אתיופיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: ביטול עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
מאין תקציר עריכה
תגית: שוחזרה
שורה 79:
במהלך שלטון הקיסר [[סוסוניוס, קיסר אתיופיה|סוסוניוס]], שבישר על תחילת שלטונו של [[השושלת הגונדרית|ענף גונדר]], התחוללה [[מלחמת אזרחים]] בין נאמני [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית]] לבין תומכי [[הכנסייה הקתולית]]. המלחמה, שהחלה ב[[המרת דת]]ו של הקיסר לקתוליות, גרמה למותם של אלפים. בנו של סוסוניוס, [[פאסילידס, קיסר אתיופיה|פאסילידס]], גירש את האירופים ([[פרנג'ים]]) שגרמו למלחמה, והתחיל את [[תקופת התחייה האתיופית|תקופת הרנסאנס האתיופית]], שבה חלו תמורות בתרבות האתיופית. במהלך סוף התקופה פרצו סכסוכים אתניים בין האורומו ה[[מוסלמים]] לבין ה[[חבשים]] ה[[נוצרים]] על השלטון באימפריה. ה[[ראס]] [[מיכאל סהול]] נקרא לתווך בין הצדדים, אך הפך בפועל לראש הקבוצה הנוצרית, ובעקבות כך הוא שלט על אתיופיה ביד רמה ורצח את הקיסר הפרו-אורומו [[יואס הראשון, קיסר אתיופיה|יואס הראשון]]. בנקודה זו התחילה [[תקופת השופטים האתיופית]], המאופיינת בהתרופפות המשטר הקיסרי ובעליית מצביאים מקומיים. מסוף [[המאה ה-18]] שליטי אתיופיה [[דה פקטו]] היו סגני הקיסרים מ[[שושלת יג'ו]]. התקופה הסתיימה כאשר [[קאסה היילו]] החליט [[איחוד אתיופיה|לאחד את אתיופיה]] תחת מנהיגותו, והצליח לכבוש ולהביס את השליטים המחוזיים השונים, ובסופו של דבר הפך קאסה לקיסר [[תוודרוס השני, קיסר אתיופיה|תוודרוס השני]].
 
תוודרוס הצליח לאחד את אתיופיה, לשמור על [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית]] תחת מרותו והיה הקיסר המודרני הראשון של האימפריה. כאשר נכנס לעימות עם הבריטים הוביל הדבר ל[[המשלחת הצבאית לאתיופיה (1868)|מלחמה האנגלו-אתיופית]] ולהתאבדות הקיסר. לאחר מותו החלה תקופה קצרה של אי-ודאות בקשר לשלטון תחת הקיסר הזגאווי [[תקלה גיורגיס השני, קיסר אתיופיה|תקלה גיורגיס השני]], אולם בהמשך עלה לשלטון הקיסר ה[[יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה|יוהנס הרביעי]]. האימפריה האתיופית הצליחה לנצח בשלוש מלחמות גורליות: הראשונה - [[מלחמת מצרים-אתיופיה]], השנייה - הקרבות כנגד האיטלקים והשלישית - [[מלחמתסכסוך סודאןאל-אתיופיהפשאגה]], שגרמה למותו של הקיסר. לאחר מות הקיסר עלה לכס הקיסרות מלך [[שאווה]] [[מנליק השני]], שהתחיל לבסס את שלטון אתיופיה בקרן אפריקה. תחת שלטונו האימפריה התפשטה מזרחה, מערבה ודרומה, תוך שיתוף פעולה עם מדינות אירופה, ש[[המירוץ לאפריקה|השתלטו על שטחים נרחבים באפריקה]], תוך כדי שאתיופיה הגדילה תוך כדי כך את שטחה על חשבון מדינות ושבטים מקומיים וסיפחה אזורים נרחבים, עד כי שטחה גדל פי ארבעה. כך הפכה האימפריה האתיופית למדינה האפריקנית היחידה שהשתתפה במירוץ לאפריקה. תוך כדי כך החלה אתיופיה תהליך של מודרניזציה, והיא התחילה להוות איום על שלטון המדינות האירופאיות באזור. לאחר ניצחון האתיופים ב[[המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה|מלחמה כנגד האיטלקים]] חדלה אירופה לזלזל בכוח האתיופים, והפכה לספקית נשק לאימפריה עצמה.
 
לאחר מותו של מנליק השני הוא ציווה שנכדו [[ייאסו החמישי|ליג' ייאסו]] ישב על כס המלוכה, אולם לליג' ייאסו היה רקע מוסלמי מצד אביו שרצה להחליש את הצמרת האתיופית, והוא נתן עדיפות למחוזות של אתיופיה במטרה להחליש את השלטון המרכזי. כמו כן הוא הימר על התחזקות האסלאם ושיתף פעולה עם [[סודאן]] ו[[האימפריה העות'מאנית]]. אולם בעקבות כך הוא הודח על ידי האליטה הנוצרית - שואנית באתיופיה, ובשנת [[1916]] עלתה לשלטון [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]], בתו של מנליק, ו[[ראס טפרי]] הוכרז כיורש העצר. באפריל [[1930]] נפטרה זאודיתה,{{הערה|{{הארץ1||מתה מלכת חבש|19300406|14}}}}ובנובמבר של אותה שנה ראס טפארי מקונן תפס את כס הקיסרות{{הערה|{{דבר||"מלך המלכים" וקיסר חבש|19301104|8}}}} ואימץ לעצמו את השם [[היילה סלאסי]].