בית הכנסת החורבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט: הסרת קובץ:בית_הכנסת_חורבה_בירושלים_Hurva_Synagogue_by_Yitzhak_Frenkel_יצחק_פרנקל.jpg - נמחק מוויקישיתוף ע"י Krd עם הסיבה: No ticket permission since 22 November 2023 |
אין תקציר עריכה תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד קישורים לדפי פירושונים |
||
שורה 55:
בראשית ה'תקצ"ז ([[1837]]) הושג רישיון הבנייה המלכותי ('[[פירמאן]]') מ[[מוחמד עלי (שליט מצרים)]]{{הערה|1=[[אריה מורגנשטרן]], (2010). ההיסטוריה של בית כנסת "החורבה". בתוך: הנ"ל וראובן ק. גפני (עורכים), '''החורבה - שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים''' ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי.}} לבנייתו מחדש של בית הכנסת. שנה קודם נחנך במקום [[בית הכנסת מנחם ציון]] שנוסד על ידי רבי [[אברהם שלמה זלמן צורף]], בסיוע אישים נוספים כמו רבי [[יונה משה נבון]], והיה לבית הכנסת האשכנזי הראשון בירושלים בעת החדשה.
הגביר ה[[עשיר]] שעסקיו חבקו עולם [[אמזלג|יוסף אמזלג
ביולי 1855 ביקר [[משה מונטיפיורי]] בירושלים ומסר לקונסול הבריטי, [[ג'יימס פין]], את פירמאן הסולטן לבניית בית הכנסת "החורבה". לאחר מכן הוצג מונטיפיורי עם תעודותיו לפני הפחה באופן רשמי, וזה נעמד כאשר הפירמאן הוקרא בקול על ידי המזכיר הרשמי, ובסוף הקריאה הצדיע לו.{{הערה|ג'יימס פין, '''עתות סופה''', עמ' 496-495.}}
שורה 63:
האיש שהיה אחראי על הבנייה הפיזית של בית הכנסת היה [[זאב וולפנזון]] שפעל בכמה תפקידים: הן כמפקח ו[[גזבר]] ההוצאות וההכנסות על הבניין, והן כמנהל העבודה הראשי על בניית בית הכנסת הגדול מתחילת הבנייה ועד סופה. לבניין נאספו תרומות רבות בישראל ומחוצה לה, חלקן הגדול נאסף בידי זאב עצמו בפעילותו המגוונת כ[[שד"ר]]. כל פעילותו להקמת בית הכנסת במשך כ־8 שנים נעשתה בהתנדבות וללא קבלת תמורה כספית (הערכתו של החוקר לונץ שעבר על פנקסו של וולפזון). עם זאת, סבל רבות ביחד עם שותפו [[יוסף יואל ריבלין]] {{דרושה הבהרה|יואל יוסף ריבלין נולד רק בשנת 1889. כיצד ייתכן שהוא סבל מהתקפות 30 שנה לפני שהוא נולד?}} מתלונות על ניהול כספי לקוי של הבנייה מצד נרגנים. בשנת [[1859]] נשלח כ[[שד"ר]] ל[[הודו]] ול[[אוסטרליה]] [[יעקב ספיר]], על-מנת לגייס כספים נוספים לבניית בית הכנסת. פעילים בבניה היו גם ר' הלל שרלין ור' [[אליהו שלמה זלמן בסאן]]. האחרון אף עשה זאת תוך סיכון חייו וגם נפצע בהתנפלות ערבים.{{הערה|החורבה, עמ' 106. בנתיב חיי, עמ' 65. עטרה ליושנה, עמ' 42.}}
לאחר הקמת בית הכנסת, אולם בטרם הוגבהו קירותיו עד לגובה בו הוצבה מאוחר יותר כיפתו, נערכה בו תפילת-הודיה לאות הכרת תודה לממשלת בריטניה על עזרתה בקבלת האישור להקמתו. הקונסול הבריטי, [[ג'יימס פין]], הוזמן לתפילה והושב אל שולחן בין בימת הקריאה לארון הקודש. התפילה הראשונה בבית הכנסת הייתה תפילת "[[תפילה לשלום המלכות|הנותן תשועה למלכים]]", תפילה המתייחסת בדרך כלל לשליט האזור שבו היא נאמרת, אולם השמות שנזכרו בה היו של [[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת]] ומשפחתה, ולא שמו של [[סולטאן עות'מאני|הסולטאן העות'מאני]] שהיה שליט [[האימפריה העות'מאנית]] והארץ באותה עת. לאחר מכן באה תפילה לחיי הקונסול ומשפחתו. לאחר התפילות הושרו זמירות בעברית ובהן מזמורי תהילים והפיוט "[[אדון עולם|אדון עולם אשר מלך]]". לאחר הטקס הדתי, הוגש כיבוד ונוגנה מוזיקה על ידי [[קלרינט]]
אחד התורמים הגדולים ביותר להקמת בית הכנסת החורבה היה [[יהודי]] מ[[בגדאד]] [[עשיר]] ו[[נדבן]] בשם [[יחזקאל ראובן]]. מעל פתחו של אולם התפילה הייתה קבועה כתובת ששבחה את יחזקאל ראובן על שתרם
ב[[כ"ד באלול]] [[ה'תרכ"ד|תרכ"ד]] ([[1864]]) ערב [[כ"ה באלול]] יום [[בריאת העולם]] נחנך בשנית בית כנסת במבנה גדול ומפואר שנקרא "בית הכנסת בית יעקב בחצר חורבת רבי יהודה החסיד", אך שמו העממי לדורות השתמר כ"בית הכנסת החורבה".
באותו היום הייתה שמחה גדולה בקרב יהודי ירושלים, וכפי שמתאר זאת [[יוסף ריבלין]] בעיתון [[המגיד]]:{{הערה|המגיד, שנה שמינית גיליון 42.}}
| |||
