CMV – הבדלי גרסאות

▲נגיף ה- CMV הינו הגורם השכיח ביותר לזיהום תוך רחמי. רוב האוכלוסיה הבוגרת נחשפת ל- CMV במהלך גיל הילדות, וכ- 0.2% עד 2% מהנשים ההרות יידבקו במהלך ההריון. אם האם נחשפה בעבר ל- CMV, זה לא מונע לחלוטין ראקטיבציה של הנגיף, או הדבקה של זן אחר מאותו הנגיף (ר-אינפקציה).

▲הדבקה ב- CMV עלולה לגרום לעובר מומים ופתולוגיות שונות, שהן:

▲במקרים של הידבקות ראשונית של האם במהלך ההריון, הסיכון להעברת הנגיף אל העובר הינו בין 30%-50%. מבין העוברים שנדבקו מאמם בזמן ההריון, רק כ- 10% יוולדו חולים. כ- 10% נוספים יפתחו עד גיל שנתיים הפרעות התפתחות, בעיות בשמיעה ולעיתים גם בראיה.

▲'''אבחנה'''

▲באופן כללי, אין המלצה על בדיקת סקר רוטינית ל- CMV בהריון. באותם מקרים בהם מזוהה זיהום ראשוני במהלך ההריון (לדוגמא, האם תתלונן על מחלת חום ופריחה), ניתן להציע אבחון טרום לידתי, דהיינו, לנסות לזהות עוברים אשר נדבקו בוירוס.

▲* בבדיקות הדמיה: ניתן לבדוק באולטראסאונד סימנים לפיגור בגדילה, מיעוט מי שפיר, מיקרוצפלי, הרחבת חדרי מוח וקלציפיקציות (הסתיידויות).

▲* בדיקת מי שפיר: ניתן לעשות PCR ולבדוק את נוכחות הוירוס. העובר מפריש את הוירוס בשתן, במידה והוא נדבק. יש לערוך את הבדיקה תוך 5-6 שבועות מזמן ההדבקה, ובתנאי כי העובר מפריש כבר שתן. במידה והתוצאה חיובית, יש לשקול בחלק מן המקרים הפסקת הריון, אולם תוצאה חיובית לא מעידה על כך שהעובר הינו סימפטומטי ולא מהווה אינדיקציה לחומרת המחלה, אם קיימת. גם כאשר התוצאה שלילית, היא לא מעידה על כך שהעובר לא נדבק באופן חד משמעי.

▲* סרולוגיה ל- IgM, IgG. באופן כללי ניתן לבדוק את קיומם של נוגדנים אלו כנגד CMV, כדרך להעריך את הזמן בו נדבקה האישה. IGG מצביע על הידבקות ישנה של האם במחלה. IGM חיובי מצביע על הידבקות נוכחית של האם במחלה. כאשר מועד ההדבקה אינו ידוע (למשל, כאשר IGM חיובי אולם לא ידוע האם ההדבקה נעשתה בזמן ההריון או מספר חודשים לפניו, נעשית בדיקת IgG Avidity: ערך נמוך (מתחת ל- 35%) מצביע על הדבקה חדשה, בעוד שערך גבוה מצביע על הדבקה ישנה.

▲* דיקור חבל הטבור- בדרך זו ניתן גם לבדוק את רמת טסיות העובר, תפקודי כבד ורמות IGG עובריות כדי לדעת עד כמה העובר חולה.