|
#הפניה [[גטו וילנה]]
{{מחנה ריכוז
|שם=גטו וילנה
|תמונה=[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-B10160, Wilna, Juden, litauischer Polizist (freigestelltes Bild).jpg|250px]]
|כיתוב=[[משטרת העזר הליטאית|שוטר ליטאי]] ויהודי וילנה עם [[הטלאי הצהוב]], יולי 1941
|סוג=[[גטאות בשואה|גטו]]
|שם בשפת המקור=
|מחוז=
|שמות אחרים=
|מחנות נלווים=
|תאריך הקמה=[[6 בספטמבר|6]] וב-[[7 בספטמבר]] [[1941]]
|תאריך סגירה=[[23 בספטמבר]] 1943
|תאריך שחרור=
|מפקדי המחנה=
|צבא משחרר=
|מספר אסירים בשיא=
|השתייכות האסירים=יהודים, יהודים מומרים, בני זוג של יהודים
|מספר הנספים=
|מספר תאי גזים=
|מספר קרמטוריומים=
|שימור היסטורי=
|קואורדינטות=
|מפה={{מממו|ליטא|כיוון כתב=ימינה}}
|מפה מפורטת=
|אתר=
}}
[[קובץ:WW2-Holocaust-ROstland big legend.PNG|שמאל|ממוזער|350px|מפת מחנות ריכוז והשמדה באזור גטו וילנה]]
'''גטו וילנה''' היה [[גטאות בשואה|גטו]] גדול ב[[וילנה|ווילנה]] שב[[ליטא]] שהוקם על ידי [[גרמניה הנאצית|הנאצים]].
== היסטוריה ==
[[קובץ:Vilna1.jpg|ממוזער|שמאל|250px|רחוב ברובע היהודי הישן בווילנה, 29 במרץ 1926]]
[[קובץ:Zemaitijos str.jpg|ממוזער|רחוב בגטו וילנה]]
[[וילנה]] הייתה מרכז חיי הרוח ה[[יהדות|יהודית]] ב[[מזרח אירופה]] ואף כונתה בספרות העברית: "ירושלים דליטא". [[בין שתי מלחמות העולם]] היא הייתה תחת שלטון [[פולין]]. [[הצבא האדום]] נכנס לעיר ב[[ספטמבר]] [[1939]] והיא נמסרה לידי [[ליטא]].
אלפי פליטים יהודים החלו לזרום אליה. ב[[יולי]] [[1940]], בעקבות [[הסכם ריבנטרופ-מולטוב]], צורפה וילנה ל[[ברית המועצות]] והמשטר הגביל מאוד את היהודים בתחומי החינוך והכלכלה ויהודים רבים הוגלו ל[[רוסיה]].
ב-[[24 ביוני]] [[1941]] במסגרת [[מבצע ברברוסה]], נכנס ה[[ורמאכט|וורמאכט]] לווילנה, ומיד אחר כך נחטפו יהודים ל[[עבודת כפייה|עבודות כפייה]] והוטלו עליהם צווים והגבלות שונות, כמו ענידת [[טלאי צהוב]] ואיסור הליכה ברחובות.
החלו פרעות ופעולות השמדה של יהודים בשיתוף פעיל של ה[[ליטאים (עם)|ליטאים]].
במהלך קיץ 1941, רצחו ה[[נאצים]] ועוזריהם הליטאים יותר מ-35,000 מיהודי וילנה במבצעי חיסול מהיר.
===הקיום בגטו===
[[קובץ:Vilna4.jpg|ממוזער|שמאל|250px|מבנה בית הכנסת הגדול ו[[ספריית שטראשון]] בווילנה]]
[[קובץ:Ghetto Vilinus.gif|ממוזער|שמאל|250px|אנשי המחתרת של גטו וילנה: [[אבא קובנר]] עומד במרכז, [[ויטקה קמפנר]] ניצבת ראשונה מימין, [[רוז'קה קורצ'אק]] ניצבת שלישית מימין, [[יצחק אבידב|יצחק (פשה) אבידב]] כורע ובידיו מקלע. צולם עם שחרור וילנה ביולי 1944]]
[[קובץ:Torah scroll in memory of Vilna and Gluboki jews.JPG|250px|ממוזער|שמאל|[[ספר תורה]] לזכר יהודי וילנה ו[[גלובוקי]] ב"בית וילנה" בתל אביב]]
ב-[[6 בספטמבר|6]] וב-[[7 בספטמבר]] [[1941]] כינסו הנאצים את 38,000 ה[[יהודים]] שנותרו בווילנה (וכן מומרים לנצרות, יהודים מהורה אחד, ובני זוג של יהודים) בשני גטאות. פעולה זו התרחשה מיד לאחר "הפרובוקציה הגדולה" ב-[[2 בספטמבר]] כשיהודים פונו מבתיהם ו-3,700 מהם נטבחו. היהודים לא הורשו לקחת את חפציהם אלא רק מה שיכלו לסחוב בעצמם. קהל גדול צפה בהם צועדים לגטו.
השטח שהוקצה לגטו היה רובע יהודי ישן במרכז העיר. למפקד הגטו מונה [[פרנץ מורר]].
הנאצים פיצלו את האזור לשני גטאות לפי כוח העבודה של האנשים: ב"גטו 1" - שהו כ-29,000 נפש, ונועד לאלו שיכלו לעבוד ושהיו להם "אישורי עבודה". "גטו 2" - בו שהו כ-11,000 נפש, הורכבו משאר האסירים, בעיקר זקנים וחולים.
פיצול הקהילה היהודית לשני חלקים הקל על הנאצים לשלוט בקבוצה ולהוציא לפועל את תוכניתם. כמו בשאר הגטאות שהקימו הנאצים, גם בגטו וילנה שררו תנאי מחיה קשים מאוד, שגרמו [[מחלה|מחלות]] ומוות.
עד סוף [[דצמבר]] 1941 חיסלו הנאצים את "גטו 2", והשמידו את שוכניו במשלוחים ל[[פונאר]].
הם הצהירו על הישארותם של 12,000 יהודים ב"גטו 1", כדי לספק את צורכיהם הצבאיים והכלכליים.
בפועל נשארו בו כ-20,000 בני אדם. סביב הגטו ניצבו משמרות חיילים גרמנים ואנשי משטרת ליטא.
עד [[ינואר]] [[1942]] נשלחו מהגטו [[אקציה|אקציות]] (שילוחים להשמדה) אחדות שאורגנו בשיטתיות כדי להפחית את מספר היהודים.
התקופה בין ינואר 1942 למרץ [[1943]] נקראה "תקופת הסטביליזציה" (ייצוב), או "השקט היחסי", כשהרציחות ההמוניות צומצמו.
מדיניות ה[[יודנראט]], בראשות [[יעקב גנס]], הייתה לשמור בכל מחיר על סיכויי הישרדות הגטו. היודנראט בגטו נדרש להקצות אלפי יהודים לעבודת כפייה, כשכבר התעוררו חשדות שהם מובלים להשמדה וראו שאין ההולכים שבים. אנשי היודנראט מילאו את ההוראה משום שידעו שסירוב יביא להשמדת הגטו כולו, ונקטו בשיטת הצלה חלקית: הם בחרו להשמדה את היהודים הזקנים, החולים ואלו שסיכוייהם לשרוד היו הנמוכים ביותר. לאחר מכן שלחו יהודים צעירים ובריאים להשמדה.
בתחילה, אנשי היודנראט הקימו "גטו עובד" ופעלו ליצירת מקורות פרנסה, בתקווה שהיצרנות תעזור להמשך הקיום היהודי עם מעט [[אוטונומיה]]. כמו כן הוקמה מערכת אדמיניסטרטיבית לטיפול בבעיות ה[[רעב]], ה[[מגפה|מגפות]] וצפיפות הדיור, כולל [[בית תמחוי|בתי תמחוי]] ורשת [[חינוך]] לילדים ומבוגרים. הם הפעילו [[משטרה יהודית]] שתשליט סדר ותאכוף את החוק. הגרמנים שלטו על הגטו באותה תקופה באמצעות המשטרה היהודית בראשותו של גנס, שעליה נמתחה ביקורת מצד האסירים בטענות ליד קשה וחוסר התחשבות מצדם, בעיקר כדי לרצות את הגרמנים.
למרות תנאי המחיה הקשים מאוד, בגטו התקיימו חיי [[תרבות]] עשירים: ביוזמתו של גנס הוקמה קבוצת [[תיאטרון]] כחלק מתהליך ה"נורמליזציה" והשאיפה לשמור על צלם אנוש גם בתנאי הגיהנום של הגטו. <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/he/articles/general/eternal-jew.html|הכותב=בלהה שילה|כותרת=מעבר לתמונה: הצגת התיאטרון 'היהודי הנצחי' בגטו וילנה|אתר=יד ושם|תאריך=2019}}</ref> התיאטרון הצליח מאוד ותוך שנה אחת התקיימו למעלה מ-100 הצגות בפני אולמות מלאים. [[ספריית שטראשון]] המשיכה לפעול גם בשיא פעולות ההשמדה, ולאחר שנה היו רשומים בה 4,700 מינויים מתוך אוכלוסייה של כ-17,000 נפש. כמעט בכל [[ערב שבת]] התקיימו סימפוזיונים, נשפים ו"מסיבות תה" תרבותיות של חברי אגודות ה[[מורה|מורים]], ה[[סופר]]ים, ה[[מוזיקאי]]ם, ה[[שחקן|שחקנים]] וה[[צייר]]ים, שבהם הרצו על נושאים שונים, נאספו תעודות ומסמכים ל[[ארכיון]] על חיי הגטו והתקיימו אף [[תזמורת סימפונית]] ו[[מקהלה]].
קבוצה מתושבי הגטו, שכונתה "[[בריגדת הנייר]]", הסתירה מטמון גדול של פריטי [[יודאיקה|תרבות יהודית]] מהשמדה או גניבה מידי הנאצים, והבריחה ספרים, ציורים ופסלים מארכיון יהדות וילנה, כשהיא מסתירה אותם במקומות שונים בגטו ובסביבתו. חלק מאוצר זה נשמר לאחר המלחמה.
===ניסיונות הצלה===
[[אנטון שמיד (חסיד אומות העולם)|אנטון שמיד]] היה [[אוסטרי]] שגויס ל[[וורמאכט]]. בסתיו [[1941]] הוצב שמיד ליד וילנה, ביחידה שתפקידה היה לאסוף חיילים גרמנים שנותקו מיחידותיהם. הוא היה עד לכינוס היהודים בגטאות, ולמעשי הטבח ב[[פונאר]]. באוקטובר החל שמיד לסייע ליהודים, הסתיר אותם וסיפק להם דרכונים מזויפים. בין היתר סייע למנהיג המחתרת, [[מרדכי טננבוים]], להעביר את אנשיו מווילנה ל[[ביאליסטוק]] באמצעות הענקת תעודות מזויפות ואף מכוניות צבאיות ללוחמי המחתרת. על פי ההערכות, שמיד סייע להציל כ-250 יהודים, גברים נשים וילדים, עד שנתפס ונידון למוות. הוא הוצא להורג בווילנה ב-[[13 באפריל]] [[1942]].
===המחתרת היהודית ===
בווילנה היו תאי-מחתרת אחדים ונפרדים. ב-[[21 בינואר]] [[1942]] הוקם "[[הארגון הפרטיזאני המאוחד]]", ה- פ.פ.או (FPO). מפקדו היה [[יצחק ויטנברג]] וסגניו היו [[אבא קובנר]] ו[[יוסף גלאזמן]]{{הערה|רוז'קה קורצ'ק, '''להבות באפר''', [[מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'|מורשת]], [[ספרית פועלים]], 1965. תרגום מכתב היד הפולני - [[בנימין טנא]] (מהדורה שלישית) עמוד 147.}}. הם באו מ[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות הנוער]] וממפלגות שונות, מימין ושמאל. ב-[[1943]] התאחדה המחתרת עם "ארגון המאבק יחיאל", בראשות [[יחיאל שיינבוים]]. חברי המחתרת ביצעו פעולות חבלה ונקמה בווילנה ובסביבתה.
היודנראט נדחק בהדרגה להשלמה עם הגירושים החלקיים ואף סייע להם, מתוך הנחה שיעלה בידם לחלץ ולהציל חלק מתושבי הגטו. המשך תהליך הגירושים היווה [[קו אדום]] בעיני המחתרת, שראתה ביודנראט [[בוגד]]ים וקראה ליהודים לא להישמע להם ולפעול לקראת התקוממות. כרוז שכתב אבא קובנר קרא "[[אל נלך כצאן לטבח!]]".
במהלך מלחמת הקיום היומיומי ועל רקע ההשמדה ההמונית של [[יהדות וילנה]] התבשל בקבוצות המחתרת רעיון ההתנגדות המזוינת. חיסול רוב הקהילה בחודשים הראשונים של הכיבוש ובתחילת תקופת הסטביליזציה והפסקת האקציות בינואר 1942 הכשירו את הקרקע לשם כך, ואפשרו ביסוס ארגון מחתרת פעיל.
מנהיגי המחתרת בגטו וילנה היו הראשונים שהבינו כי הגרמנים שואפים להשמדה טוטאלית של היהודים כעם, ושהטרגדיה של יהודי וילנה הנה חלק מתוכנית כוללת ומורחבת להשמדת היהודים. באחד בינואר 1942, בפגישה של נציגי המחתרת הציונית, הושמע הכרוז שחיבר אבא קובנר. בכרוז קרא קובנר שלא ללכת אל המוות כ"רחלים לבית המטבחיים", אלא להתנגד עם נשק ביד. קריאה זו הייתה קוטבית לעמדתו של היודנראט, שלפיה היה על היהודים לשמור על השקט בגטו, להיות מועילים לגרמנים ולהעביר את הזמן על מנת לשרוד. בזמן הפסקת אקציות ההשמדה היו היודנראט, המחתרת והציבור הרחב בדעה אחת: לעת עתה המטרה העיקרית של היהודים היא לשרוד, והאמצעי להשגת מטרה זו הוא עבודה מועילה של היהודים בשביל הגרמנים. בנסיבות אלה התלקח במהלך המפגש של נציגי המחתרת הציונית דיון לוהט בשאלת ההתנגדות המזוינת, והמשתתפים בו הביעו דעות שונות.
גם תושבי הגטו שהאמינו תחילה שהגירוש הוא למחנות עבודה, וגם כשנוכחו אחרת, הם תמכו בהצלה החלקית שהציע היודנראט ולא נענו לקריאת המחתרת.
לנאצים נודע על מפקד המחתרת, יצחק ויטנברג, והם דרשו מהיודנראט להסגירו. הוא נתפס על ידי המשטרה היהודית, אך שוחרר לאחר זמן קצר בפעולה צבאית של חבריו. בעקבות השחרור הודיעו הנאצים שאם הוא לא יוסגר הם ישמידו את הגטו. הייתה הסתערות-זעם כלפי המחתרת על ידי ההמון היהודי, שחשש לחיסול הגטו{{הערה|רוז'קה קורצ'ק, '''להבות באפר''', [[מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'|מורשת]], [[ספרית פועלים]], 1965. תרגום מכתב היד הפולני - [[בנימין טנא]] (מהדורה שלישית) עמודים 161-167.}}.
ב-[[16 ביולי]] [[1943]] הסגיר ויטנברג את עצמו ל[[גסטפו]], על דעת המחתרת ובלחץ ההמון והמשטרה היהודית{{הערה|[[עשהאל לובוצקי]], '''[[איסר לובוצקי#לא דרכי האחרונה|לא דרכי האחרונה]]''', [[הוצאת ידיעות ספרים]], 2017. עמודים 84-85.}}. לפני שהוסגר מינה את אבא קובנר למפקד המחתרת. לפי עדותו של אבא קובנר במשפט אייכמן, הבריחו חברי המחתרת לוויטנברג כדור [[ציאניד]] והוא התאבד. על פי גרסה אחרת הוא מת בעינויים בידי אנשי הגסטפו.
=== חיסול הגטו ===
[[קובץ:Vilnius memorial.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[אנדרטה]] לזכר יהודי וילנה שנספו בשואה, ב[[בית הקברות בקריית שאול]]]]
באוגוסט 1943 גירשו הנאצים אלפי יהודים מגטו וילנה למחנות עבודה ב[[אסטוניה]]{{הערה|[https://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/vilna/during/deportation_to_camps.asp על גירוש אלפים מיהודי גטו וילנה למחונת עבודה באסטוניה], באתר [[יד ושם]]}}. ב-[[1 בספטמבר]] הוקף הגטו ו-7,000 יהודים הוצאו ל"מחנה עבודה" באסטוניה. במהלך האקציה קרא ארגון המחתרת לתושבי הגטו שלא להתייצב לגירוש ולפתוח במרד, אך הם לא נענו לכך, ולכן החליטו לדחות את ביצוע המרד ליום חיסול הגטו. במהלך האקציה אירעה התנגשות יריות מוגבלת בין הכוחות הגרמניים שסרקו את הגטו ופוצצו את בתיו ובין אנשי המחתרת, אך לא פרץ מרד כולל והלוחמים נסוגו. כ-150 לוחמים ברחו מהגטו דרך תעלות ה[[ביוב]], והצטרפו ל[[פרטיזנים]] שפעלו ב[[יער]]ות הסביבה.
ב-[[23 בספטמבר]] 1943 חוסל הגטו ורוב תושביו נרצחו בפונאר והשאר נשלחו ל[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]] במזרח אירופה. שארית קטנה של יהודים שנשארו לאחר החיסול נשלחו למחנה עבודה.
וילנה שוחררה בידי [[הצבא האדום]] ב-[[12 ביולי]] [[1944]]. בין מאות היהודים ששרדו בווילנה הייתה קבוצה של כ-250 יהודים ששרדו ב[[מחנה HKP]], אותו ניהל [[קרל פלגה]].
חלק מתושבי הגטו הצליחו לשרוד הודות לפעילות של [[מריה פדצקה]] שהוכרה כ[[חסיד אומות העולם|חסידת אומות העולם]].
==ראו גם==
* [[גטו (מחזה)]] - מחזה של [[יהושע סובול]] על גטו וילנה והדילמות שעמדו בפני אנשיה
* [[יעקב גנס]] - ראש היודנראט בגטו וילנה
* [[יצחק ויטנברג]] - מפקד [[מחתרת גטו וילנה]]
* [[אבא קובנר]]
* [[יוסף גלזמן]]
* [[חסיה בורנשטיין בילצקי]]
* [[ליזה מאגון]]
* [[צביה וילדשטיין]]
* [[שואת יהודי ליטא]]
* [[מחנה HKP]]
* [[קרל פלגה]]
==לקריאה נוספת==
* [[אברהם סוצקובר]], '''הלילה הראשון בגטו''', הוצאת [[עם עובד]]
* '''גטו וילנה'''
**(מיידיש: [[נתן ליבנה]]), תל אביב: תש"ז-1947.
** תרגום מחודש מיידיש: ויקי שיפריס, תל אביב: [[עם עובד]], 2016.
* [[יצחק ארד]], '''וילנה היהודית במאבק ובכליון''', הוצאת [[יד ושם]], אוניברסיטת תל אביב, [[ספרית פועלים]], [[תל אביב]], [[תשל"ו]].
* [[דינה פורת]], '''מעבר לגשמי: פרשת חייו של [[אבא קובנר]]'''. תל אביב: עם עובד ויד ושם, תש"ס 2000.
* אהרן עינת, '''חיי יום-יום בגטו וילנה''', גבעת חביבה: מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', 2013.
*זלמן קלמנוביץ, '''יומן בגיטו וילנה''', [[ספרית פועלים]], 1977.
*[[יצחק רודאשבסקי]], '''יומנו של נער מווילנה''', הוצאת בית לוחמי הגטאות ו[[הקיבוץ המאוחד]], תשכ"ט.
*חיים לזר, '''חורבן ומרד,''' תל אביב משואות 1950. (מהדורה מורחבת: תל אביב, מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, בית ז'בוטינסקי תשמ"ח 1988)
*[[מרק דבורז'צקי]], '''ירושלים דליטא במרי ובשואה''', תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"א.
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{גטו|320|וילנה (Vilna, Vilnius, Wilno)}}
* {{מרחב}}
* {{המחנות והגטאות|אלז'בייטה רויובסקה ו[[מרטין דין]]|וילנו|2|B|1148–1152}}
* [https://www.yadvashem.org/he/vilna/during/german-occupation/ghetto-establishment.html על הקמת גטו וילנה], בתוך התערוכה [https://www.yadvashem.org/he/vilna.html "ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה"] באתר [[יד ושם]]
* {{הארץ|בני מר|מראה ותודעה של האסון הגדול|1.1099372|17 באפריל 2006}} - על "היומן של גטו וילנה" שכתב [[הרמן קרוק]]
* ד"ר מ. דבורז'צקי, [http://www.daat.ac.il/DAAT/kitveyet/sinay/vilna-2.htm החיים הדתיים בגטו וילנה ], [[אתר דעת]]
* [https://web.archive.org/web/20150220205852/http://vilnaghetto.com/index.html רשומות גטו וילנה] {{אנגלית}}
* [https://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/music/vilna-ghetto.asp שירים מגטו וילנה], בתוך התערוכה [https://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/music/index.asp "מיתרי הלב: מוזיקה מתקופת השואה"], באתר [[יד ושם]]
* [https://www.yadvashem.org/he/vilna/during/ghetto-daily-life/library.html על ספרות בגטו וילנה], באתר יד ושם
* [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/music/Compilations/Pages/Holocaust.aspx שירים שנכתבו על גטו וילנה] מתוך לקט שירים מהגטאות והמחנות באתר [[הספרייה הלאומית]]
*{{ישראל היום||חוברת לשימוש בנשק ויומן: כך חיו הפרטיזנים ביערות|728225}}
* {{הספרנים|גילה פלם|אחת שתיים שלוש: שיר הלכת על צעדת המוות לפונאר|ein_zvei_drei|10.04.2018}}
* {{הספרנים|גיל וייסבלאי|תמונות נדירות מגטו וילנה|vilna-ghetto|מרץ 2019}}
* {{וואלה|מאיה הורודניצ'אנו|הצגות, תזמורות ומופעי ג'אז: חיי התרבות הסודיים של גטו וילנה|3232554|1 במאי 2019}}
* [https://www.yadvashem.org/he/holocaust/this-month/july/1944.html פרטיזנים יהודים נכנסים לווילנה לאחר שחרורה, יולי 1944], באתר יד ושם
* {{הארץ|עופר אדרת|בגטו, במקום להבריח מזון הם הבריחו ספרים|1.9469685|21 בינואר 2021}}
* {{ארכיון בספרייה הלאומית|990032563870205171|אסף תעודות על גיטו וילנה}}
<div style="direction: ltr;">
* Jennifer Rosenberg, [http://history1900s.about.com/od/holocaust/a/kovner.htm Abba Kovner and Resistance in the Vilna Ghetto], About.com {{אנגלית}}
</div>
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{השואה|העם היהודי בשואה}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:גטו וילנה|*]]
[[קטגוריה:יהדות וילנה]]
[[קטגוריה:גטאות בליטא|וילנה]]
[[קטגוריה:אתרי מרידות יהודים בשואה]]
[[קטגוריה:קהילות יהודיות שהושמדו בשואה|וילנה]]
[[קטגוריה:קהילות יהודיות שהונצחו בבית העלמין קריית שאול|וילנה]]
| 