כוח קוריוליס – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Dechales-Coriolis-Cannon.jpg|ממוזער|ימין|איור מתוך החיבור ''קורס במתמטיקה ארצית'' (משנת 1674) של דשאלדקלס, המראה כיצד פגז אמור להיות מוטה לימין המטרה שלו על כדור הארץ המסתובב, זאת מאחר שהתנועה ימינה של הפגז מהירה יותר מזו של המגדל.]]

[[קובץ:Dechales-Coriolis-Tower.jpg|ממוזער|שמאל|איור מתוך החיבור ''קורס במתמטיקה ארצית'' (משנת 1674) של דשאלדקלס, המדגים כיצד כדור אמור ליפול ממגדל גבוה על כדור הארץ המסתובב. צמרת המגדל נעה מהר יותר מבסיסו, כך שכאשר הכדור נופל, בסיס המגדל נע אל הנקודה ''I'', אולם הכדור, שלו מהירות לכיוון מזרח של צמרת המגדל, משיג את בסיס המגדל ובסופו של דבר נוחת מזרחית יותר ביחס לבסיס, בנקודה ''L''.]]

המדען האיטלקי ג'ובאני בטיסטה ריצ'ולי ועוזרו [[פרנצ'סקו מריה גרימלדי]] תיארו את האפקט בקשר לארטילריה בחיבורם "''אלמגסט חדש''" מ-1651 (שם המתייחס לספר [[אלמגסט]], שנכתב במאה השנייה לספירה), בכותבם שסיבוב כדור הארץ אמור לגרום לפגז תותחים הנורה לכיוון צפון להיות מוסט מזרחה. ב-1674 [[קלוד דשאלדקלס|קלוד פרנסואה מילייה דשאלדקלס]] תיאר בחיבורו "''קורס במתמטיקה ארצית''" כיצד סיבוב כדור הארץ אמור לגרום להסטה במסלולם של גופים נופלים וקליעים הנורים לכיוון אחד מהקטבים של כדור הארץ. ריצ'ולי, גרימלדי ודשאלודקלס תיארו את האפקט כחלק מטיעון נגד המערכת ההליוצנטרית של [[קופרניקוס]]. במילים אחרות, הם טענו ש[[סיבוב כדור הארץ]] אמור ליצור את האפקט, כך שכישלון לזהות אותו מהווה עדות לנייחותו של כדור הארץ. משוואת התאוצה של קוריוליס נגזרה לראשונה על ידי [[לאונרד אוילר|אוילר]] ב-1749, והאפקט תואר גם במסגרת משוואות הגאות של [[פייר-סימון לפלס]] ב-1778. נקודת ציון נוספת היא האנליזה המתמטית של מסלולם של גופים המופלים ממגדל גבוה, שבוצעה על ידי [[קרל פרידריך גאוס]] ולפלס ב-1803. אחת התוצאות של הניתוח הזה היא חישוב תאורטי של הסטייה המזרחית של עצם המופל ממגדל ב[[חצי הכדור הצפוני]].