CMV – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ArthurBot (שיחה | תרומות)
מ r2.6.3) (בוט מוסיף: simple:Cytomegalovirus
אין תקציר עריכה
שורה 11:
 
==סיכונים==
הנגיף עלול להיות קטלני עבור אוכלוסיות עם מערכת חיסון פגועה עקב מצב רפואי כגון [[סרטן (מחלה)|סרטן]], [[איידס]] או [[השתלת איברים|השתלת איבר]]. המחלה מסוכנת גם לעוברים. זיהום ב-CMV במהלך [[הריון]] הינו הגורם השכיח ביותר ל[[זיהום תוך רחמי]] בעובר (0.5-20% מכלל הילודים) ואשה [[הריון|הרה]] הנדבקת בנגיף עלולה [[הפלה טבעית|להפיל]].
 
== סיבוכי CMV בהריון ==
רוב הילודים שנדבקו ב-CMV במהלך ההריון הינם בריאים ולזיהום אין משמעות קלינית. מחלה סימפטומטית תתבטא ב[[עיכוב גדילה תוך רחמי]], פגיעה ב[[מוח]] היכולה לכלול [[מיקרוצפליה]], הסתיידויות במוח, פגיעה בעין הנקראת כוריורטיניטיס וחרשות בשל פגיעה בעצב השמיעה (CMV הוא הסיבה העיקרית לחרשות מולדת). כמו כן יכולים להיגרם הגדלת [[כבד]] ו[[טחול]], [[פריחה]], [[צהבת]] או רמה נמוכה של [[טסית דם|טסיות]] (טרומבוציטים) ב[[ספירת דם]].
 
'''ציטומגלו בהריון'''
 
נגיף ה- CMV הינו הגורם השכיח ביותר לזיהום תוך רחמי. רוב האוכלוסיה הבוגרת נחשפת ל- CMV במהלך גיל הילדות, וכ- 0.2% עד 2% מהנשים ההרות יידבקו במהלך ההריון. אם האם נחשפה בעבר ל- CMV, זה לא מונע לחלוטין ראקטיבציה של הנגיף, או הדבקה של זן אחר מאותו הנגיף (ר-אינפקציה).
לא קיים כיום טיפול טוב למניעת זיהום עוברי, ועל כן המניעה היחידה הינה הקפדה על הגיינה מול ילדים (כך למשל עבודה במגע קרוב עם ילדים מעלה את הסיכון לחשיפה ל- CMV).
הדבקה ב- CMV עלולה לגרום לעובר מומים ופתולוגיות שונות, שהן:
 
* משקל לידה נמוך, מיקרוצפלי, פיגור מוטורי ומנטלי.
 
* [[פיגור גדילה תוך רחמי]]
 
* כוריורטיניטיס (פגיעה בראיה)
 
* פגיעה בשמיעה
 
* הגדלה של הטחול והכבד
 
* אנמיה המוליטית
 
* הסתיידויות אינטרה-קרניאליות
 
* [[צהבת]]
 
 
במקרים של הידבקות ראשונית של האם במהלך ההריון, הסיכון להעברת הנגיף אל העובר הינו בין 30%-50%. מבין העוברים שנדבקו מאמם בזמן ההריון, רק כ- 10% יוולדו חולים. כ- 10% נוספים יפתחו עד גיל שנתיים הפרעות התפתחות, בעיות בשמיעה ולעיתים גם בראיה.
הבעיה הינה שקיים קושי כיום להעריך לאבחן ולזהות מי בדיוק מבין העוברים שנדבקו יפתחו סיבוכים, ומי לא.
 
== אבחנה ==
באופן כללי, אין המלצה על בדיקת סקר רוטינית ל- CMV בהריון. באותם מקרים בהם מזוהה זיהום ראשוני במהלך ההריון (לדוגמא, האם תתלונן על מחלת חום ופריחה), ניתן להציע אבחון טרום לידתי, דהיינו, לנסות לזהות עוברים אשר נדבקו בוירוס.
 
* בבדיקות הדמיה: ניתן לבדוק באולטראסאונד סימנים לפיגור בגדילה, מיעוט מי שפיר, מיקרוצפלי, הרחבת חדרי מוח וקלציפיקציות (הסתיידויות).
 
* בדיקת מי שפיר: ניתן לעשות PCR ולבדוק את נוכחות הוירוס. העובר מפריש את הוירוס בשתן, במידה והוא נדבק. יש לערוך את הבדיקה תוך 5-6 שבועות מזמן ההדבקה, ובתנאי כי העובר מפריש כבר שתן. במידה והתוצאה חיובית, יש לשקול בחלק מן המקרים הפסקת הריון, אולם תוצאה חיובית לא מעידה על כך שהעובר הינו סימפטומטי ולא מהווה אינדיקציה לחומרת המחלה, אם קיימת. גם כאשר התוצאה שלילית, היא לא מעידה על כך שהעובר לא נדבק באופן חד משמעי.
 
* סרולוגיה ל- IgM, IgG. באופן כללי ניתן לבדוק את קיומם של נוגדנים אלו כנגד CMV, כדרך להעריך את הזמן בו נדבקה האישה. IGG מצביע על הידבקות ישנה של האם במחלה. IGM חיובי מצביע על הידבקות נוכחית של האם במחלה. כאשר מועד ההדבקה אינו ידוע (למשל, כאשר IGM חיובי אולם לא ידוע האם ההדבקה נעשתה בזמן ההריון או מספר חודשים לפניו, נעשית בדיקת IgG Avidity: ערך נמוך (מתחת ל- 35%) מצביע על הדבקה חדשה, בעוד שערך גבוה מצביע על הדבקה ישנה.
 
* דיקור חבל הטבור- בדרך זו ניתן גם לבדוק את רמת טסיות העובר, תפקודי כבד ורמות IGG עובריות כדי לדעת עד כמה העובר חולה.
 
במקרה של חשד להידבקות עובר ניתן לקחת דגימת דם עוברי מחבל הטבור, אולם יש לשקול את הסיכון הכרוך בבדיקה זו כנגד הסיכון של המחלה.
 
==טיפול==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/CMV"