ועידת לוזאן – הבדלי גרסאות

העמדות הערביות הוצגו בתור קונצנזוס כללי ולא כאינטרסים ייחודיים. בוועידה עמדו לדיון שלושה נושאים אשר העסיקו את העולם הערבי כולו: הנושא הראשון, שהיה גם החשוב ביותר מבחינת הערבים היה [[בעיית הפליטים]] שנוצרה, לטענתם, בעקבות [[מלחמת העצמאות]] הישראלית. לפי הערכות האו"ם, הגיע מספר הפליטים אז ל-750,000 בקירוב <ref>ראו אצל פפה, 1991, ע' 245 וגם אצל טובי, 2007</ref>. הנושא השני: גורלה של ירושלים. הנושא השלישי: עתידם של השטחים שהוענקו לערביי ישראל ב[[תוכנית החלוקה]]. בפועל עסקה הוועידה בעיקר בשאלת הפליטים <ref name="tobi" />.

בזמן ועידת לוזאן כבר הייתה ירושלים מחולקת, ו[[הגדה המערבית]] הייתה מסופחת לירדן, סיפוח שהוחלט עליו בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין שתי המדינות בתחילת אפריל 1949{{מקור}}. בשאלת ירושלים וארץ ישראל הערבית, בחרה ישראל בפתרון הירדני. לגבי הפליטים, עמדת ישראל התבססה על שתי הנחות יסוד. האחת, ישראל לא ראתה עצמה נושאת באחריות ליצירת בעיית הפליטים, אך למרות זאת הייתה נכונה לתרום ולסייע בפתרון הבעיה מתוך שיקולים אנושיים. ההנחה השנייה הייתה, שכל פתרון הכולל שיבתם של הפליטים מסכן את קיומה של מדינת ישראל <ref name="pepe" />.