נתגדלחתונתו אצלהחל את התקרבותו לחסידות על ידי רבי [[דוד בידרמן]] אבי [[חסידות לעלוב]]. הלה לקח עמו את הילד כשנסעקירבו אל [[יעקב יצחק הורוביץ|הרבי מלובלין]] ונעשה תלמיד הרבי מלובלין, ושם גם הושפע מ"[[יעקב יצחק מפשיסחה|היהודי הקדוש מפשיסחה]]". בשנת [[תקע"ה]] ([[1815]]) נפטרו שלושת רבותיו, והוא פנה לרבי [[שמחה בונים מפשיסחה]], תלמידו וממלא מקומו של היהודי הקדוש, ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. עד מהרה התבלט בחצרו של ר' שמחה בונים.
 
לאחר פטירתו של רבי שמחה בונים, בשנת [[תקפ"ז]] ([[1827]]) התפלגו החסידים. רובם, בראשות רבי [[יצחק מאיר אלתר]] ורבי [[חנוך הניך מאלכסנדר]] הכתירו את רבי [[מנחם מנדל מקוצק]], וחלק אחר פנה לרבי יצחק שיכהן כאדמו"ר. רבי יצחק סירב ותמך ברבי [[אברהם משה מפשיסחה]], בנו של רבי שמחה בונים. באותה תקופה התקבל לרב בעיירה [[גוברטשוב]]{{אנ|Gowarczów}}. בהמשך נטש את הרבנות ועבר לכפר [[רודה (כפר)|רודה]], שהיה בחכירתה של [[תמר'ל ברגסון]], שאצלה עבד.
 
שנתיים לאחר פטירת רבי שמחה בונים נפטר גם רבי אברהם משה, וחסידיוורבי דרשויצחק ניסה לשכנע את החסידים לקבל את מנהיגות רבי [[מנחם מנדל מקוצק]]. חסידיו סירבו ודרשו שהוא יכהן באדמו"רות וכך היה. הוא עזב את רודה עקב מחלוקת, ועבר לוורקא, שם הקים את חצרו, פתח בית מדרש, והעמיד אלפי תלמידים וחסידים.
 
חלק ניכר מפעילותו הקדיש לענייני הציבור, ולמאבק ב[[השכלה]]. בשנת [[1846]] נפגש עם [[משה מונטיפיורי]] יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר וניסה לשכנעו להצטרף למאבק כנגד [[גזירת הלבוש|גזירות על הלבוש היהודי.]]
 
רבי יצחק עמל להחדיר בחסידיו ובתלמידיו ענווה, אחדות ואהבת רעים כדרך שקיבל מרבו רבי [[דוד מלעלוב]], תוך שהוא עוסק במיסטיקה קבלית וצירופי אותיות השם. לדבריו גם הרוע הוא חלק מהבריאה ומהתוכנית האלוהית ואין האדם צריך לחוש עצמו כקורבן אלא כשותף של הבורא. לדבריו על האדם לצאת ממצב הפחד ובעזרת אמונה בעצמו ובאלוהים לשנות את העולם. אם בני האדם יעשו כך, תהייה אפשרות לקיומה של ממלכת השמיים על פני האדמה והמשיח יגיע.
 
עבודת האל של חסידי וורקא הייתה משולבת בשירים, בנגינה, בריקודים ובשתיית משקאות חריפים. חסידי וורקא נודעו לכל כ'אמני השתיה' (החריפה) שכן נהגו להסב יחדיו בכל הזדמנות וללגום לחיים, על פי מאמר חז"ל: "גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות".
 
נפטר ביום טוב [[אחרון של פסח]] תר"ח ונקבר בבית הקברות בוורקא. מעט מדברי תורתו וסיפורים אודותיו כונסו לספר '''אהל יצחק'''.
 
אחר פטירתו מילא את מקומו רבי [[שרגא פייבל מגריצא]], וחצי שנה לאחר מכן, עם פטירתו, פנו החסידים אל בני רבי יצחק. רוב החסידים בחרו בבנו הצעיר רבי [[מנחם מנדל קאליש]], מכונהתלמידו 'הרבישל הצעיר'[[מנחם מוורקאמנדל מקוצק|האדמו"ר מקוצק]], שהיה שתקן וצנוע. חלק קטן בחר בבנו הבכור, שהיה מפורסם כתלמיד חכם, רבי [[יעקב דוד קאליש]], שכיהן ב[[אמשינוב]], וממנו יצאה [[חסידות אמשינוב]]. כמו כן החל לכהן תלמידו רבי [[יעקב אריה מרדזימין]].
 
מלבד שני בניו, היו לו עוד לפחות ארבע בנות: צפורה אשת הרב צבי מרדכי בונהורד (בנו של רבי [[אברהם משה מפשיסחה]]), דבורה אשת הרב אהרן זקהיים מנדרזין{{אנ|NADARZIN}}, שרה חוה אשת הרב ישראל צבי ובלומא אשת הרב אברהם מאיר מושקט מ[[ביאלובז'גי|ביאלוברזיג]] (בן רבי [[דן יונגרלייב]] מ[[חסידות ראדוויל|ראדוויל]]).