סוכרת והיריון – הבדלי גרסאות

באופן כללי, הריון כשלעצמו והדרישות המטבוליות של העובר המתפתח, מביאים את האם לעבור למצב הסתגלות חדש על מנת לספק את כל צרכי הגדילה של העובר. בתגובה לדרישות אלו, המטבוליזם האימהי משתנה, כך שבמצב של שובע, מופיעה תנגודת לאינסולין (ירידה של 50% -70% ביעילות פעילותו, בעיקר בטרימסטר השלישי). התנגודת לאינסולין גורמת לכך שפחות גלוקוז נכנס לרקמות ועובר לעובר, וכן רמות האינסולין עולות כתגובה לעליה בתנגודת אליו, כשהאפקט נטו הינו היפוגליקמיה- עקרונית רמות הסוכר אצל האם יורדות בדם בזמן ההריון, ובבדיקה לאחר צום רמות הסוכר אמורות להיות נמוכות מ- 95. אצל נשים עם סוכרת הריונית, מתפתחת היפרגליקמיה (ככל הנראה כתוצאה מרזרבה לא מספקת של פעילות הלבלב) ועודף של גלוקוז עובר לעובר. כתוצאה מכך, העובר מייצר עודף של אינסולין על מנת להתמודד עם רמות הסוכר הגבוהות. ייצור עודף זה עלול להביא לגדילת יתר ולשינויים מטבוליים נוספים.

על אישה שאובחנה עם סוכרת הריונית להיות במעקב צמוד של לפחות פעם בשבוע. האישה תקבל [[גלוקומטר]] ותבחן את רמות הסוכר במהלך היום. מתבצע אולטראסאונד לצורך הערכת הגדילה העוברית (כאשר קיים איזון טוב של רמות הסוכר הסיכון למקרוזומיה הוא יחסית נדיר). [[ניטור עוברי]] מתבצע בהתאם לסיווג הסוכרת, אצל נשים בקבוצה A1 הניטורהמעקב יתבצעהינו אחתרגיל לשבוע,כמו החלאישה משבועללא 34סוכרת ועד לשבוע 40הריונית, ואצל נשים בקבוצה A2 ומעלה, הניטור יתבצעהעוברי מתבצע פעמיים בשבוע החל משבוע 32-34, אחתלאור לשבוע,השכיחות ומשבועהמעט 36-גבוהה פעמייםיותר בשבועשל עדמוות עוברי תוך רחמי שתואר בקבוצה הלידהזו.

טיפול באינסולין: חלק מן הנשים יזקקו לטיפול באינסולין לצורך איזון רמות הסוכר. אצל נשים אלו הטיפול המקובל הינו הזרקות אינסולין, כאשר בעבר חששו ממתן תרופות פומיות לסוכרת. כיום מקובל יותר לתת טיפול בכדורים, כגון טיפול במטפורמיןבגליבוריד וגליבוריד(גליבק) ולעיתים גם מטפורמין, אולם בעיקר בשליש השני והשלישי ובאופן מוגבל יחסית.