תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מחיקת הערה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
היה סוגריים לא נכונים, סיקס זה נשק אנגלוסקסוני, וחרבות הוויקינגים היו כבדות אבל הם היו מאוזנות בשביל מטרת השימוש שלהם
תגיות: שוחזרה עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 34:
חרבות היו בשימוש אצל בני האדם החל מ[[תקופת הברונזה]], כשלראשונה הומצאה הטכנולוגיה ליצירת להבים חדים וארוכים. החרבות הראשונות היו עשויות מ[[ברונזה]] או [[נחושת]]. הלהב היה קשה, אך מאוד שביר, והחרבות נעשו בטכניקה שכללה [[יציקה|יציקת]] הנחושת הנוזלית לתוך תבנית, קירור, ואז ליטוש וחידוד בעזרת אבני ליטוש ו"פצירות". רק כשהאדם למד לעבד את מתכת ה[[ברזל]] נהפכו החרבות לכלי נשק חשוב. במהרה, למדו ה[[נפח (מקצוע)|נפח]]ים שעם הוספת כמות מתאימה של [[פחם]] (למעשה ה[[פחמן]] שנמצא בפחם) ניתן לייצר [[סגסוגת]] יעילה בהרבה: [[פלדה]].
 
החרב הייתה בשימוש גם בזמן [[העת העתיקה]], אז הייתה נטייה לשימוש בחרבות קצרות שנועדו בעיקר לדקירה. המפורסמת שבהן הייתה ה[[גלאדיוס]] הרומית שנהפכה לנשק הסטנדרטי של ה[[לגיון|לגיונר]]. הגלאדיוס שימשה בעיקר לדקירה אך יכלה גם לשסף. עם הירידה באיכות הצבא הרומי והמשמעת של לוחמיו, נזנחה הגלאדיוס לטובת ה[[ספאתה]] - חרב ארוכה יותר שהייתה בשימוש הברברים באותה תקופה. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית נמשך השימוש בחרבות, אם כי איכותן הירודה יחסית (חרבות ה[[ויקינגים|וויקינגים]] היו כבדות ולא מאוזנות, אף על פי שוויקינגים רבים נשאו לצידם חרב קצרה ושמה [[wikipedia:Seax|seax]]: וישנם האומרים שהיה זה סכין או פגיון ארוך.) אפשרה ל[[גרזן קרב|גרזני המלחמה]] וה[[חנית]]ות לשלוט בשדה הקרב.
 
תקופת השיא של השימוש בחרבות הייתה ב[[ימי הביניים]] ב[[אירופה]], [[המזרח התיכון]] ו[[יפן]]. באותה תקופה, חרשות החרבות הייתה בשיאה ונפחים ייצרו חרבות מאיכות גבוהה ביותר (בייחוד ב[[יפן]], [[דמשק]] ו[[ספרד]]). החרבות באו במגוון גדלים ועיצובים: החל מ[[חרב דו-ידנית|חרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי]], עבור בחרבות רחבות לשימוש [[צבא]]י, וכלה בחרבות דקות וקלות כמו [[חרב קטנה|החרב הקטנה]] שנועדו בעיקר לשימוש אזרחי ו[[סיף]].
 
מאז היווצרותן היו החרבות כלי נשק יקר ויוקרתי במיוחד. הכנת חרבות מובחרות נמשכה לעיתים יותר מ[[שנה]] ומחירן עלה לעיתים על זה של כפר שלם. בניגוד לכלים אחרים כגון [[גרזן]], [[פטיש]], [[חץ וקשת|קשת]] או [[חנית]] - החרב שימשה רק ל[[מלחמה]] ולכן נחשבה לכלי נשק יפה ואצילי שרק בני המעמד הגבוה (מעמד ה[[אצולה]], [[אביר]]ים ו[[סמוראי]]ם) יכלו להרשות לעצמם אותו. ב[[יפן הפאודלית]] וב[[אירופה]] של [[ימי הביניים]] וה[[רנסאנס]] החרב שימשה גם כ[[סמל מעמד]], שימוש שנמשך עד [[המאה ה-19]], גם אחרי שהחרב איבדה את מקומה בשדה הקרב לטובת ה[[רובה|רובים]] וה[[תותח]]ים.
 
אחרי שימוש נרחב במשך כחמשת אלפים שנה, חרבות החלו בהדרגה לאבד מחשיבותן בשלהי [[המאה ה-19]], עקב השימוש הגובר ב[[נשק חם]] המבוסס על [[אבק שרפה]]. אף על פי שחרבות לא נזנחו לחלוטין, שימושיהן הוגבלו יותר ויותר, כשחלק נרחב יותר משימושן היה למטרות [[טקס]]יות. עם זאת, חרבות היו עדיין בשימוש ב[[מלחמת העולם השנייה]], כשהקצינים ב[[הצבא היפני הקיסרי|צבא היפני]] נשאו חרב [[קטאנה]] למטרות טקסיות ולקרב פנים אל פנים.