תסמונת סטוקהולם – הבדלי גרסאות

ההסבר ה[[פסיכוביולוגיה|פסיכוביולוגי]] לתופעה טוען שהיחס החיובי ששבוי מפגין כלפי השובה אינו תוצאה של מנגנוני הגנה בלתי מודעים, אלא של נסיונות [[התפייסות|פיוס]] שמטרתם להרגיע את השובה. נסיונות הפיוס האלה מהווים אסטרטגיה [[הסתגלות אבולוציונית|אדפטיבית]], שכן הם מקטינים את הסיכון שהשובה יפגע בשבוי.<ref name=":1" /> נסיונות פיוס כאלה אופייניים לא רק לבני אדם, אלא הם גם תגובה נורמלית של חיות אחרות ממחלקת היונקים ללכידה או כליאה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Chris Cantor, John Price|שם=Traumatic Entrapment, Appeasement and Complex Post-Traumatic Stress Disorder: Evolutionary Perspectives of Hostage Reactions, Domestic Abuse and the Stockholm Syndrome|כתב עת=Australian & New Zealand Journal of Psychiatry|כרך=41|שנת הוצאה=2007-05|עמ=377–384|doi=10.1080/00048670701261178|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1080/00048670701261178}}</ref>הסבר זה מגיע ממנגנון אינסטנקטיבי אשר מבוסס על כניעה ו"התרפסות" מגננתית (figh, flight or fawn).