מרדכי לייפר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה, ניסוח, הגהה תגיות: שוחזרה עריכה חזותית |
ניסוח, ניסוח תגיות: שוחזרה עריכה חזותית |
||
שורה 37:
נישא לחיה בת רבי [[שמואל שמעלקא טויבש]] רבה של [[יאשי]], בנו של הרב [[אהרן משה טויבש]], לאחר פטירתה ב[[ח' בתשרי]] [[ה'תרנ"ב|תרנ"ב]] נישא לפריידא, אלמנת רבי גרשון מ[[אולנוב (פולין)|אולינוב]].
עם התמנותו לאדמו"ר לאחר נישואיו, עבר לנדבורנה שם שימש אביו כאדמו"ר. כיוון שאחיו שימש גם הוא כאדמו"ר בנדבורנה, עבר להונגריה ושם שימש כאדמו"ר במקומות שונים ובהם בקיביושד ב[[הונגריה]] וב[[חוסט]]. מחוסט עבר ל[[בושטינה]], היה מגדולי האדמורי"ם בתקופתו שמו נודע כצדיק ובעל מופת גדול ואלפים נהרו מכל רחבי אירופה עד ליום פטירתו,
* היה מתפלל תפילת שחרית מאוחר מאד והרבה פעמים היתה התפילה מתמשכת אל תוך הלילה.
* חלק ניכר בעבודת קודשו הייתה הכנסת אורחים, לתת ליהודים לאכול .
* כל השבוע היה סגור בתוך ביתו וכל החלונות היו מוגפים כי אמר שאינו יכול לסבול את האויר הגשמי של העולם.
* היה מדליק מאות נרות כל יום - לפני כל תפילה הדליק 160 נרות וכן לפני כל קיום מצוה היה מדליק הרבה נרות.
* היה נוסע מחוץ לעיר רק בערב שבת אחר חצות ואמר שאז האויר מזדכך קצת ויכול לסובלו.
* היה מדבר על עצמו בגוף שלישי כגון:מרדכי'לה אמר..., מרדכי'לה ראה בשמים, וכדומה.
* הקפיד שכל מאכליו וכל בגדיו יכינו רק אנשים או נשים בטהרה, והיה מרגיש אם הכינו אותם בימי טומאה.
היה מכניס אורחים גדול והתבטא "מרדכלי'ע מצא פינה בשמים ומילא אותה חלות ובשר ליהודים" וכן ""אויף דעם הימל פעלט נישט תהלים וקדושה ושערי ציון וגמרא, וואס דען פעלט דארט אויס? בארשט מיט ברויט!" דהיינו ליתן מאכל ומשתה ליהודים, ו"כי בשביל ליתן אכילה ושתיה ליהודי מותר להפסיק אפילו בין 'גאל ישראל' לשמונה עשרה".
על קברו הוקם הכנסת אורחים, בית מדרש ומקווה טהרה. לציונו נוהרים אלפים בכל מהלך השנה ובפרט ב[[תשעת הימים]] שהבטיח ישועות לעולים לקברו.
| |||