חקיקה פרסונלית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מאפיינים: הוספת הדוגמה המוכרת ביותר
שורה 2:
 
==מאפיינים==
לעיתים רחוקות חוק פרסונלי נוקב במפורש בשם האדם או הגוף שהחוק עוסק בו. דוגמההדוגמה המובהקת ביותר לכך היא חוק הנשיא חיים ויצמן (גמלה ועזבון), התשי"ג-1953{{הערה|{{חוק בכנסת|150125|חוק הנשיא חיים ויצמן (גמלה ועזבון), התשי"ג-1953|משני}}}}, המכונה גם "חוק [[ורה ויצמן|ורה וייצמן]]", הקובע כי "לוירה ווייצמן, אלמנתו של נשיא המדינה המנוח חיים ווייצמן, תשולם מאוצר המדינה גימלה כל ימי חייה". דוגמה נוספת היא חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969,{{הערה|{{ויקיטקסט חוק|חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969}}}} המעניק [[הטבת מס|הטבות מס]] ל[[החברה לישראל|חברה לישראל]] בלבד. בדרך כלל גם חוק פרסונלי מנוסח בצורה כללית, כמקובל בחוקים, אך גלוי וידוע שהוא בא להתמודד עם מקרה ספציפי, הנוגע לאדם יחיד או לגוף יחיד.
 
מקרה מובהק של חקיקה פרסונלית, שעל אף ניסוחה הכללי ידוע בוודאות שהיא נוגעת לאדם אחד בלבד, משום שהחוק מתייחס רק לאירועי העבר, הוא חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון,{{הערה|[https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=LawReshumot&lawitemid=174513 חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון, התש"י-1950], באתר הכנסת}} שנתן [[חקיקה רטרואקטיבית|תוקף למפרע]] למינויו של הרב [[שמחה אסף]], ביולי [[1948]], ל[[שופט]] ב[[בית המשפט העליון]], על מנת לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, אף שלא היה בעל הכישורים שנקבעו בחוק למשרה זו. החוק זכה לכינוי "חוק הרב אסף".{{הערה|[[שמעון שטרית]], '''על השפיטה - מערכת הצדק במשפט''', [[ידיעות ספרים]], 2004, עמ' 82–83}}