יהדות ארצות האסלאם – הבדלי גרסאות

{{מפנה|יהדות המזרח|כינוי בחברה הישראלית לחלק גדול מהעולים מארצות האסלאם וצאצאיהם|מזרחים}}

 

במאות הראשונות לאחר כיבושי האסלאם התגוררו מרבית היהודים ב[[בבל]], [[ממלכת פרס|פרס]] ו[[ארץ ישראל]]. מ[[המאה ה-9]] החלו תנועות [[הגירה]] נרחבות מערבה ל[[מצרים]], ארצות ה[[מגרב]] ו[[ספרד]]. שינוי זה העביר את מרכז הכובד היהודי לשם בסביבות המאה ה-11. [[תור הזהב של יהדות ספרד]] היה עידן פורח במיוחד, שנגדע עם עליית פלגים מוסלמיים, השלמת ה[[רקונקיסטה]] ולבסוף, [[גירוש ספרד]]. רבים מהגולים השתקעו בארצות [[צפון אפריקה]] וברחבי [[האימפריה העות'מאנית]] והצליחו בתהליך ארוך להשליט לבסוף במרבית המקומות (למעט [[יהדות תימן]]) את נוסחי תפילתם, פסיקתם ההלכתית ומנהגיהם: אף כי יוצאי ספרד וצאצאיהם היו מיעוט קטן במרחב זה – הם נודעו כ"ספרדים טהורים" או "ספניולים" לצורך ההבחנה – הדומיננטיות של דרכם הביאה לכך שמן המאה ה-19 לערך כונו מרבית יהודי ארצות האסלאם "ספרדים".{{הערה|[[אריאל פיקאר]], '''להחזיר עטרה ליושנה: משנתו של הרב עובדיה יוסף''', עמ' 40–42}} באותה מאה החלה הגירה של יהודי ארצות האסלאם לעבר [[צפון אמריקה]] ו[[דרום אמריקה|דרומה]], [[מערב אירופה]] וארץ ישראל. סיום ה[[קולוניאליזם]] האירופאי והקמת [[מדינת ישראל]] הביאו להפחתה דרסטית במספרם. המהגרים לישראל, שבאו מרקעים שונים ומגוונים מאוד, התגבשו למגזר [[סוציולוגיה|סוציולוגי]] מובחן המכונה "[[מזרחים]]", כקטגוריה מקבילה למגזר ה"[[אשכנזים (ישראל)|אשכנזי]]".