|
במהלך המלחמה ספגו הכוחות הצבאיים של היישוב היהודי בארץ ישראל (ממאי 1948 [[צבא הגנה לישראל]]) והאוכלוסייה האזרחית היהודית, יותר מ-6,000 הרוגים, כאחוז מכלל האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל עם פרוץ המלחמה. הכוחות הצבאיים הערביים שהשתתפו במלחמה, וערביי ארץ ישראל, ספגו אף הם אבדות ניכרות. במהלך המלחמה נאלצו מאות אלפי תושבים [[פלסטינים|ערבים]] לעזוב את בתיהם בנסיבות שונות, ו[[בעיית הפליטים הפלסטינים|הפכו לפליטים]], ומאות [[כפר]]ים ערביים ננטשו או נחרבו. לאחר המלחמה נאסרה חזרת רוב{{הערה|בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, (תרגום מאנגלית: ארנון מגן), תל אביב: הוצאת עם עובד, תשנ"א 1991}} הפליטים הערבים לבתיהם, על ידי ממשלת ישראל. אירועים אלה כונו על ידי הערבים בשם "[[הנכבה]]" (ב[[ערבית]]: النكبة - "האסון"). ערב המלחמה, במהלכה ולאחריה נקמו המימסדים של מדינות ערב בהכוונת [[הליגה הערבית]] את תקומת מדינת ישראל ותבוסתן בקרב בקהילות היהודיות ב[[ארצות ערב]], ומאות אלפי היהודים שחיו בהן אלפי שנה היו [[פליטים יהודים ממדינות ערב|לפליטים]] חסרי כל שרכושם [[הלאמה|הולאם]].
GG
==שמות המלחמה==
המלחמה קרויה בשמות שונים. בישראל היא נקראת "מלחמת תש"ח", "מלחמת העצמאות", "מלחמת הקוממיות" או "מלחמת השחרור", ואילו בפי הערבים היא מכונה "מלחמת 1948" או "אסון 1948" ([[הנכבה]] של 1948){{הערה|{{קתדרה|[[יוסי בן-ארצי]]|על ההיסטוריוגרפיה של מלחמת העצמאות|65.1|65, תשרי תשנ"ג}}}}. בשפות אחרות יש המכנים אותה "המלחמה הישראלית-ערבית 1948", או בשמות דומים. השם הנפוץ ביותר מכוון לתוצאה הישירה של המלחמה - עצמאות ישראל: "מלחמת העצמאות".
בשנות ה-50 ביקש [[דוד בן-גוריון]] לקרוא למלחמה "מלחמת הקוממיות", ובכך להדגיש את התקומה ההדרגתית של האומה בהתאם ל[[אתוס]] [[ציונות מעשית|הציונות המעשית]] בה דגלה מפלגת השלטון ([[מפא"י]]). [[מנחם בגין]], לעומתו, העדיף את "מלחמת השחרור", שם המאזכר את מאבק המחתרות בבריטים. גם בגין וגם בן-גוריון לא קיבלו את מבוקשם, והרוב השתמשו לציון המלחמה בשם "מלחמת העצמאות" - למשל, בעת בחירת שמות רחובות לצורך הנצחתה{{הערה|{{ynet|[[נעמה סיקולר]]|רחובות העצמאות - חלק ממאבק רחב על עיצוב התודעה הישראלית|3390816|22 באפריל 2007}}}}. בעיתונות התקופה שימשו שלושת השמות בערבוביה{{הערה|ראו למשל {{דבר||העם מתיחד עם זכר גיבוריו משחרריו|19530420|41}}; {{דבר||היום יתייחד היישוב עם זכר חללי מלחמת השחרור|19540505|4}}}}{{הערה| החוקרים הישראלים מאיר זמיר, במספר מאמרים שפרסם החל מ-2014, ו[[עזרא נשרי]] בעבודת הדוקטורט שלו משנת 2016 ובספרו '''הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור הישראלית''', מ-2019, טענו, על סמך מסמכים שנמצאו בארכיונים צרפתיים ובריטיים, שהערכת ההנהגה הישראלית בזמן האירועים, כי בריטניה היא שדחפה את מנהיגי ערב לפלישה לשטח ארץ ישראל ב-1948, ושהם פעלו במידה רבה כשליחיה, הייתה נכונה. כלומר, ישראל ניהלה למעשה מלחמה אנטי-קולוניאלית ברמה האסטרטגית - נגד בריטניה. בכך הם מצדיקים במבט מחודש את השימוש בשם "מלחמת השחרור". החוקר הראשון שהעלה טענה זו היה אילן אסיה בספרו '''מוקד הסכסוך''' מ-1994.}}.
בקרב חוקרים ישראלים צעירים רווח המינוח "מלחמת תש"ח" בגלל היותו פחות טעון פוליטית. עם זאת, יש חוקרים, כמו דוד טל{{הערה|{{עיונים|דוד טל|מי בלם את המצרים במלחמת 1948?|10|4|כרך 10 (2000)}}}} ובמיוחד "[[ההיסטוריונים החדשים]]", המעדיפים להשתמש בשם "מלחמת 1948". [[מרדכי בר-און]] טוען שגם שם זה {{ציטוטון|נשמע ב[[עברית]] מתריס ואין הוא נמלט ממטען אידאולוגי בכיוון הפוך.}}
מחלוקת נוספת נתגלעה בין החוקרים לגבי שלב המלחמה הראשון, עד לסיום [[המנדט הבריטי]]; ישנם חוקרים (כמו [[בני מוריס]]) המכנים שלב זה "מלחמת אזרחים", בעוד אחרים כינו אותו "המלחמה הבין–קהילתית". זאת משום שהשלטון ומנגנוני הביטחון הרשמיים היו בריטיים, רוב הלחימה התנהלה בין כוחות בלתי סדירים של הצדדים היריבים המקומיים, והיו לה מאפיינים רבים של [[מלחמת אזרחים]]. עם זאת, יש הרואים בעייתיות גם במינוח זה, כיוון שמראש לא הייתה זהות לאומית אחת לצדדים הניצים. לכן,
יש המעדיפים שימוש במינוח שלב זה כ"המלחמה הבלתי סדירה".
==רקע==
|
