אמוניה – הבדלי גרסאות

בראשית המאה ה-20 החלו המדענים הגרמניים [[פריץ הבר]] היהודי ו[[קארל בוש|קארל בּוֹש]] בפיתוח של [[תהליך הבר-בוש|שיטה סינתטית לייצור של אמוניה]]. האבר ובוש ביקשו להשתמש בשני חומרי גלם זולים ונפוצים לייצור אמוניה ([[חנקן]] - שמקורו מהאוויר ו[[מימן]] - שמקורו מהמים או ממקורות פחמניים כגון [[גז טבעי]], [[נפט]] ו[[פחם]]). הקושי הגדול בייצור האמוניה היה ב[[אדישות כימית|אדישות הכימית]] הגבוהה של החנקן שנובע מקיומם של שלושה [[קשר קוולנטי|קשרים קוולנטים]] המחברים בין שני אטומי חנקן. הבר ובוש הבינו שעל מנת להתגבר על בעיה זו ועל מנת להשיג שליטה מלאה על קינטיקת התגובה לייצור האמוניה, יש צורך בתכנון [[ריאקטור כימי]] בו יופעלו תנאי [[לחץ]] ו[[טמפרטורה]] אידיאליים להתרחשות התגובה ובמציאת [[זרז|זרז כימי]] מתאים שיאפשר את הורדת [[אנרגיית שפעול|אנרגיות השפעול]] הגבוהה הנדרשת להתרחשות התגובה.