רימון מצוי – הבדלי גרסאות

'''רימון מצוי''' ([[שם מדעי]]: ''Punica granatum'') הוא מין עץ תרבות קטן או שיח בעל גזעים אחדים, ענף מאוד, [[נשיר]] ונושא פרי ייחודי. הוא אחד משני מינים של הסוג [[רימוניים|רימון]] (''Punicacae'') ממשפחת ה[[כופריים]] (''Lythraceae'')<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://powo.science.kew.org/taxon/urn:lsid:ipni.org:names:554129-1|כותרת=.Punica granatum L|אתר=POWO plants of the World Online. Published on the Internet}}</ref>. השני הוא '''רימון קטן-פרחים''' ([[:en:Punica_protopunica|''P. protopunica'']]), שגדל בר באי [[סוקוטרה]]<ref name=":02">{{קישור כללי|כתובת=http://www.worldfloraonline.org/taxon/wfo-0000468843|כותרת=.Punica granatum L|אתר=WFO: World Flora Online. Published on the Internet|תאריך_וידוא=19-4-2023}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://powo.science.kew.org/taxon/urn:lsid:ipni.org:names:554132-1|כותרת=.Punica protopunica Balf.f|אתר=POWO plants of the World Online. Published on the Internet}}</ref>. מוצאו של הרימון המצוי, כנראה, באזור [[הים הכספי]] ב[[איראן]] של ימינו, ושם תורבת באלף השלישי לפנה"ס<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=.Zohary D. & Hopf, M|שם=Domestication of plants in the 01d: World, ed. 3|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=2000|מקום הוצאה=Oxford, UK}}</ref>. משם הופץ לכל ארצות [[אגן הים התיכון]] לפני כ-5,000 שנים. בארץ ישראל גידלו את הרימון המצוי כ[[תירבות צמחי בר|עץ תרבות]] כבר לפני למעלה מ-4,500 שנה, והוא אחד מעצי התרבות הקדומים בה. לרימון מצוי זנים רבים ומִכְלוֹאִים. זנים של רימון ירוק עד אשר פותחו בהודו, אוקלמו בהצלחה בדרום [[הערבה]] והם הניבו פירות באיכות גבוהה בחודשים פברואר עד יוני<ref name=":5">{{צ-מאמר|מחבר=ד"ר חמוטל בורוכוב – נאורי, מרדכי (מוטי) הררי|שם=מניעת הסתדקות פירות ברימון ירוק עד|קישור=https://aravard.org.il/wp-content/uploads/2015/07/14OrcPomMotCrack.pdf}}</ref>.באז

תרבות הרימון החל, כנראה מהמחצית השנייה של האלף השלישי (סוף [[התקופה הכלקוליתית|התקופה הכַלְקוֹליתית]] ותחילת [[תקופת הברונזה]] הקדומה I ([[תקופת האבות]])). נתגלו ותועדו ממצאים של חלקי פירות רימונים, בכמה אתרים ב[[מסופוטמיה]] העתיקה. הרימון גדל גם בישראל מאז האלף השלישי לפני הספירה, בחפירות גזר (3,000 לפנה"ס - [[התקופה הכנענית]] הקדומה I) נמצאו שרידי פירות רימון, תאנה, גפן וזית. זרעי רימונים מאובנים וחלקי קליפות רימונים, מסוף התקופה הכלקוליתית ומהתקופה הכנענית הקדומה I (הברונזה הקדומה) נמצאו גם ביריחו ובערד. שרידי רימונים רבים נמצאו לאורך חתך ארכאולוגי נרחב באתרים שונים ברחבי הארץ, בניצנה, במצדה, בעין גדי, ערד יריחו ועוד. מופע הרימון כבר בתקופת הברונזה המוקדמת בארץ ישראל מרמז על ביות הרימון גם בישראל, וייתכן כי תחילת ביותו באזורנו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Zohary, Dan & Maria Hopf|שם=Domestication of Plants in the Old World|מקום הוצאה=Oxford|שנת הוצאה=2000|מהדורה=2 nd}}</ref>. במהלך השנים התרחבה תפוצת הרימון, וממצאים [[תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל|מתקופת הברונזה המאוחרת]] נתגלו בקפריסין, ובדרום יוון ובהמשך הם הועברו למצרים (1970 עד 1800 לפנה"ס) ולארצות נוספות באגן הים התיכון<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=.Zohary D. & Hopf, M|שם=Domestication of plants in the 01d: World, ed. 3|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=2000|מקום הוצאה=Oxford, UK}}</ref>. לרומא הגיע הרימון בתקופה מאוחרת יותר ככל הנראה פרי זה חדר לרומא מצפון אפריקה במהלך האלף הראשון לפנה"ס. ואכן משך דורות רבים נקרא הרימון בלטינית Malum punicum כלומר תפוח מ[[אימפריית קרתגו|קרתגו]] (punica). בהמשך תפוצת הרימון הורחבה לקדמת אסיה והגיע עד הרי ההימליה וסין.