יהדות רפורמית – הבדלי גרסאות

ה[[פלורליזם]] המובנה והחשיבות המכרעת שהיא מייחסת לבחירה האישית מקשים על הגדרה פשטנית של היהדות הרפורמית. ענפיה כולם רואים את המורשת היהודית כפרי תהליך התפתחות מתמיד לאורך ההיסטוריה. הם מאפשרים ואף מחייבים שינויים נוספים, ודוחים כל מערך קבוע של אמונות, חוקים או טקסים. הגדרה חד-משמעית נעשתה מורכבת במיוחד בעיקר מאז [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]], כשהתנועה בארצות הברית עברה למדיניות "אוהל גדול" (Big Tent) שביכרה קבלה של ציבור רחב ככל האפשר על נחרצות רעיונית.{{הערה|ראו על כך במיוחד: Dana Evan Kaplan, '''The New Reform Judaism: Challenges and Reflections''', University of Nebraska Press, 2013. עמ' 7, 315.}} הלך רוח זה חפף בערך למעבר מ"רפורמה קלאסית" ל"יהדות הרפורמית החדשה" או "נאו-רפורמה" בכל העולם. בעוד שהתקופות המוקדמת וה"קלאסית" בתולדות הזרם התאפיינו בהתרחקות מהמסורות המקובלות ובהשמטה או שינוי של פרטים רבים, ה"חדשה" ניחנה בניסיון להכליל את חלקם מחדש במסגרת העקרונית שגובשה קודם. לתמורה זו לא נלווה גיבוש של השקפה מקיפה חדשה או זניחת הקיימת, אלא בעיקר בעמימות רעיונית. ההנהגה נמנעה מלקדם קו אחיד, והניחה למגוון עמדות להשתרר.{{הערה|שם=נאו|Contemporary Debates, עמ' 136-142.}}