גינאה הצרפתית – הבדלי גרסאות

יורדי הים ה[[פורטוגל|פורטוגזים]] היו ל[[אירופה|אירופים]] הראשונים שהפליגו לאורכו של חלק חוף זה של מערב אפריקה במהלך [[עידן התגליות]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]]. מכיוון שכך, כמו גם בגלל קשיי ה[[ניווט]], לא פקדו סוחרים אירופיים רבים את האזור במרוצת [[המאה ה-16|המאות ה-16]] עד [[המאה ה-18|ה-18]] באותה התכיפות שפקדו מקומות אחרים מצפון ומזרח לאזור. יחד עם זאת, בשפך נהר הפאטאלה (Fatalla), המכונה ריו פונגו (Pongo), במאטאקונג (Matakong), אי זעיר בקרבת שפך נהר פורקאריה (Forekaria) ובמקומות נוספים התבססו [[עבדות|סוחרי עבדים]]. כאשר נדחקו סוחרי העבדים מחופים אחרים באזור, בלחצה של בריטניה, הם הפכו חוף בלתי מוכר זה למעוזם האחרון, ומתקני כליאה לאפריקנים משועבדים ששימשו כשלב מעבר לפני המסע הטרנס-אטלנטי נבנו באזור בשלהי [[המאה ה-18]].

 

 

גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת [[1854]] למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים [[1848]] ו-[[1865]] עם שבטים מקומיים שהצדיקו את הנוכחות הצרפתית לשם הגנה על הילידים, והסכמים נוספים נחתמו בין השנים [[1876]] - [[1880]]. בשנת [[1881]] הציב עצמו ה[[אמיר]] של פוטה ג'אלון תחת הגנת הצרפתים ובכך עלה בידי הצרפתים למנוע את יצירתו של רצף בריטי בין גמביה וסיירה לאון. שנה לאחר מכן, ב-[[1882]], הכירה בריטניה בזכותה של צרפת על רצועת החוף, ובשנת [[1886]] זנחו ה[[גרמניה|גרמנים]] את תביעותיהם באזור. בשנת [[1886]] הוסדר הגבול הצפוני של הפרוטקטורט עם פורטוגל. במהלך השנים הבאות חלו מספר שינויים בגבולותיה של המושבה בהתאם לשינויים מנהליים פנימיים בתוך גבולות [[מערב אפריקה הצרפתית]] ובשנת [[1891]] הופרדה גינאה הצרפתית מסנגל והפכה למושבה עצמאית. יחד עם זאת הוכפפה גינאה הצרפתית לסמכותו של המושל הכללי שניהל את כלל מערב אפריקה הצרפתית החל משנת [[1895]] מ[[דקאר]], על אף ששמרה על מידה מרובה של אוטונומיה ואף ניהלה תקציב נפרד.